לדלג לתוכן

סווינברן

סווינברן
Swinburn Island
האי סווינברן במבט מחוף Sand Lane שצמוד לטיילת סאות' ביץ'-פרנקלין דלאנו רוזוולט(אנ') סטטן איילנד, 2024.
האי סווינברן במבט מחוף Sand Lane שצמוד לטיילת סאות' ביץ'-פרנקלין דלאנו רוזוולט(אנ') סטטן איילנד, 2024.
האי סווינברן במבט מחוף Sand Lane שצמוד לטיילת סאות' ביץ'-פרנקלין דלאנו רוזוולט(אנ') סטטן איילנד, 2024.
נתונים גאוגרפיים
מיקום מפרץ ניו יורק התחתון בקרבת החוף המזרחי של רובע סטטן איילנד בניו יורק
קואורדינטות 40°34′43.94″N 74°3′13.28″W / 40.5788722°N 74.0536889°W / 40.5788722; -74.0536889
סוג אי מלאכותי
שטח 16 קמ"ר
נתונים מדיניים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
עיר ראשית ניו יורק
(למפת ניו יורק רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סווינברןאנגלית: Swinburne Island) הוא הקטן מבין שני איים מלאכותיים הממוקמים במפרץ ניו יורק התחתון (השני מביניהם הוא האי הופמן). אי זה, יחד עם האי הופמן, שימשו כאי בידוד ותחנת הסגר למהגרים שבאו לארצות הברית, ושהתגלו עם הגיעם לאליס איילנד, כנגועים במחלות מידבקות. האי נוצר בשנת 1870 על שרטון מיוער[1] על ידי הוספת מילוי קרקע.

עם הקמתו נקרא האי דיקס (Dix Island), על שם ג'והן דיקס (אנ'), סנטור ומושל מדינת ניו יורק באמצע המאה ה-19. אולם שם האי שונה מאוחר יותר, והוא נקרא על שם ד"ר ג'והן ס. סווינברן(אנ'), גיבור מלחמת האזרחים ומנתח, שכקצין בריאות הנמל, פיקח על פיתוח האיים. האי מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, כחלק מאזור הבילוי הלאומי Gateway(אנ')[א].

ראשית הדבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מספר מגפות כולרה במאה התשע-עשרה, הממשל הפדרלי החליט על מערכת של סינון המהגרים על מנת למנוע התפרצות מגפות. בשנת 1860 נערמו ערימות של חולות שנחפרו מנמל ניו יורק, לשני שרטונות, עד שיצרו את איי ההסגר החדשים: הופמן בגודל 45 דונם, ודיקס בגודל של 16 דונם. בנייני הניהול למבצע ההסגר נבנו ברוזבנק(אנ') בסטטן איילנד, לא הרחק מפורט וואדסוורת'. שמו של דיקס איילנד שונה בסופו של דבר ל-סווינברן, על שם גיבור מלחמת האזרחים והמנתח ד"ר ג'ון ס. סווינברן(אנ'), שכקצין בריאות הנמל, פיקח על פיתוח האיים. האי סווינברן, או ההסגר התחתון, הושלם ב-1870, והאי הופמן, או ההסגר העליון, הושלם ב-1873.

ספינות מהגרים היו מגיעות לנמל ניו יורק, ורופאים מתחנת ההסגר היו עולים על הספינות כדי לערוך בדיקה שטחית של הנוסעים. כל הספינות מאיי הודו המערבית, דרום אמריקה או החוף המערבי של אפריקה – אזורים הידועים במחלות זיהומיות – נאלצו לעצור לבדיקה. נוסעים שסבלו ממחלות מידבקות, אושפזו באי סווינברן. אלה שנחשפו למחלות אך ללא תסמינים, נעצרו באי הופמן. האי סווינברן שיכן בית חולים המוקדש למקרי כולרה וקדחת צהובה, משרפה וחדר מתים. שם, חולים עברו חיטוי בגופרית, ואלו שהלכו לעולמם באי, הובלו לבית המתים או למשרפה, בהתאם לעונה, וכן להעדפות של קרוביהם או חבריהם[2]. ככלל, מהגרים שנחשדו במחלות כאלה, נלקחו לבית החולים בהסגר, ולא הורשו להגיע לאליס איילנד לכניסה למדינה, עד שהוכח שהם בריאים או נרפאו מהמחלה[3].

במלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה, בתי החולים של האיים שימשו את הצבא והצי האמריקאי לטיפול באלפי חיילים עם מחלות מין. ככל שהתקדמו שנות ה-20, ההגירה לארצות הברית שככה מאוד[4]., כך שהצורך במתקנים להסגר לא היה כה גדול[2].

בין המלחמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית העבירה את חוקי ההגירה בשנת 1923(אנ') ו-1924, שהגבילו מאוד את כניסתם של אסייתים ודרום ומזרח אירופאים[ב]. ניו יורק גילתה גם דרכים חדשות לשלוט במחלות זיהומיות, וגורמים אלה תרמו לסגירתם של רבים ממתקני תחנות ההסגר. האיים סווינבורן והופמן ננטשו עד 1938[2]. בשנת 1934, שריפה הרסה רבים מבנייני סווינברן ובעקבותיה, בין השנים 1934–1937, האי הופמן שימש להסגר תוכים מיובאים כאמצעי זהירות מפני קדחת התוכים, מחלה זיהומית שעלולה להתפשט לבני אדם.

במלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 – השירות הימי של ארצות הברית(אנ') פתח בית ספר, בעיקר באי הופמן אך גם בסווינברן, להכשרת ימאים לצי הסוחר, שהופעל במהלך מלחמת העולם השנייה[4].

לאחר המלחמה ועד ימינו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מלחמת העולם השנייה הוצגו כמה הצעות לניצול איי סווינבורן והופמן. בשנות ה-50, מתכנן הערים רוברט מוזס והיועץ הפוליטי ברנרד ברוך דגלו בהפיכת האיים לפארק עירוני, אך תוכנית זו לא מומשה[5][6].

הארובה, ככל הנראה של משרפת הגופות, שנותרה על האי סוויניברן – מבט משדרת סיוויו ב-סאות' ביץ שבסטטן איילנד (צולמה במצלמה גדולה).

בשנת 1966 רכשה העיר ניו יורק את האיים תמורת 10,000 דולר, כדי לשמר את הנוף הטבעי של המפרץ והנמל[6]. בשנות ה-80, בתגובה לתוכניות של העיר ניו יורק לפתוח מקלטים חדשים לחסרי בית בתוך שכונות המגורים של סטטן איילנד, כמה מהתושבים שעלולים להיפגע, הציעו תוכנית שמעולם לא יושמה, לבניית מקלט לחסרי בית באי הופמן, באי סווינברן או שניהם[7][6].

בשנת 1972 הוחזרו שני האיים לממשלה הפדרלית כחלק מאזור הבילוי הלאומי Gateway (ראו מפה רלוונטית בפרק "גלריה" להלן). כיום הם משמשים כמקלט לציפורים לציפורי חוף מקננות: אנפות למיניהן, שחפים למיניהם ואחרים, כמו גם כלבי ים – ומפוקחים על ידי שירות הפארקים הלאומיים – NPS וחברת אודובון של ניו יורק[8][ג].

כיום באי סווינבורן יש חמישה מבנים מהותיים רעועים. בין ההריסות הללו ניצבת ארובת לבנים, שכנראה קשורה למשרפה לשעבר המוזכרת לעיל[9](ראו בתמונה משמאל).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סווינברן בוויקישיתוף
  1. ^ לצפייה במפת תצלום של שני האיים מול חופי סטטן איילנד, ראו כאן.
  2. ^ חוק ההגירה משנת 1924, או חוק ג'ונסון-ריד, כולל חוק ההדרה של אסיה וחוק המוצא הלאומי (Pub. L.Tooltip Public Law (United States) 68–139, 43 Stat. 153, שחוקק ב-26 במאי 1924), היה חוק פדרלי שמנע הגירה מאסיה וקבע מכסות על מספר המהגרים ממזרח ודרום אירופה. החוק גם אישר את הקמת שירות ביקורת הגבולות הרשמי הראשון במדינה, משמר הגבול האמריקאי, והקמת "מערכת בקרה קונסולרית" שאפשרה כניסה רק למי שהשיג לראשונה ויזה מקונסוליה אמריקאית בחו"ל. סימוכין ראו כאן.
  3. ^ חברת אודובון של ניו יורק מגנה, משמרת ומנהלת את בית הגידול הקריטי ביותר עבור ציפורים וחיות בר אחרות, מצמצמת איומים על ציפורים ומטפחת קהילות ידידותיות לציפורים באזורים כפריים, פרבריים ועירוניים. סימוכין ראו כאן.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Chart of Orchard Shoal, Lower Bay, New-York, Library of Congress, 1858
  2. ^ 1 2 3 The Abandoned Man-Made Islands in NYC: Hoffman and Swinburne Islands, Untapped New York, July 29, 2013/
  3. ^ More Cholera in Port, The Washington Post, Oct 10, 1910, by WayBack Machine
  4. ^ 1 2 The Abandoned Man-Made Islands in NYC: Hoffman and Swinburne Islands, Untapped New York, July 29, 2013/
  5. ^ An Island Just for U, Forgotten New York, May 1, 1999
  6. ^ 1 2 3 The Abandoned Man-Made Islands in NYC: Hoffman and Swinburne Islands, Untapped New York, 2013/07/29
  7. ^ Hailey, Charlie, 2013. "Robert Moses' Walden". Spoil Island: Reading The Makeshift Archipelago. Lanham, Maryland, USA: Lexington Books. p. 48.
  8. ^ Hoffman and Swinburne Islands, National Park Service
  9. ^ Gill, John Freeman, Islands Created for Quarantines, New York Time, May 22, 2020