סוון השלישי, מלך דנמרק

סוון השלישי
Svend III

לידה	1125
נהרג	23 באוקטובר 1157 (בגיל 32 בערך) הערבה האפורה, דנמרק
מדינה
מקום קבורה	קתדרלת ויבורג, דנמרק
בת זוג	אדלה ממייסן
שושלת אסטרידסון
כינוי "האפור" אב אריק השני אם תונה צאצאים בן ללא שם לויטגרד
מלך דנמרק 1146–1157 (כ־11 שנים) → אריק השלישי ולדמר הראשון ←

סוון השלישי (בדנית: Svend III; ‏1125 לערך – 23 באוקטובר 1157) היה מלך דנמרק מ-1146 ועד מותו, כשהוא משתף פעולה לסירוגין עם קנוט החמישי ועם בן דודו, ולדמר הראשון. ב-1157 הסכימו השלושה על חלוקת דנמרק לשלושה חלקים. סוון ניסה להרוג את יריביו במשתה השלום ובסופו של דבר הובס על ידי ולדמר הראשון בקרב הערבה האפורה (Grathe Hede) ושם הוא נהרג.

ראשית חייו

סוון היה בנו הבלתי חוקי של אריק השני, מלך דנמרק מפילגשו תונה. הוא נסע יחד עם אביו לנורווגיה באמצע שנות השלושים של המאה ה-12, כאשר אביו נלחם נגד נילס, מלך דנמרק על הכתר הדני. כאשר מת אריק השני ב-1137, ירש אותו אחיינו, אריק השלישי וסוון נשלח לחצרו של קונראד השלישי. כאן הוא התיידד עם אחיינו של קונרד, פרידריך, לימים פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (פרידריך ברברוסה).

הוא שב לדנמרק, שם הוא ובן דודו, ולדמר (לימים ולדמר הראשון), שאפו להקדיש את דודו של סווין ואביו של ולדמר, קנוט לאברד ב-1146, למרות מחאתו של הארכיבישוף אסקיל מלונד. עם התפטרותו של אריק השלישי ב-1146, נבחר סוון להיות המלך על ידי אצולת שלן בעוד שקנוט הוכתר על ידי עמיתיהם ביוטלנד.

מלך

בשנים הבאות, לחם סוון במלחמת אזרחים על המלוכה בדנמרק כנגד קנוט, בתמיכתו של ולדמר. קנוט זכה לתמיכתו של הארכיבישוף אסקיל, אך סוון פעל להבטחת נאמנותו של אסקיל על ידי הענקת האדמות של הארכיבישוף של לונד בסקונה ובבורנהולם. בסופו של דבר הביס סוון את קנוט בשלן והגביל אותו ליוטלנד. ב-1147 התאחדו השניים לתמוך במסע הצלב הוונדי. כאשר העסיק סוון את הונדים בקרב ימי, הוא זכה לעזרה מועטה מקנוט ואיבד את אוניית הדגל שלו. עד מהרה הוצתה מחדש מלחמת האזרחים.

לאחר כמה קרבות, כבש סוון את האי פין וחלקים מיוטלנד, ומינה את ולדמר כדוכס שלזוויג. הוא הוביל את המערכה יחד עם אתלר פון דיטמרשן כנגד אדולף השני מהולשטיין, תומך של קנוט. ב-1150 הצליח סוון לגרש את קנוט וחזרתו של קנוט בראש כוחות צבאיים גרמנים ב-1151 נהדפה גם היא. הן קנוט והן סוון שאפו לקבל את תמיכתו של קונראד השלישי. ב-1152 הוכתר פרידריך הראשון כמלך גרמניה ומאוחר יותר באותה שנה הוא רקם עסקה במרזבורג. על פי העסקה הוגדר סוון כ"מלך הראשי", כשקנוט היה זכאי לקבל חלק משמעותי משטחה של דנמרק וולדמר שמר ברשותו על דוכסות שלזוויג. במקביל, לסוון הוענקו שטחים קטנים יחסית. הוא הפר את ההסכם ומעמדו בדנמרק התערער עוד יותר בשל דרכי שלטונו הרודניים ובשל התנהגותו הפרו-גרמנית.

ב-1154 הודח סוון במסגרת ברית בין קנוט לבין ולדמר, שהכתיר את קנוט כמלך שותף. אסקיל ורוב התומכים האחרים של סוון נטשו אותו והוא יצא לגלות בגרמניה. סוון בילה שלוש שנים בחיפוש תמיכה לפעולת כיבוש ושב לדנמרק ב-1157 בתמיכתו של הדוכס הגרמני, היינריך הארי. מהלך זה עורר את האצולה הדנית לפצל את הממלכה ליוטלנד, שלן וסקונה. סוון היה הראשון לבחור והוא היה לשליט סקונה. במשתה השלום ברוסקילדה, שנערך ב-9 באוגוסט 1157 תכנן סוון להרוג את שני יריביו והצליח להרוג את קנוט. התקרית נודעה בכינוי "משתה הדמים של רוסקילדה".

מותו

ולדמר נמלט ליוטלנד וב-23 באוקטובר, ניצבו סוון וצבאו מולו בקרב הערבה האפורה, שבעקבותיו הוא קיבל את הכינוי "האפור" (Grathe). בקרב זה הובס צבאו של סוון והוא נהרג על ידי האיכרים שלכדו אותו כאשר סוסו שקע בביצה כאשר הוא נס משדה הקרב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוון השלישי, מלך דנמרק בוויקישיתוף