סגנון לואי השלושה עשר
סגנון לואי השלושה עשר (בצרפתית: Louis Treize) היה סגנון באמנות החזותית והדקורטיבית ובאדריכלות הצרפתית, שהייתה פופולרית בתקופת שלטונו של המלך לואי ה-13 (1610 - 1643). היה זה סגנון מעבר מסוף הרנסאנס והמנייריזם אל עבר הבארוק המוקדם. מי שהשפיעה רבות על הסגנון הייתה אמו מארי דה מדיצ'י שייבאה מאיטליה מולדתה את האמנות האיטלקית.
ציור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור בסגנון לואי ה-13 הושפע מהצפון, הבארוק הפלמי וההולנדי, ומדרום, המנייריזם האיטלקי והבארוק המוקדם. מלבד השפעות אלו בולטת הנטייה הקלאסיציסטית אצל אמני התקופה. בין הציירים הצרפתים ששילבו גינונים איטלקיים עם חיבה לציורי ז'אנר היו ז'ורז' דה לה טור, סימון וואה והאחים לה נאין.
מי שנחשב במידה רבה כמייבא הבארוק האיטלקי לצרפת הוא סימון וואה אשר בשנת 1629 הוזמן על ידי המלך לבוא לפריז ולתרום מכישרונותיו. הזמנה זו יחד עם פועלה של מארי דה מדיצ'י היו הצעדים הראשונים בתהליך רב השנים שהעביר את הדומיננטיות בעולם האמנות מאיטליה לצרפת. "לא עוד בארוק איטלקי, אמרו מעתה ציור צרפתי עכשווי" אמר וואה.[1] ביצירותיו של וואה בפריז ניכרים השפעות הרנסאנס שקיבל ממוריו מהאסכולה הוונציאנית לצד התפתחות הבארוק והחידושים של פריז. וואה היה למורו של אסטאש לה סואר שהיה ממסיידי האקדמיה המלכותית לציור ופיסול בפריז.
בשנת 1640 הוזמן גם ניקולא פוסן לפריז על ידי הקרדינל רישלייה השר הראשון של המלך. פוסן צייר מספר ציורים בפריז אך עזב אותה במהרה בשל יחסיו הטעונים עם שאר אמני העיר. פוסן היה ממובילי הזרם הקלאסיציסטי בתוך הבארוק. הוא וחסידיו אחראים במידה רבה להתפשטות הזרם באמנות הצרפתית, מה שבא לידי ביטוי ביתר שאת בסגנון לואי הארבעה עשר.
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדריכלות לואי ה-13 בדומה לאמנות הושפעה מסגנונות איטלקיים, הקלאסיים והרנסאנס. האדריכל הצרפתי הגדול ביותר של התקופה, סלומון דה ברוס, תכנן את ארמון לוקסמבורג עבור מארי דה מדיצ'י. דה ברוס הטמיע רעיונות של קלאסיציזם באדריכלות, מגמה שהתפתחה והתחזקה על ידי ז'אק למרסייה ופרנסואה מנסאר ועוד. לצד אלו החלו להופיע תופעות ראשונות של הבארוק הצרפתי, מגמה שהתחזקה והגיעה לשיאה בתקופת לואי ה-14.[2][3] מרבית מפעלי הבנייה המלכותיים נעשו על ידי אם המלך דה מדיצ'י והקרדינל רישלייה, שקידמו את הסגנון האיטלקי.
סגנון נוסף היה נופץ באדריכלות התקופה, סגנון צרפתי טיפוסי הנקרא בריק-אט-פייר, שבו הקירות עשויים מלבנים אדומות כשפינות הבניין וסביב הפתחים אבנים לבנות. בדרך כלל הגגות נצבע בצבעים כהים על מנת להדגיש את הצבעוניות של הבניין. סגנון זה נעלם תוך שלטונו של לואי ה-13.
-
קפלת סורבון, ז'אק למרסייה, 1635-1642 -
פאלה רויאל, ז'אק למרסייה, 1622 -
טירת בלרוי, פרנסואה מנסאר, 1626
ריהוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארמונות המלוכה התהדרו ברהיטים מעוצבים בעלי השפעה מתרבויות שונות, העשויים מעצים אלון ואגוז משולבים שיש והובנה. הרהיטים היו מקושטים בכבדות אך עדיין פחות מהרהיטים בימי לואי ה-14 וה-15, עבודת העץ והגילופים הקלו במקצת על הכבדות של הקישוטים.
הכיסאות בסגנון לואי ה-13 התאפיינו ברגליים מסתלסלות, רגליים עם בליטות חרוזים או רגליים מתעוותות - רגלי עצם הכבשה, הנקראים כך בשל הדמיון ביניהם.[4] בין הרגליים הופיעה לעיתים קרובות תמיכה צולבת בצורת X או תמיכה ישרה בין כל שני זוגות רגליים. הכיסאות היו בעלי משענת גב גבוהה וישרה או בתצורה נמוכה ורחב לעיתים ללא משענת כלל.[5]
-
ארון הובנה וכיסאות מרופדות בסגנון לואי ה-13, 1645, מוזיאון הלובר, פריז -
כיסא מגולף בסגנון לואי ה-13, עם רגליים מסתלסלות -
ארון בסגנון לואי ה-13
.jpg)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lilian H. Zirpolo, Vouet, Simon, Historical Dictionary of Baroque Art and Architecture, 2010
- ^ Jean-François Barrielle, Les styles français, 1998, עמ' 46
- ^ André Chastel, Le Grand atlas de l'architecture mondiale, 1981, עמ' 288
- ^ Fauteuil Louis XIII à accoudoirs courbés, dossier garni et pieds en os de mouton, www.meubliz.com
- ^ Le Style Louis XIII - Antiquités et Objets d'Art | AnticStore, www.anticstore.com
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Olivier Collin du Boccage, Reconnaître et choisir ses meubles, Hachette, 2005
- Émile Bayard: Art de reconnaître les styles. Le style Louis XIII. Garnier frères, Paris 1914
- Jean-François Barrielle: Le Style Louis XIII. Flammarion, Paris 1989, ISBN 2-08-010343-1