קידוש החודש

קידוש החודש
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, י"ב, ב'
משנה	מסכת ראש השנה, פרק א'
משנה תורה	ספר זמנים, [[s:רמב"ם הלכות קידוש החודש|הלכות קידוש החודש]], [[s:רמב"ם הלכות קידוש החודש א|פרק א']]
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קנ"ג ספר החינוך, מצווה ד'

אנימציה של מצבי הירח במהלך החודש. כשנראה הירח לאחר היעלמותו, מוכרז על קידוש החודש.

קידוש החודש הוא מצווה מן התורה המוטלת על בית הדין שבארץ ישראל, לקבוע כל חודש את היום בו יחול ראש החודש על פי עדות ראייה של מולד הלבנה.

מצוות קידוש החודש היא מצווה יסודית לקביעת לוח השנה העברי, מאחר שעל פי קביעת ראש החודש נקבעים תאריכי חגי ומועדי ישראל.

חלק משלים למצווה זו הוא עיבור השנה, השומר על מחזור שנת השמש לצד מחזור חודשי הירח. מערכת זו הופכת את לוח השנה העברי ללוח ירחי-שמשי.

בשנות הגלות מארץ ישראל לא יכלו לקיים מצווה זו על פי עדות ראייה, ולכן קביעת החודשים נעשית עד היום בפועל על פי מערכת של חישובים אסטרונומיים קבועים וידועים מראש, המיוחסים להלל נשיאה.

מקור המצווה

מצוות קידוש החודש נאמרה למשה ואהרן עוד טרם יציאת מצרים: כאשר נצטווה על ידי אלוהים להודיע לבני ישראל על קביעת החודש (שמות, י"ב, א'–ב'): ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.”

קידוש החודש נחשבת למצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל, וכך פותח רש"י את פירושו לתורה: ”אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא "מהחודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל.”

כך לשון הרמב"ם בפרשנות למצווה זו: ”כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה וקדש.” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, [[s:רמב"ם הלכות

קידוש החודש|הלכות

קידוש החודש]], [[s:רמב"ם הלכות

קידוש החודש א|פרק א']], [[s:רמב"ם הלכות

קידוש החודש א א|הלכה א']]).

מהות המצווה

כאמור מצוות קידוש החודש, המוטלת על בית דין, היא לקבוע את היום בו יחול ראש החודש. על מנת לקבוע את היום בו יחול ראש החודש, היה צורך לדעת באיזה יום 'מולד הירח' - שפירושו מתי הירח נראה לראשונה לאחר שנעלם בסוף החודש. לצורך כך, היו מגיעים לבית הדין עדים שראו את הלבנה, לאחר שבית דין חקרו ומצאו שדבריהם אכן נכונים הכריזו בית דין, על אותו יום כראש החודש הבא. לדוגמה כאשר ביום ה-30 של החודש הגיעו עדים שראו את הלבנה, קבעו בית דין את יום ראש החודש לאותו היום, ונמצא שהחודש הקודם היה חודש חסר של 29 יום. אך כאשר לא הגיעו עדים שראו את החודש עד היום ה-31, (משקיעת החמה של היום 30 נחשב כיום הבא) אזי נקבע היום 31 לראש חודש והחודש שקדם לו היה חודש מלא בן 30 יום, ובלשון חז"ל נקרא 'חודש מעובר'. אפילו אם לא הגיעו עדים כלל ביום ה-31 נקבע יום זה לראש חודש, מאחר שאין חודש יותר על 30 יום.

קידוש החודשים בנוסף לשימוש בשנת החמה מאפשר למועדים להיצמד למצבה של הלבנה ביחס לכדור הארץ, ובמקביל להיצמד לעונות השנה. מציאות זו מתאפשרת על ידי עיבור השנה, המתבצע אף הוא על ידי בית הדין, בראותם שהסטייה משנת החמה הופכת להיות משמעותית, וכי חג הפסח לא יהיה באביב (כיום מתבצע הדבר גם כן על ידי הלוח המחושב). כך נשמר האיזון בין שנת החמה לשנת הלבנה, שלא כבלוחות מקבילים (הלוח המוסלמי, המבוסס רק על שנת הלבנה, והלוח הגרגוריאני, המבוסס רק על שנת החמה).

דיני קידוש החודש

גביית העדות

קידוש החודש וגביית העדות נעשית רק על ידי הסנהדרין. בתחילה כל אדם שהיה מגיע להעיד שראה את הלבנה בחידושה, היה נאמן על כך, וכאשר באו שנים, אפילו בנפרד, והעידו שראו את הלבנה, ולא נמצאה סתירה בעדותם, קיבלו בית דין את עדותם וקבעו את ראש החודש לאותו יום.

בתוספתא מובא שבתקופת הצדוקים, היו הצדוקים שולחים עדי שקר להטעות את הבית דין, על מנת לסדר את התאריכים כך שהיום הראשון של ספירת העומר יחול ביום ראשון, מאחר שכך, על פי דעתם, כוונת התורה בפסוק 'וספרתם לכם ממחרת השבת', ולא לאחר יום טוב ראשון של פסח כפירושם של הפרושים. משראו חז"ל כך, תיקנו שלא יקבלו עדות מכל אדם, אלא רק מאותם שמכירים בהם שאינם צדוקים. במקרה של עד שראה את הלבנה אך חששו שבית הדין אינם יודעים האם הוא מכת הצדוקים, היו שולחים איתו שני עדים אחרים שיעידו עליו שאיננו מכת הצדוקים.

פרסום יום ראש החודש

לאחר שבית דין קבעו את יום ראש החודש, היו מודיעים לכל בני הגולה, אנשי חוץ לארץ, שהחודש התקדש. בתחילה הדרך להודיע לאנשי חוץ לארץ האם קידשו את החודש או לא, הייתה על ידי השאת משואות על ההרים הגבוהים, וכפי המתואר במשנה במסכת ראש השנה:

כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ג'

דיני המצווה

בימים קדומים, היו מגיעים אנשים (שאינם פסולי עדות) שראו את הלבנה בחידושה אל מקום הסנהדרין, שם היו חוקרים אותם לגבי מה שראו ולאחר שנמצאה עדותם מכוונת נתקבלה עדותם על ראיית הירח, ובית הדין הכריז על היום כראש חודש, והפיץ את הידיעה על ידי השאת משואות אש בראשי ההרים ובתקופה מאוחרת יותר על ידי שליחים.

חז"ל החשיבו מאוד מצווה זו, בהיותה מסד לקביעת מועדי השנה בכללה, והתירו על כן לחלל עליה את השבת, אם נצרך העד לעבור את תחום שבת כדי להודיע בהקדם האפשרי לבית דין על ראיית הירח. בנוסף, ניתן אישור לפסיקותיהם של בית הדין בעניין גם אם נתגלו כטעות במציאות. וכך דרשו חז"ל: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא, כ"ג, ד') - "אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד א').

עוד מדיני המצוה שבית הדין לא יסמכו על העדים שיבואו, אלא יחשבו בעצמם חישובים אסטרונומיים כדי לדעת אם הירח יוכל באמת להיראות, ואז אם על פי החשבון ייתכן שיראו את הירח, ממתינים לעדים שיראו בפועל את הירח, ואם על פי החשבון לא ייתכן שיראה הירח, לא ממתינים לעדים, ואם בכל זאת יבואו עדים, ברור שהם עדי שקר ולא מקבלים אותם. עוד נצרך החשבון בזמן שיש עננים וא"א לראות את הירח כמה חודשים רצופים, בית דין קובעים את החודש על פי החשבון - האם היה יכול להיראות לולי העננים. הרמב"ם כתב בסיפרו משנה תורה בהלכות קידוש החודש כמה פרקים (פי"א - פי"ט) של חישובים אסטרונומיים שהיו ידועים בתקופתו כדי לחשב אם יראה הירח.

בהתאם להלכה, על קידוש החודש להיערך ביהודה, אך אם קידשו את החודש בגליל, בדיעבד הקידוש מתקבל. האתר המרכזי ביהודה בו נהגו לקדש את החודש בתקופת המשנה והתלמוד היה העיירה עין טב שבשפלת לוד, ובגליל באושה.

סעודת עיבור החודש

בחז"ל מובא, שעל מנת לעודד אנשים שראו את הלבנה בחידושה, שיבואו להעיד על כך, בפני בית הדין - דבר שלעיתים היה כרוך בטרחה, כגון בעדים שגרו רחוק, וכדומה - ערכו לכל מי שבא להעיד 'סעודות גדולות', במקום שנקרא 'בית יעזק'. וכך מתואר הדבר במשנה במסכת ראש השנה:

חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים, ובית דין בודקין אותם שם. וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ה'

שינויים היסטוריים

מחלוקות כיתתיות

מאחר שמצות קידוש החודש היוותה סלע מחלוקת בין הפרושים לכיתות אחרות ביהדות בתקופת בית שני, אשר התנגדו לפירושם של חז"ל למצווה ולהקניית הסמכות לקביעת לוח השנה בידי בית הדין הפרושי, ואף פיתחו לעצמם לוח שנה עצמאי, החלו חלק מהם לנסות ולטרפד את הליכי קידוש החודש, על ידי שליחת עדי שקר וכן על ידי השאת משואות בזמנים כוזבים. בעקבות זאת, נוספו הליכי בדיקה נוספים - מעבר לצורך הרגיל בדרישה וחקירה ובדיקת העדים (מן הבולטים בתחום זה היה רבן גמליאל), וכן בוטל מנהג המשואות וההודעה על קידוש החודש הועברה באמצעות שליחי בית דין שנשלחו לכל מקומות מושבות היהודים.

המעבר ללוח קבוע

קביעת קידוש החודש חייבת להיעשות על ידי בית דין שנסמך על ידי סמיכת זקנים. לפי המסורת, בתקופת האמוראים, בשנת ד'קי"ט (359) תיקן הלל נשיאה לוח קבוע המבוסס על המולד הממוצע, לאחר שבתקופה זו הפסיקו לקדש את החודש על פי הראיה, עקב צרות וגזירות שמד רבות שנגזרו על היהודים. בנוסף לכך, היו ניסיונות שונים של הנוצרים לשבש את קידוש החודש ואת קביעתם של התאריכים והמועדים היהודיים. גם סמכויותיה של הסנהדרין קוצצו ונשללו ממנה בזו אחר זו.

הרמב"ן מציין זאת גם כן: ”משנת תר"ע לשטרות, מימי הלל בנו של רבי יהודה הנשיא, בטלה סנהדרין מארץ ישראל, ובטלו מומחין ממנה, והוא שתיקן סדר העיבור ומנה שנים וקידש חדשים לדורות” (ספר הזכות, מסכת גיטין, פרק רביעי).

הלוח המבוסס על חישובים מתמטיים אינו תואם תמיד ללוח המבוסס על ראיית הירח, ולכן ייתכן פער של יום בין מולד הלבנה לבין תחילתו של החודש בלוח המחושב.

יש האומרים שהלל השני, שהיה סמוך, קידש את החודשים מזמנו ועד חידוש הסמיכה; ויש האומרים שקידוש זה מתבצע על ידי קיבוץ היהודים בארץ ישראל, שמעולם לא התרוקנה לגמרי מהם (יש התולים זאת בברכת החודש, המתבצעת בשבת שלפני ראש החודש).

היהודים הקראים, שאינם מקבלים את סמכותם של חז"ל, לא אימצו תקנה זו, ורובם ממשיכים לקבוע את חודשי השנה לפי עדות ראייה של מולד הלבנה בכל חודש.

קידוש חודשים בימינו

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ללא מקורות, ניסוח לא ברור.

תמונה של לבנה בהתחדשותה, בתמונה הירח כבר ביומו השני.

ההלכה של ימינו היא שמחשבים את הלוח העברי עד שתקום סנהדרין חדשה שתודיע על חזרה לקידוש לפי הראייה. ישנה סתירה בדברי הרמב"ם: במקום אחד כותב ”הוא מצות עשה אחת והיא לחשב ולקבוע באיזה יום תחילת כל חודש מחודשי השנה” (פתיחת הלכות קידוש החודש) ובמקום אחר כותב ”ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא שבזמן שיש סנהדרין קובעין על הראייה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראייה” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, [[s:רמב"ם הלכות

קידוש החודש|הלכות

קידוש החודש]], [[s:רמב"ם הלכות

קידוש החודש ה|פרק ה']], [[s:רמב"ם הלכות

קידוש החודש ה ב|הלכה ב']]).

לדעת החוקר רחמים שר שלום סתירה זו מתיישבת באופן שהרמב"ם קיבל את דעותיהם של רב האי גאון ורבי יצחק בן ברוך הסוברים כי מצות קידוש החודש מבוססת על חשבון, כפי שכתב בפתיחה להלכות קידוש החודש, ואילו בדבריו "בזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראייה" דעתו היא שכשיש סנהדרין רשאים הם לקבוע על פי הראייה. לדעת שר-שלום, בזמן הגאולה, תהיה ההנהגה הדתית המוסמכת רשאית להחליט על שיטת העיבור הנראית לה. הם יוכלו להחליט על המשך קיומו של הלוח או לשנות בו נתונים מסוימים. התנאי ההכרחי לשינוי בלוח הוא שתהיה הסכמה כללית של כל פלגי העם. לטענתו, שיבה לשיטה הקדומה של קביעת חודשים על פי הירח ועיבור השנים על פי סימני האביב תהיה בבחינת גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה.

ד"ר שי ואלטר חולק על שר שלום וטוען כי ניתן יהיה לעמוד במציאות של קביעת החודש על פי הראייה ובזכות הטכנולוגיה יהיה פשוט ביותר לפרסם את קידוש החודש. כמו כן, לדעת ואלטר, עזיבת קידוש החודש על פי הראייה הייתה תוצאה של משבר רוחני שחולל קושי באפשרות לקידוש החודש על ידי פגיעה בבית הדין עצמו או פגיעה במערכת הכללית של קידוש החודש והודעת המועדות לרחוקים. ואלטר מסכים שיש בלוח הקבוע תועלת רבה כדי למנוע הבדלים בקביעת המועדות בין קהילות שונות בעולם, אך לדעתו לא הייתה זאת הסיבה המרכזית שבגללה עברו ללוח הקבוע אלא רק התוצאה ולכן הלוח הקבוע הוא זמני עד שיהיה אפשר לשוב למצב אופטימלי של קידוש החודש על ידי ראייה.

ראייה בימינו

יש המתרגלים את ראיית מולד הלבנה גם בימינו משני טעמים: 1) כדי להכיר את המצבים שבהם ניתן לראות את הירח מיד עם התחדשותו. 2) כדי לרכוש את המיומנות הדרושה להבחנה בכך, כדי שיהיו עדים מומחים מוכנים לקביעה על פי הראייה, כפי שהיה נהוג בעבר.

כדי לקבוע את רגע הופעת הירח יש לדעת היכן להסתכל. יש להשתמש בתוכנת מחשב או תרשימים מוכנים מראש. המיקום של הירח נקבע באמצעות עצם בולט, כגון מיקום שקיעת השמש או כוכב זוהר. המרחק הזוויתי בין הירח לעצם וכן גובה הירח מעל האופק, נמדדים באמצעות אצבעות היד, האגרוף או הזרת (המרחק בין האגודל לזרת כשהאצבעות מפוסקות) הפשוטה לפנים, אולם יש יתרון בשימוש בסקלות מכוילות. צופה המאמץ את עיניו, נוטה לפעמים לדמיין שראה את הירח. כדי לוודא שהראייה היא אמיתית, יש להפנות את העיניים לרגע למקום אחר ולחזור ולבדוק אם אמנם נראה הירח. לאחר שהירח נראה בעין, רצוי לרשום את ממצאי התצפית.

ראו גם

• הלוח העברי
• ברכת החודש
• מולד הלבנה
• פרדוקס קידוש החודש

לקריאה נוספת

• אגן הסהר, הרב חיים צימרמן, ספר העוסק בענייני קידוש החודש וקו התאריך העברי
• רוני רייך, פרדוקס קידוש החודש, גליליאו, כתב-עת למדע ולמחשבה, 114 (פברואר 2008), עמ' 68–69.
• זמנים ומועדים, הרב גרשון הרפנס
• הרב מנחם מנדל גליצנשטיין, "קידוש החודש לרמב"ם", פירוש בהיר בתוספת תרשימים לעניינים האסטרונומיים שבהלכות קידוש החודש, תשנ"ג
• הרב נחום אליעזר רבינוביץ, "ספר זמנים עם פירוש יד פשוטה כרך ג", פירוש נרחב להלכות קידוש החודש כולל שרטוטים וחישובים אסטרונומיים

קישורים חיצוניים

• הערך "קדוש החודש", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הלכות קידוש החודש מבוארים ומאוירים ממפעל משנה תורה
• קידוש החודש אתר המבאר את שיטת קידוש החודש בגרפיקת תלת-ממד
• האגודה הישראלית לצפייה בירח החדש
• הרב מרדכי פוגלמן, סמכות הדין בקידוש החודש, אתר "דעת"
• הרב ישראל דנדרוביץ, ניסיונות הבייתוסין להטעות בקידוש החודש, בתוך: קול התורה, גיליון נד, ניסן תשס"ג, עמ' קמט-קנג
• ריכוז מאמרים בנושא הלוח העברי, באתר "דעת"
• קובי נחשוני, "הסנהדרין" מחדשים את קידוש החודש, באתר ynet, 11 במאי 2008
• שיעורים על הלכות קידוש החודש, אתר בית חב"ד
• הלכות קידוש החודש במשנה תורה לרמב"ם
• סרטון הסבר לזמני ראיית מולד הלבנה וכללים ב"סוד העיבור" של אתר "סיני"
• מאמרים בנושא קידוש החודש, באתר ספריית אסיף