סאין

סאין
Seini
Szinérváralja
	סמל סאין סמל סאין
	בניין העירייה, צילום מ-2009
מדינה	רומניה
מחוז	מרמורש
חבל ארץ	מרמורש
ראש העיר	גבריאלה פלוריקה טולבורה
בירת העיר	Seini
תאריך ייסוד	1334
שטח	58.91 קמ"ר
גובה	140 מטרים
דת	נצרות אורתודוקסית, רפורמית, קתולית
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	8,198 (1 בדצמבר 2021)
‑ צפיפות	150 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	47°44′52″N 23°17′07″E / 47.747777777778°N 23.285277777778°E
אזור זמן	UTC+2
	https://seini.ro/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רומניה רגילה) בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים; השחור; סאין

סֵאִין (ברומנית: Seini, בהונגרית: Szinérváralja - סינרוואראליה, ביידיש: סעאיני - ואראהל או ואראהל, בגרמנית: Leuchtenburg) היא עיירה במישור הנהר סומש (סמוש) במחוז מרמורש בצפון טרנסילבניה, ברומניה. תחום שיפוטה כולל עוד שני כפרים:סבישה (Săbişa בהונגרית: Kissebespatak) וִיאִילה אפיי (Viile Apei בהונגרית:Apahegy). היא מונה 8987 תושבים (לפי המפקד בשנת 2011). שטחה הוא 58.91 קמ"ר. היא קיבלה מעמד רשמי של עיר בשנת 1988

השם

השם בהונגרית סינרוואראליה Szinervaralja מקורו במצודת סינייר Szinyér שבקרבתה. שם זה הושאל משמו של פלג הזורם בסביבה. שם הפלג "סינר" Szinér או "סינייר" Szinyér הוא ממקור סלאבי ומשמעותו "רועי חזירים" (בשפות דרום-סלביות:Svinjar, בצ'כית:Svinary, בפולנית:Świniary. היישוב מוזכר לראשונה בשנת 1334 בשם Zynyrwarallya (זינירוואראליה) או ואראליה (מצודת זיניר). בשנת 1907 לפי בקשת התושבים שונה שם המקום ל-Szinérvaralja. חוקרים רומנים ביקשו להסביר את השם ברומנית, המתקשר לשם ההונגרי, על ידי המילה הרומנית sein שמשמעותה "אפור", ומקורו לפי תאוריה זו - הוא בשם ההידרוגפי (הידרונים) "העמק האפור" Valea Seină.

גאוגרפיה

מיקום

סאין נמצאת במישור הסומש, במדרון ה דרום-מערבי של הרי גוטאי (Gutâi). במרחק 26 ק"מ מערבית מן העיר באיה מארה, 42 ק"מ מזרחית מן העיר סאטו מארה ו-24 ק"מ דרומית-מזרחית מן העיר נגרשט-אואש. מדרום לעיירה זורם הנהר סומש (סאמוש - בהונגרית). לעיר מסופחים שני כפרים: סבישה - במערב, ווִיאִילה אָפֶּיי - בצפון-מערב. הגובה המרבי בסביבה הוא בגבעת קומז'ה (Comja) - 960 מ', המתרוממת מצפון לעיר. העיירה נחצית מצפון דרומה על ידי הפלג סאינל (Seinel) הנשפך לנהר סומש.

היסטוריה

פרהיסטוריה והעת העתיקה

בתחום היישוב נתגלו ממצאים מתקופת האבן והברוזנה.

השלטון המלכותי ההונגרי והטרנסילבני

מצודת סאין מוזכרת כבר בשנת 1490 (אם כי לפי מקורות מסוימים - כמו פנקסי המעשר האפיפיוריים משנת 1334 נראה שהייתה קיימת כבר ב-1334 (Castrum Zynyr או Seinen או Seini. בשנת 1344 הפכה סאין לעיר שוק (oppidum). בסוף המאה ה-15 כלל היישוב מאה חלקות של צמיתים. בשנת 1563 המצודה נהרסה אבל העיירה שרדה. האחוזה השתייכה לאצילה ההונגרייה ז'וז'נה באטורי. בשנת 1598 היו ביישוב 208 משק בית של צמיתים, מתוכם 90 בחסותו האציל ג'רג' סייקיי ו-23 בחסותו של גשפאר קורניש. במאה ה-17 - 18 ניזוק היישוב מספר פעמים - על ידי צבאו של הגנרל (1605) ג'ורג'ו בסטה, על ידי פולנים בפיקודו של ייז'י סבסטיאן לובומירסקי (1657), על ידי לוחמיו של אישטוואן ושלני (1677). ב-1677 הטטרים שרפו את היישוב ובחזרתם ב-1717 טבחו בתושבים ולקחו רבים מהם כעבדים. שרידי המצודה נראים עד היום על הגבעה בכפר אפה של ימינו - ואילה אפיי.

השלטון האוסטרי והאוסטרו-הונגרי

משפחות הונגריות ששרדו את האירועים האלה עברו לגור בחלקים הגבוהים יותר של העיירה, וביישוב הישן ההרוס התיישבו רומנים. ב-1741 מנה היישוב 40 משפחות רומנית שהשתייכו לכנסייה היוונית-קתולית הרומנית. לצד הרוב הרפורמי ההונגרי ב-1753 קמה גם קהילה הונגרית רומית-קתולית. הכנסייה הישנה מעץ מימי הביניים התחילה לשמש קהילה קטנה של בעלי מלאכה וכמה משפחות ארמניות. במאות 17–18 משפחות אצילות רבות רכשו נכסים במקום. מתחילת המאה ה-19 הפכה סינרוואראליה - סאין שוב לעיר שוק, עם ירידים שבועיים, עסקי קדרות ויקבים. תרומה חשובה להתפתחות זו תרמו היהודים שהתיישבו בה. היהודי הראשון שהוזכר - בשנת 1756 - היה אחד בשם יאקובוס (יעקב) ישראל. ב-1785 הוקם בית הכנסת הראשון. לאורך השנים שמרה הקהילה היהודית צביון דתי אדוק. בשנת 1884 רבה של סאין, מיכאל צבי שונפלד עלה לארץ ישראל. בשנים 1905–1944 הפעילו יעקב וידר ובנו, יהודה, בית דפוס עברי שפרסם 145 פרסומים בעברית וביידיש. בשנת 1830 הוקם בית מרקחת. ב-1859 פתח ליפוט קליין בית חרושת לאלכוהול והחל מ-1875 גם לשמרים. ב-1870 בנתה משפחת מאנדי טירה משלה על הגבעה, שאיננה קיימת עוד בימינו. ב-1877 הייתה סאין לבירת נפה במחוז סאטמר. היו לה בתי משפט, לשכת נוטריון ציבורי, אגף כספים, אגף ז'נדרמריה. פעלו בה שלושה בנקים, דואר ושני בתי קזינו. החל מ-1891 הוקם מפעל לאבני קברות מאנדזיט שהעסיק 50–60 פועלים. נפתחה טחנת קיטור, בית דפוס. ב-1891 הוקם בעיר מוסד פיננסי רומני הקרוי "סטמריאנה" (Sătmăreana) וב-1896 גם מוסד פיננסי הונגרי שנקרא Szinérváraljai Takarékpénztár (קופת החסכון של סינרוואליה) בשנת 1897 4300 דונם (8593 יוגר) הנרשמים ביישוב כללו 2350 דונם (4692 יוגר) שדות, 720 דונם (1437 יוגר) יערות, 693 דונם (1383 יוגר) כרי דשא, 124 דונם (249 יוגר) גנים. יבולי הפירות ביישוב היו משמעותיים. העיירה מנתה 55,000 עצי שזיף, 7,000 עצי תפוח, 6,000 עצי אפרסק ו-4,000 עצי אגוז. בהתחלת המאה ה-20 בעלי האחוזות הגדולים של היישוב היו המשפחות מאנדי, פפולצי,(Papolczy), קאוואשי (Kávássy) ופנייש (Fényes) בשנת 1910 פעלו בסאין 104 חייטים ו-102 סנדלרים. ב-1903 הוקם סניף של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בשנים 1904–1914 הופיע בעיירה שבועון בשם "סינרוואראליה) Szinérváralja

השלטון הרומני בין מלחמות העולם

אחרי שנת 1918 עברה סאין לממלכת רומניה. עד שנת 1940 השתייך למחוז (ז'ודץ) סאטו מארה.

חזרה לשלטון הונגריה

בשנים 1940–1944 חזר האזור לשליטת הונגריה. אחרי פלישת גרמניה לתוך הונגריה וכינון הממשלה הפרו-נאצית הקיצונית בראשות דמה סטויאי בקיץ 1944 יהודי סאין נכלאו על ידי הרשויות ההונגריות בגטו סטמאר ונשלחו בהמשך למחנות השמדה בשטח פולין, כבקשת שליחי גרמניה הנאצית

השלטון הרומני החוזר

בימי השלטון הקומוניסטי ברומניה (1989-1947) שויך היישוב לאזור המנהלי מרמורש והחל מ-1968 למחוז מרמורש. ב-1989 במסגרת התוכנית ל"הסדרת הכפרים" ("סיסטמטיזציה") הוכרזה סאין רשמית כעיר.

דמוגרפיה

הרכב לפי דתות וקבוצות אתניות

לפי הנתוניום של אלק פנייש - משנת 1829 ההרכב הדתי של האוכלוסייה היה כדלקמן: 1,373 נוצרים יוונים-קתולים (אוניאטים) רומנים, 709 רפורמים, 575 רומיים-קתולים ו-151 יהודים. בשנת 1910 גרו בסאין 5,056 תושבים, מתוכם 2,542 היו דוברי הונגרים (כולל יהודים וממוצא גרמני) 2451 דוברי רומנית כשפת אם, 141 צוענים, 65 גרמנים. 5,557 היו נוצרים אורתודוקסים, 1,030 נוצרים רפורמים, 813 נוצרים יוונים - קתולים, 790 יהודים ו-786 נוצרים רומיים-קתולים. אחרי כמעט מאה שנה, בעקבות שואת היהודים כל אוכלוסיית היישוב היא כיום נוצרית, ומאז התבססות השלטון הרומני - ירד מספר ההונגרים - על ידי הגירה פנימית, ואולי התבוללות. בשנת 2002 נמנו 8,492 תושבים, מתוכם:6658 רומנים, 1593 הונגרים, 141 צוענים ו-65 גרמנים. 5,557 היו נוצרים אורתודוקסים, 1030 נוצרים רפורמים, 813 נוצרים יוונים קתולים, 727 נוצרים רומיים-קתולים, 159 נוצרים בפטיסטים ו-49 נוצרים פנטקוסטלים. מפקד משנת 2002:

קבוצה אתנית	מספר	אחוזים
רומנים	8083	80,0%
הונגרים	1780	17,6%
צוענים	141	1,4%
גרמנים	66	0,7%
אוקראינים	33	0,3%
יהודים	2	< 0,1%

לפי שפת האם:

שפת אם	מספר דוברים	אחוזים
רומנית	8175	80,9%
הונגרית	1761	17,4%
רומאני (רומאנס)	141	1,4%
גרמנית	20	0,2%
אוקראינית	6	0,1%
טורקית	1	< 0,1%
צ'כית	1	< 0,1%

לפי אמונה דתית:

שייכות דתית	מספר	אחוזים
הכנסייה האורתודוקסית הרומנית	6929	68,6%
רפורמים	1213	12,0%
יוונית-קתולים	817	8,1%
רומים קתולים	740	7,3%
בפטיסטים	159	1,6%
פנטקסוטלים	53	0,5%
אדוונטיסטים	38	0,4%
ללא דת	3	< 0,1%
אוניטריאנים	2	< 0,1%
לותרנים (הכנסייה הסינודלית-פרסביטריאנית)	2	< 0,1%
יהודים	1	< 0,1%
לא הכריזו על דת	2	< 0,1%

הונגרים

בדרך כלל התושבים ההונגרים גרו בצפון היישוב, קרוב לכנסייה הרפורמית, וברחובות למרגלות גבעת רוז'אי. האחוז הגדול ביותר של הונגרים הוא בעמק זוגו שבו הם מהווים רוב עדיין בתחילת המאה ה-21.^[1]

בשנת 1920 חיו בסאין 4374 בני אדם, מתוכם - 2274 רומנים, 1648 הונגרים ו-452 יהודים. ^[2]

יהודי סאין

יהודי היישוב באו מחבל גליציה שסופחה במאה ה-18 לאימפריה ההבסבורגית. ניסיונות להקים קהילה יהודית בסאין נעשו עוד במאה ה-17. היהודים התיישבו בקרבת התושבים הקתולים והרפורמים. יהודי ראשון בשם יאקובוס (יעקב) ישראל מוזכר בשנת 1756. מפקד של יהודים בחבל מרמורש בשנים 1769-1768 רשם בסאין שתי משפחות יהודיות עם שישה אנשים. ב-1785 הוקם בית הכנסת הראשון. לאורך השנים שמרה הקהילה היהודית צביון דתי שמרני. הרב הראשון היה הרב צבי הירש הלוי הורוויץ (1832-1802 או 1810–1840). בנו, הרב מרדכי הלוי איש הורוויץ, פרסם את הספר "פרשת מרדכי" וכן "ליקוטי צבי" שכלל כתבי אביו. בשנת 1884 רבה של סאין, מיכאל צבי שונפלד עלה לארץ ישראל. בשנים 1905–1944 הפעילו יעקב וידר ובנו, יהודה, בית דפוס עברי שפרסם 145 פרסומים בעברית וביידיש. בשנת 1830 הוקם בית מרקחת. ב-1859 פתח ליפוט קליין בית חרושת לאלכוהול ולשמרים. במפקד בשנת 1785 נרשמו יהודים ראשונים, לרבות בכפרים מסביב. באותה תקופה הוקמו בית כנסת וחברה קדישא. ההתפתחות הדמוגרפית של קהילת יהודי סאין:

1900 - 634 (12.5%)

1920 - 452

1930 - 678 (13%)
1941 - 712
1947 - 150

בשנת 1885 קהילת סאין הייתה למרכזית עבור יהודי הסביבה ("הגליל"). באמצע המאה ב-19 נבנה בית כנסת חדש שעבר שיפוצים בתחילת המאה ה-20. קמו בתי ספר תורניים וארגוני צדקה כולל של נשים. בשנים 1889–1913 הרב יחזקאל בנט, נכדו של הרב שלמה גאנצפריד ניהל ישיבה קטנה ונודע בכתבי שו"ת שערך. תפקיד חשוב החיי יהדות טרנסילבניה מילא בית הדפוס של יעקב יהודה וידר (וידער) שפעל בשנים 1905–1944. בשנת 1930 מנו יהודי העיירה 673 נפשות (13% מאוכולוסיית היישוב). חלק מהם עברו לערים יותר גדולות כמו סאטו מארה בעוד יהודים אחרים מן הכפרים התיישבו בסאין. בקיץ 1944 השלטון הפרו-נאצי בהונגריה שלח את יהודי סאין והסביבה לגטו סאטו מארה ומשם גירש אותם לאושווייץ כבקשתם של מנהיגי גרמניה הנאצית. רוב יהודי היישוב נספו בשואה באושוויץ. ב-1947 חיו בעיירה 150 יהודים. בהמשך בימי השלטון הקומוניסטי הם עלו לישראל או היגרו לארצות אחרות. ב-1971 חיו במקום שלוש משפחות יהודיות.

גרמנים

בימי השלטון ההבסבורגי והאוסטרו-הונגרי רבים מהשוואבים של סטמאר שחיו באזור נטמע באוכלוסייה ההונגרית, תוך כדי תהליך התבוללות הרבה יותר אינטנסיבי מאשר בחבל באנאט הנצמא דרומית-מערבית מטרנסילבניה.

כלכלה

עיסוקם הראשי של התושבים הוא החקלאות וייצור מוצרים חקלאיים. העיר כוללת 39650 דונם אדמות חקלאיות ו-12360 דונם יערות. קיים מפעל לאנדזיט ולפיסול באבן. כמו כך פועל בית חרושת לחומץ ולמשקאות חריפים. מתוך 1790 דונם של כרמים מלפני 1950 נותרו ב-1999 רק 300 דונם.

תחבורה

סאין נמצאת על הכביש הלאומי DN 1C (הכביש האירופי E58) המחבר את העיר דז' עם העיר סאטו מארה, דרך העיר באיה מארה. יש לה גם תחנת רכבת על בקו באירה מארה-סאטו מארה. ב־2022 נחנך גשר באורך 180 מ' ורוחב 8 מ',מעל הנהר סומש בין סאין ליישוב פום (Pomi), המחבר בין המחוזות סאטו מארה ומרמורש.

חיי דת

בסאין פועלים: 4 כנסיות אורתודוקסיות, 2 כנסיות רפורמיות - אחת בסאין והשנייה וויאילה אפיי, כנסייה יוונית-קתולית אחת (הפרוכיה חידשה את פיעלותה ב-1990; נבנתה בשנים 1995–1999), כנסייה רומית - קתולית אחת, כנסייה בפטיסטית, כנסייה פנטקוסטלית, כנסייה אדוונטיסטית של היום השביעי, בית תפילה של עדי והוה, בית כנסת שאינו פעיל.

אירועים

באמצע חודש יולי חוגגים יומיים את ימי העיר סאין.

מונומנטים ואתרים חשובים, יעדי תיירות

המוזיאון להיסטוריה
שרידי מצודת סינייר מימי הביניים - מהמאה ה-14–15, נמצאים בנקודה המערבית ביותא של הרי גוטאי, על הפסגה המיוערת וארהג'.

שם היה בית משפחת האצילים מורוץ שהחזיקה בבעלותה 29 כפרים. ב-1491 המצודה נכבשה על ידי אנדראש באטורי מידי יחידה של תומכי המלך אולאסלו. ב-1563 נכבשה על ידי באלאשה מנייהר שרימה את אחד מבניו של ז'יגמונד באטורי, בהמשך הוא החריב אותה. למצודה מיתאר מוארך סגלגל, והיא מוקפת בחפיר עמוק ב-4–5 מ' ורחב ב-10–15 מ'. בנקודה המערבית ביותר של הרי גוטין, בראש המיוער של Várhegy, נמצאות חורבות טירת Szyner. 14–15. המאה, זה היה מקום מושבה של האחוזה של משפחת Móroc ב-Megyesi, אשר בשנת 1490 כללה 29 כפרים. בשנת 1491, אנדראש באטורי כבש אותו מהמשמר הפרו-אולאסלו שלו. ב-1563, בלסה כבש לראשונה את מנייהר בתחבולות של אחד מבניו של זזיגמונד בתורי, ולאחר מכן השמיד אותו עם חייליו. לטירה תוכנית אליפסה מוארכת, מוקפת חפיר ברוחב 10–15 מטרים ובעומק ארבעה–5 מטרים.[15]

הכנסייה הרומית-קתולית "העיבור ללא חטא",(1421) נבנתה על ידי הגבירה ז'וז'נה באטורי. ב-1641 הפכה לכנסייה רפורמית, אולם ב-1753 השלטון ההבסבורגי החזיר אותה לפולחן הרומי קתולי. ב-1848 נהרסה בדליקה ונבנה בסגנון אדריכלי שונה. התקרה הגותית הוחלפה והתווספו איוקנות בשמן מאת הצייר קארוי יאקוביי (1882)
הכנסייה הרפורמית - מהראשונות מסוג זה בחבל מרמורש,
הכנסייה האורתודוקסית "הארכימלאכים מיכאל וגבריאל" (1882) - כנסייה אורתודוקסית יחידה ברומניה עם איקונוסטזיס מאבן. הוקדשה ב-1910 לארכנגלים מיכאל וגבריאל.
כנסיית יוחנן פה זהב - אורתודוקסית, נבנתה מתרומות התושבים והכמרים. הבנייה החלה ב-1876,ב-1882 עברה טקס הקדשה ל-יוחנן כריסוסטומוס, אבל הושלמה רק ב - ב-1904.
בית הכנסת החדש (1904) - במצב של עזובה - נמכר לפני 1989 על ידי הקהילה לקואופרטיב למלאכה ומסחר שמכר אותו ב-.2002. נועד לשיפוץ
בית הספר הדתי הרומני לשעבר (1865-1860)
בית התרבות - ברחוב אמינסקו 6, עם אולם בן 320 מושבים, אולם קטן, אולמות חזרות, גלריה לאמנות, חוג לספרות,
שמורת הטבע של עצי האורן קוז'מה - על מדרונות גבעת קוז'מה בצפון העיר (גובה 652 מ'). ב-1939 יחידה צבאית בפיקוד הגנרל ג'ורג'סקו שתלה ראן עצים מסודרים בצורה שמו של המשורר הלאומי הרומני מיכאי אמינסקו במלאת 50 שנה למות המשורר.
הווילה ע"ש פופולצי-באי - ברחוב צ'טאצי, נבנתה במאה ה-19. כאן נולד הסייף בלה באי. שופצה ב-2012
הווילה ע"ש קאוואשי - נבנתה ב-1848. כעת משמשת כבית הארחה.
בית העירייה הוא הבית באראן-קרצ'ון (Bárány–Crăciun) לשעבר, שנבנה בשנות ה-1900
המלון "קורונה" נבנה בזמנו על ידי משפחת נוימן
בבניין בית המשפט הישן פועל בית ספר יסודי מס.1
טחנת הקמח של שאנדור קפש משנת 1875

לקריאה נוספת

Coriolan Suciu - Dicționar istoric al localităților din Transilvania, București, Editura Academiei, 1967-1968

לקסיקון היסטורי של יישובי טרנסילבניה) (ברומנית)

Patrik Tátrai Az etnikai térszerkezet változásai a történeti Szatmárban.' ' Budapest., 2010, עמ' 65–163 ו-241

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סאין בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סאין
פנקס קהילות רומניה כרך ב, יד ושם, ירושלים 1980, עמ' 199–201,

באתר ספר יזכר של יד ושם

הערות שוליים

^ P.Tátrai 2010
^ [1]

[1] P.Tátrai 2010

[2] [1]

[1]

[2]