נשים דעתן קלה
נשים דעתן קלה הוא ביטוי תלמודי שנאמר ביחס לנשים. במשך הדורות עמד ביטוי זה ביסוד ויכוח על יחס חז"ל לנשים, יש מי שראו בביטוי זה משום זילזול באישה, אך אחרים שללו יחס זה, ויש שאף סברו שיש בכך משום מעלה בנשים.
מקור הביטוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי מופיע בתלמוד בבלי בשני מקומות:
במסכת שבת הוזכר הביטוי על ידי רבי שמעון בן יוחאי כהסבר לכך שלא גילה לאשתו את מקום מחבואו כשברח מפני הרומאים, מחשש שאשתו לא תעמוד בפני העינויים ותגלה את מקום המסתור:
...ענה [רבי][א] שמעון [ואמר][ב]. כל מה שתקנו (= הרומאים) לא תקנו אלא לצורך עצמן... הלך יהודה בן גריס וסיפר דברים ונשמעו למלכות. אמרו... שמעון שגינה יהרג. אזל איהו ובריה וטשו בי מדרשא (= הלך הוא ובנו והסתתרו בבית המדרש). כל יומא הוה מייתיא להו דביתהו ריפתא וכרכי (= כל יום הייתה מביאה להם אשתו כיכר לחם ואוכלים). בדתקיף גזרתא [אמר][ג] ליה לבריה. ידענא דנשים דעתן קלה עליהן. דילמא מצערי לן ומיגליא לן. אזלו ואיטשו במערתא (= כאשר הגזירה התחזקה, אמר לו, לבנו: אני יודע שנשים דעתן קלה עליהם, אולי יצערו אותה ותגלה להם. הלכו והתחבאו במערה)...
במסכת קידושין, מופיע הביטוי פעם נוספת, בשם 'תנא דבי אליהו', כהסבר לדברי המשנה[1] האוסרת לאיש להתייחד אפילו עם כמה נשים, בניגוד לאישה שמותר לה להתייחד עם כמה גברים ובביאור הדבר נאמר:
"לא יתייחד איש". מאי [טעמא][ד] (= מה הטעם?). תנא דבי אליהו. הואיל ונשים דעתן קלה עליהן.
רש"י פירש כי ”מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה”.
דין זה אף נפסק בשולחן ערוך, אמנם נחלקו האם הוא נאמר גם כשישנם שלוש נשים או רק בשתי נשים בלבד.
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי פשוטו, וכפי שעלה מההקשר הנזכר במסכת שבת, הביטוי 'נשים דעתן קלה', נאמר ביחס לכך שכוחן של נשים לעמוד מפני לחצים וייסורים הוא מועט, ולכך חשש רבי שמעון בר יוחאי שמא תגלה אשתו את מקום מוחבאו אף שיודעת היא שבכך תחרוץ את גורלו למיתה.
יש שכתבו בפירוש הביטוי, שהכוונה שדעתן של הנשים היא קלה - להזזה, וגם לאחר שהסכימו בדעתן לדבר מה, ניתן יותר בקלות לשכנע אותה לשנות את עמדתה, בניגוד לגברים שלאחר שהחליטו קשה יותר לשנות את דעתם[2]. כך גם כותב אברהם וינרוט בספרו פמינזים ויהדות: ”נראה כי האמירה "נשים דעתן קלה" אינה עוסקת באינטלגנציה הנשית אלא בתכונה המוגדרת כ"דעת" שהיא נחישות ההחלטה, והיא הדבקות העיקשת ביישום רעיוני עקרוני מופשט. משמעות הדבר היא, כי נשים ניחנו בגמישות רבה יותר מזו של הגברים, ואין בהם אותה מידה של "דעתנות" הרואה דברים כעקרונות מופשטים המחייבים עקשנות, נחישות חסרת פשרות וקשיות עורף לשם יישומם.”
בינה יתירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש מי שהעיר שלכאורה ביטוי זה סותר ביטוי אחר של חז"ל שמייחס חשיבות להבנתה ודעתה של האישה. במסכת נדה סובר רבי כי האישה מחיובת במצוות בגיל 12, בניגוד לגברים שזמן חיובם הוא בגיל 13, בביאור ההבדל, אומר רב חסדא שהדבר נלמד מהפסוק ”"ויבן ה' [אלהים] את הצלע" - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש”.
כבר בראשונים העירו על סתירה זו, וביאור באופנים שונים:
- בריטב"א כתב לבאר בקצרה ”פירוש שממהרת להבין. דאי לא, אמרינן נשים דעתן קלה”. היינו שאף שדעתן קלה, אבל היא ממהרת לקבל דעת זו קודם שמקבלים הגברים את דעתן[3].
- במהר"ל כתב שבענייני העולם ובדברים השייכים לעסקי הבית, אכן דעת האישה מרובה יותר, אך בעניינים שכליים, דעתה קלה מדעת האיש[4].
- הסבר נוסף מופיע בספר עיון יעקב על העין יעקב, לדעתו הפסוק ממנו למדו חז"ל שבינה יתירה ניתנה באשה נאמר קודם חטא עץ הדעת, אך לאחר החטא כמאמר חז"ל 'אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות', נלחקה ממנה בינה יתירה זו, ונתקללה ב'והוא ימשול בך'. ולכך גם היום קודם שיש בהם יצר הרע הן מקדימות להגיע לדעת, אך לאחר שמגיעות לדעת נפסקת מהן הבינה יתירה.
רבי ברוך הלוי אפשטיין בספרו תורה תמימה מיישב באריכות סתירה זו:
ולהשוות המאמר נשים דעתן קלות עם המאמר בנדה מ"ה ב' בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש, אשר לכאורה סותרים המאמרים זל"ז, כי האחד מורה על קלות כשרון דעתה והשני על יתרון כשרונה. אך באמת הבאור פשוט, כי כישרונות דעת ובינה שונים הן, הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה הוא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית ביישוב עמוק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר ולהמציא חריצות ושכל דק, ולכן אף על פי שהנשים יש להן כח בבינה יתירה אבל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון קלה היא בלא יסוד נאמן ולזה הסכימו בעלי הגיון...
מעשה ב'ברוריה'
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברוריה
במסכת עבודה זרה[5], מובא שהתנא רבי מאיר היגר לבבל, ועל פי אחד הטעמים בתלמוד הדבר אירע מחמת 'מעשה דברוריה' - אשתו של התנא רבי מאיר. אמנם בתלמוד לא מפורט מה הוא אותו מעשה שאירע עם ברוריה אשתו. אך רש"י בפירושו לתלמוד[6] מרחיב אודות סיפר המעשה: ברוריה אשתו של רבי מאיר ליגלגה על דברי חז"ל שנשים דעתן קלה. רבי מאיר ששמע אותה מזלזת, אמר לה שיבוא יום והיא תסכים עם דברי חז"ל, הוא ציווה לאחד מתלמידיו שינסה לפתות אותה 'לדבר עבירה' - לקיים עמו יחסי אישות. ואכן תלמיד זה הפציר בה ברוריה במשך כמה ימים, עד שלבסוף הסכימה. לאחר שנודע לה, שרבי מאיר עשה כן לנוסתה תלתה את עצמה ומתה. לאחר מעשה זה, שגרם לרבי מאיר בושה גדולה הוא נאלץ לרדת לבבל.
מקורה של אגדה זו המובאת בדברי רש"י - ונזכרת רק כ-900 שנה ויותר לאחר מותה - אינו ידוע, ויש שביארו את המעשה באופנים שונים על מנת למתן את הרושם שעולה מקריאת הדברים כפשוטן.
אמנם רבים פיקפקו בנכונותה של האגדה, מכמה טעמים:
החוקר הרב איתם הנקין כתב שלדעתו אין אמת היסטורית במעשה, שבאופן חריג אין לו מקור קדום יותר מבפירושו של רש"י, וככל הנראה לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש באחד מהדורות המאוחרים יותר מהערת שוליים של תלמיד, שמצא את האגדה במקור לא מבוסס וכתבה בצד הגיליון[7]. חוקרים רבים אחרים הציעו הצעות שונות לגבי נסיבות היווצרותה של האגדה וסיבותיה[8][9][10][11].
הרב יעקב עדס כתב אף הוא בשם הרב יוסף שלום אלישיב שמעשה ברוריה לא היה ולא נברא, ומסיק שתלמיד טועה הכניס הדברים בדברי רש"י[12]. אמנם המהר"ץ חיות סבור כי בידי רש"י היו ספרי מדרשים רבים שנעלמו מעיינינו ברבות השנים, ומשם כנראה מקור דברי רש"י למעשה דברוריה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם וינרוט, חכמתן בניתן ודעתן של נשים מתוך 'פמניזם ונשים' באתר דעת
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "לא יתיחד איש אחד עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים". (משנה, מסכת קידושין, פרק ד', משנה י"ב, על פי כתב יד קאופמן
- ^ הרב זמיר כהן באתר הידברות מעמד האישה בהלכה - נשים דעתן קלה.
- ^ כך מפרש גם בפירוש יפה תואר על מדרש רבה, בראשית יח א. ראו שם ביאור נוסף ביישוב הסתירה.
- ^ מהר"ל בספר חידושי אגדות על מסכת נידה מה ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'
- ^ פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'.
- ^ איתם הנקין, תעלומת 'מעשה דברוריא' – הצעת פתרון, אקדמות כ"א, אלול תשס"ח, עמ' 140–159
- ^ דניאל בויארין, "אגדת ברוריה", הבשר שברוח – שיח המיניות בתלמוד, עם עובד, 1999, עמ' 183–197
- ^ Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History, Tübingen, 1999, עמ' 189-194
- ^ עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר: מעשי חכמים בספרות חז"ל, מרכז שז"ר, 2011, עמ' 195-207
- ^ איתמר דרורי, מעשה ברוריה, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי ג, תשעג, עמ' 115-153
- ^ הרב יעקב עדס, דברי יעקב – בתשובות הגרי"ש (ירושלים תשע"ג), עמ' רס"ג.