סונאטה לפסנתר מס' 8 של מוצרט
סונאטה לפסנתר מספר 8 בלה-מינור קכל 310, נכתבה על ידי מוצרט בתחילת הקיץ של שנת 1778, בפריז. זו הסונאטה המינורית הראשונה של מוצרט (מתוך שתיים: יחד עם קכל 457), ויש החושבים שבחירתו לכתוב את היצירה בסולם מינור (דבר שלא רווח אצל מוצרט) נובעת ממות אימו, בחודש יולי של אותה שנה בפריז.[דרוש מקור]
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
|
| ||||||||||
| לעזרה בהפעלת הקבצים | |||||||||||
היצירה מורכבת משלושה פרקים, כנהוג בסונאטה קלאסית:
- Allegro maestoso
- Andante cantabile con espressione
- Presto
הפרק הראשון פותח בפורטה. יד שמאל מנגנת אקורד משולש בסיסי של לה מינור. יד ימין מנגנת מלודיה פשוטה יחסית, אך קודרת. לאחר מכן המלודיה חוזרת שוב בשינוי קל לאחר קטע פיאנו קצר. משם יש קטע מעבר שקט, שהופך פתאום לפורטה חזק, עם מלודיה דרמטית ביד ימין. לאחר מכן מגיע קטע מעבר דרמטי שמעביר אותנו לסולם המקביל (כלפי מעלה) דו מז'ור. הנושא השני מנוגן בפיאנו, והוא דורש זריזות רבה, בשל הקצב המהיר. לאחר קטע מעבר ארוך, על החומרים המלודיים שבנושא השני, מגיע קטע סיום, חגיגי ומרשים. לאחר מכן היצירה עוברת פיתוח יסודי, בשלל סולמות. הפיתוח משרה אווירה אפלה ואף מפחידה ברגעים מסוימים. לאחר קטע מעבר, היצירה עוברת בפתאומיות אל קטע הרפריזה. הנושא המלודי חוזר בשנית, אך הפעם בשינויים קלים, ולאחר קטע מעבר הנושא עובר ליד שמאל. בהמשך חוזר הכל על עצמו ( בשינויים קלים) אך הפעם נשאר בסולם הטוניקה, לה מינור.
הפרק השני נכתב בסולם פה מז'ור. הוא הרבה יותר איטי ורגוע מהפרק הראשון, במשקל משולש של שלושה רבעים. הפרק לירי מאוד, ומשרה תחושת נועם ורוגע, על אף כמה חלקים וירטואוזים מעט. לאחר החזרה על הפתיחה, הפרק עובר אל החלק השני, שבו משולבים קטעי מינור קולחים, ומנגינות ליריות קודרות. לאחר מכן יש מעבר ארוך על החומרים המלודיים, ואחריו חזרה בפיאניסימו על תחילת הפרק, עד לסיומו באקורד פורטה.
הפרק השלישי מהיר וקולח. בסולם הדומיננטה של היצירה - לה מינור, ובמשקל שני רבעים. הנושא הראשי קודר מעט והקצב שלו חוזר כמעט לאורך כל הפרק, ונותן תחושה של חן ותואם. לאחר פיתוח קל, הפרק עובר אל סולם לה מז'ור. שם יש אתנחתה מן המקצב המהיר והפרק נשמע יותר ואינטנסיבי וממוקד. לאחר מכן חוזר הנושא הראשי בלה מינור אך הפעם עם פיתוח קל, והוא נשמע הרבה יותר דרמטי מן הפעם הראשונה. לאחר מכן עוברים אל הקודה בפיאנו, ולפתע מופיעה סדרה של אקורדים ואוקטבות מהירות בלה מינור, והיצירה מגיעה אל סיומה.
נגינת היצירה אורכת בממוצע כ-22 דקות.
