שמש ירוקה

שמש ירוקה
Soylent Green
מבוסס על	פנו מקום! פנו מקום!
בימוי	ריצ'רד פליישר
הופק בידי	וולטר זלצר
תסריט	סטאנלי גרינברג
עריכה	סמואל ביטלי
שחקנים ראשיים	ג'וזף קוטן (William R. Simonson); מייק הנרי; לינקולן קילפטריק; דייק וון פטון; סיריל דלבנטי; צ'רלטון הסטון; סטיבן יאנג; רוי ג'נסון; מורגן פרלי; רוברט איטו; סליה לובסקי; ברוק פיטרס; לי טיילור יאנג; אדוארד ג'י רובינסון; פאולה קלי; צ'אק קונורס; וויט ביסל; מייק הנרי; ג'יין דולו
מוזיקה	פרד מירו
צילום	ריצ'רד קליין
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	מטרו גולדווין מאייר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 באפריל 1973
משך הקרנה	97 דק'
שפת הסרט	אנגלית, ספרדית
סוגה	סרט מדע בדיוני, סרט דיסטופי, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית
פרסים	פרס סאטורן לסרט מדע בדיוני
	דף הסרט ב־IMDb

סויילנט גרין (אנגלית: Soylent Green)^[1] הוא סרט מותחן הישרדות דיסטופי אקולוגי אמריקאי משנת 1973, בבימויו של ריצ'רד פליישר ובכיכובם של צ'רלטון הסטון, לי טיילור-יאנג ואדוארד ג'י רובינסון בתפקידו האחרון. הסרט מבוסס באופן רופף על רומן המדע הבדיוני משנת 1966 "פנו מקום! פנו מקום!" (Make Room! Make Room!) מאת הארי הריסון ומשלב בין סוגת 'סרטי משטרה' וסוגת המדע הבדיוני. העלילה נסובה סביב חקירת רצח איש עסקים עשיר בעיר ניו-יורק, על רקע עתיד דיסטופי שבו התפוצצות אוכלוסין קיצונית יוצרת סביבה עירונית דחוקה, ענייה ומזוהמת, שבה משאבי הטבע מידלדלים והאיזון האקולוגי מופר עד כדי-כך שקשה לספק את צורכי המזון והמים של האוכלוסייה הגואה.^[2] בשנת 1973 זכה הסרט ב"פרס נבולה" לסרט הדרמה הטוב ביותר וב"פרס סטורן" כ-"סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר" של אותה השנה.

עלילה

עד 2022,^[3] ההשפעות המצטברות של אוכלוסיות יתר, זיהום ואסון אקלימי לכאורה גרמו למחסור עולמי חמור במזון, מים ודיור. בעיר ניו יורק לבדה יש 40 מיליון איש, ורק האליטה של העיר יכולה להרשות לעצמה דירות מרווחות, מים נקיים ומזון טבעי. בתי האליטה מבוצרים, עם אבטחה פרטית ושומרי ראש לדיירים. בדרך כלל, הם כוללים פילגשים (המכונות "רהיטים" ומשמשות את הדיירים כעבדים). העניים חיים במצוקה, גוררים מים מהשפכים הקהילתיים ואוכלים פרוסות מעובדות: "סוילנט אדום", "סוילנט צהוב", והמוצר האחרון, שהוא הרבה יותר טעים ומזין, "סוילנט ירוק".

בתוך העיר חיים בלש משטרת העיר ניו יורק רוברט תורן וחברו המבוגר סול רות', פרופסור מבריק לשעבר בקולג' ואנליסט משטרה (המכונה "ספר"). על תורן מוטלת המשימה לחקור את הרצח של העשיר והמשפיע ויליאם ר. סימונסון, חבר דירקטוריון של תאגיד סוילנט, שלדעתו היה התנקשות. בעזרת פילגשו של סימונסון, שירל, חקירתו מובילה לכומר שאותו ביקר סימונסון זמן קצר לפני מותו. בגלל קדושת הווידוי, הכומר יכול רק לרמוז על תוכן הווידוי לפני שהוא נרצח. מפקדיו המיידיים של תורן אומרים לו לסיים את החקירה בהוראת המושל. מכיוון שהוא מודאג מאובדן עבודתו לממונים עליונים אם יפרוש מהתיק ומהעובדה שמישהו לא ידוע עוקב אחריו, הוא ממשיך. עד מהרה הוא מותקף בזמן שעבד במהלך מהומה על ידי אותו מתנקש שהרג את סימונסון, אך הרוצח נמחץ על ידי השופל ההידראולי של רכב בקרת ההמונים המשטרתי.

במחקר המקרה של תורן, רוט מביא שני כרכים של "דוח סקר אוקיינוגרפי של סוילנט, 2015–2019" שנלקח על ידי תורן מדירתו של סימונסון לצוות הספרים האחרים בסופרים אקסצ'יינג'. לאחר ניתוח, הספרים מאשרים שהדו"ח האוקיינוגרפי מגלה שהאוקיינוסים גוססים ואינם יכולים עוד לייצר את הפלנקטון שממנו עשוי "סוילנט גרין". עוד עולה מהדו"חות כי "סוילנט גרין" מופק משרידי ההרוגים והכלואים, המתקבלים ממפעלי פינוי פסולת תחת שמירה כבדה מחוץ לעיר. הספרים חושפים עוד כי הרצח של סימונסון הוזמן על ידי חבריו לדירקטוריון סוילנט, שידעו שסיימון מוטרד יותר ויותר מהאמת וחשש שהוא עלול לחשוף אותה לציבור.

כששמע את האמת, רוט כל כך מזועזע שהוא מחליט "לחזור לביתו של האל" ומחפש סיוע להתאבדות במרפאה ממשלתית. ת'ורן ממהר לעצור אותו אך מגיע מאוחר מדי. לפני מותו, רוט לוחש לת'ורן את מה שלמד, ובמעשה החיים האחרון שלו, מתחנן בפני תורן למצוא הוכחות ולקחת אותן לסופרים אקסצ'יינג', כדי שיוכלו להעביר את המידע למועצת האומות כדי לפעול.

ת'ורן עולה על משאית המובילה את הגופות ממרכז המתת החסד למפעל לסילוק פסולת, שם הוא עד לגופות אנושיות שהוסבו לסוילנט גרין. מזועזע, ת'ורן מזוהה ונמלט. כשהוא חוזר לסופרים אקסצ'יינג', הוא נקלע למארב על ידי פעיל סוילנט פילדינג ואנשיו. כשהוא מוצא מקלט בכנסייה שבה התוודה סימונסון, ת'ורן הורג את תוקפיו אך נפצע קשה בקרב יריות. בעוד פרמדיקים מטפלים בת'ורן, הוא מפציר בסגן האטצ'ר להפיץ את האמת תוך שהוא צועק לקהל שמסביב, "סוילנט גרין זה אנשים!".

שחקנים

צ'רלטון הסטון בתור רוברט תורן
לי טיילור-יאנג בתור שירל
צ'אק קונורס בתפקיד פילדינג
ג'וזף קוטן בתור ויליאם ר. סימונסון
ברוק פיטרס בתור האטצ'ר
פאולה קלי בתור מרתה
אדוארד ג'י רובינסון בתור סול רוט
סטיבן יאנג בתור גילברט
מייק הנרי בתור קולוזיק
לינקולן קילפטריק בתור הכומר
רוי ג'נסון בתור דונובן
לאונרד סטון בתור צ'ארלס
וויט ביסל בתור סנטיני
סיליה לובסקי כמנהיגת הבורסה
דיק ואן פאטן בתור סדרן מספר 1

הפקה

התסריט התבסס על הרומן של הארי הריסון "פנו מקום! פנו מקום!" (1966), המתרחש בשנת 1999 עם הנושא של אוכלוסיות יתר ושימוש יתר במשאבים המובילים לעוני, מחסור במזון והפרעה חברתית. האריסון נשלל חוזית משליטה על התסריט ולא נאמר לו במהלך המשא ומתן שמטרו-גולדווין-מאייר קונה את זכויות הסרט.^[4] הוא דן בעיבוד ב-Omni's Screen Flights/Screen Fantasies (1984), וציין ש"רצפי הרצח והמרדף [ו]בנות 'הרהיטים' הם לא מה שהסרט עוסק בו – והם לגמרי לא רלוונטיים" וענה לשאלתו שלו, "האם אני מרוצה מהסרט? הייתי אומר חמישים אחוז".^[4]^[5]

בעוד שהספר מתייחס ל"סטייקים סוילנט", הוא אינו מתייחס ל"סוילנט גרין", מנות המזון המעובדות המתוארות בסרט. שם הספר לא שימש לסרט בטענה שהוא עלול לבלבל את הקהל לחשוב שהוא גרסה בעלת מסך גדול של עשו מקום לאבא.^[6]

זה היה הסרט ה-101 והאחרון שבו הופיע אדוארד ג'י רובינסון; הוא מת מסרטן שלפוחית השתן שנים עשר ימים לאחר סיום הצילומים, ב-26 בינואר 1973. רובינסון עבד בעבר עם הסטון ב"עשרת הדברות" (1956) ובמבחני האיפור של כוכב הקופים (1968). בספרו The Actor's Life: Journal 1956–1976 כתב הסטון, "הוא ידע בזמן שצילמנו, אף על פי שלא ידענו, שהוא חולה סופני. הוא מעולם לא החמיץ שעה של עבודה, וגם לא איחר למבחן בד. הוא מעולם לא היה פחות מהמקצוען המושלם שהיה כל חייו. עם זאת, אני עדיין רדוף מהידיעה שהסצנה האחרונה שהוא שיחק בתמונה, שהוא ידע שהיא היום האחרון של המשחק שהוא יעשה אי פעם, היא סצנת המוות שלו. אני יודע למה התרגשתי בצורה כה מוחצת לשחק איתו".^[7]

רצף הפתיחה של הסרט, המתאר את אמריקה הולכת ונעשית צפופה יותר בסדרה של צילומי ארכיון, נוצר על ידי הקולנוען צ'ארלס ברוורמן. את הפרטיטורה "הולך הביתה" בסצנת המוות של רוט ניצח ג'רלד פריד והיא מורכבת מהנושאים המרכזיים מהסימפוניה מס'. 6 ("פאתטיק") מאת צ'ייקובסקי, סימפוניה מס'. 6 ("פסטורלית") מאת בטהובן ופאר גינט (" מצב בוקר " ו"מותו של אסה") מאת אדוורד גריג. יחידת ארון מותאמת אישית של משחק הארקייד המוקדם Computer Space הופיעה בסרט ונחשבת להופעת משחק הווידאו הראשונה בסרט.^[8]

פרסים והוקרה

זכה בסרט המדע הבדיוני הטוב ביותר של השנה - פרס סאטורן, האקדמיה למדע בדיוני, פנטזיה ואימה (ריצ'רד פליישר, וולטר סלצר, ראסל תאצ'ר)
זכה בפרס הגדול - פסטיבל הסרטים המופלאים הבינלאומי של אבוריאז (ריצ'רד פליישר)
מועמד לסרט הטוב ביותר של השנה (המצגת הדרמטית הטובה ביותר) - פרס הוגו (ריצ'רד פליישר, סטנלי גרינברג, הארי הריסון)
זכה תסריט הסרט הטוב ביותר של השנה (המצגת הדרמטית הטובה ביותר) - פרס נבולה (Nebula Award), סופרי מדע בדיוני ופנטזיה של אמריקה (סטנלי גרינברג, הארי הריסון)
"סוילנט גרין זה אנשים!" מדורג במקום ה-77 ברשימת ה-מאה שנים... מאה ציטוטים של מכון הסרטים האמריקאי.

קישורים חיצוניים

"שמש ירוקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"שמש ירוקה", באתר AllMovie (באנגלית)
"שמש ירוקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"שמש ירוקה", באתר Metacritic (באנגלית)
"שמש ירוקה", באתר אידיבי
"שמש ירוקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"שמש ירוקה", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)

הערות שוליים

^ אורון שמיר, "שמש ירוקה" ניבא שב-2022 העולם יהיה מזוהם והעניים יאכלו זה את זה – וצדק חלקית, באתר הארץ, 20 בינואר 2022
^ Shirley, John (23 בספטמבר 2007). "Soylent Green: An Appreciation 34 Years Too Late". Locus Online. נבדק ב-17 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
^ Kooser, Amanda (13 בינואר 2022). "Soylent Green predicted 2022 as a dystopian hellscape. Did the movie get it right?". CNET. נבדק ב-17 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² Stafford, Jeff (28 ביולי 2003). "Soylent Green". Turner Classic Movies. נבדק ב-12 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
^ Peary, Danny, ed. (1984). Omni's Screen Flights/Screen Fantasies. Garden City, NY: Doubleday. ISBN 0-385-19202-9.
^ Harrison, Harry (1984). "A Cannibalised Novel Becomes Soylent Green". Omni's Screen Flights/Screen Fantasies. Ireland On-Line. נבדק ב-7 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^ Heston, Charlton (1978). Alpert, Hollis (ed.). The Actor's Life: Journal 1956–1976. E. P. Dutton. p. 395. ISBN 0-525-05030-2.
^ Goldberg, Marty; Vendel, Curt (2012). Atari Inc: Business Is Fun. Syzygy Press. p. 45. ISBN 978-0-9855974-0-5. נבדק ב-16 במאי 2018. {{cite book}}: (עזרה)

[הארץ-1] אורון שמיר, "שמש ירוקה" ניבא שב-2022 העולם יהיה מזוהם והעניים יאכלו זה את זה – וצדק חלקית, באתר הארץ, 20 בינואר 2022

[Shirley_2007-2] Shirley, John (23 בספטמבר 2007). "Soylent Green: An Appreciation 34 Years Too Late". Locus Online. נבדק ב-17 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[Kooser_2022-3] Kooser, Amanda (13 בינואר 2022). "Soylent Green predicted 2022 as a dystopian hellscape. Did the movie get it right?". CNET. נבדק ב-17 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[tcm-4] ¹ ² Stafford, Jeff (28 ביולי 2003). "Soylent Green". Turner Classic Movies. נבדק ב-12 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)

[5] Peary, Danny, ed. (1984). Omni's Screen Flights/Screen Fantasies. Garden City, NY: Doubleday. ISBN 0-385-19202-9.

[6] Harrison, Harry (1984). "A Cannibalised Novel Becomes Soylent Green". Omni's Screen Flights/Screen Fantasies. Ireland On-Line. נבדק ב-7 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)

[7] Heston, Charlton (1978). Alpert, Hollis (ed.). The Actor's Life: Journal 1956–1976. E. P. Dutton. p. 395. ISBN 0-525-05030-2.

[8] Goldberg, Marty; Vendel, Curt (2012). Atari Inc: Business Is Fun. Syzygy Press. p. 45. ISBN 978-0-9855974-0-5. נבדק ב-16 במאי 2018. {{cite book}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]