נשורת גרעינית
נשורת גרעינית היא אבק המכיל חומר רדיואקטיבי. נשורת גרעינית נוצרת כתוצר לוואי של פיצוצים גרעיניים (פצצת גרעין), היתוכים גרעיניים (פצצת מימן) וכתוצאה מתקלות בכורים גרעיניים או טיפול רשלני בחומר רדיואקטיבי. הנשורת הגרעינית פולטת קרינה רדיואקטיבית ומהווה סיכון בריאותי חמור: קרינה בעוצמה גבוהה גורמת למחלת קרינה ובעוצמה נמוכה היא עלולה לגרום למחלת הסרטן, גם שנים רבות לאחר החשיפה אליה. כמו כן עלולות להיגרם מוטציות גנטיות בבעלי חיים ובבני אדם הנחשפים לקרינה וכך נזק עלול לעבור לדורות הבאים.
נשורת שמקורה בפיצוץ גרעיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף נשק גרעיני אינו יעיל במאה אחוזים. חלק מהחומר הבקיע מתאייד כתוצאה מהאנרגיה הנפלטת מתגובת השרשרת ומתפזר לפני שעבר ביקוע. חומרים אלו מתעבים לחלקיקים מיקרוסקופיים, המהווים את אבק הנשורת. יעילות הפצצות האטומיות הראשונות לא עלתה על 20% - כלומר, רוב החומר הגרעיני בפצצה התפזר ולא עבר את תגובת השרשרת. יעילות נשק אטומי מודרני גבוהה הרבה יותר.
יתר על כן, פליטת הנייטרונים בפיצוץ גרעיני הופכת חומרים נפוצים רבים לרדיואקטיביים.
הנשורת הגרעינית מסוכנת באופן משמעותי רק אם הפיצוץ הגרעיני קרוב לפני הקרקע. בפיצוצים בהם הפצצה אינה מתקרבת לפני הקרקע, כמו שהיה בהפצצת הירושימה ונגסאקי, עוצמת הפיצוץ אמנם חזקה יותר אך כמעט ולא הייתה נשורת[1].
הנשורת נישאת מעלה עם כדור האש של הפיצוץ הגרעיני, ומתחילה לשקוע לקרקע תוך פחות משעה לכל הפחות, אך למעט פיצוצים הסמוכים לקרקע, שאינם סבירים, עובר פרק זמן של עד 12 שעות עד שהנשורת מגיעה לקרקע[2]. רוחות עלולות להסיע את הנשורת הרחק ממקום הפיצוץ, אך גם מפזרות אותה על שטח גדול יותר ובכך מפחיתות את פגיעתה הרעה. פרוטוקולים להישרדות אחרי התקפה גרעינית כוללים, על כן, הוראות לנוע כנגד כיוון הרוח, על מנת לצמצם את זמן החשיפה. בפיצוצים גרעיניים גדולים מאוד, בני למעלה מעשרה מגאטון, עשויה הרוח ליצור חגורה באורך מאות קילומטרים בה כמות הנשורת קטלנית. גם משקעים מהווים גורם בעל משקל - ירידת גשם מענן הנושא נשורת או דרך ענן הנושא נשורת מורידה לקרקע תוך פרק זמן קצר חלק ניכר מהנשורת.
בנוסף לנשק גרעיני קיים חשש משימוש בפצצה מלוכלכת: נשק גרעיני שמלכתחילה תוכנן לפיצוץ לא יעיל, כך שזיהום הנשורת יהיה גבוה, או פצצות רגילות שחומר רדיואקטיבי הוסף להן על מנת לפזר כמות גדולה של נשורת. ייצור נשק מסוג זה אינו דורש ידע טכני מפליג וקיים חשש שארגוני טרור ישתמשו בו למטרות מגה-פיגוע.
נשורת שמקורה בכורים גרעיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כור אטומי מתפקד בתנאים של לחץ גבוה וטמפרטורה גבוהה. תפעול הכור דורש איזון מתמיד של מהירות תגובת השרשרת כך שהלחץ לא יעלה למידה בה ליבת הכור תתבקע. במקרים של תקלות שבהן אובדת השליטה, ליבת הכור נחשפת ומתפזרת נשורת. התקלה החמורה ביותר שהתרחשה בכור גרעיני עד כה, היא אסון צ'רנוביל, בו נהרגו 55 אנשים. אסון מפורסם נוסף הוא האסון הגרעיני בפוקושימה, יפן בשנת 2011.
פרט לתקלות, קיים גם סיכון כתוצאה מטיפול רשלני בפסולת גרעינית שמקורה בליבת הכור. רוב המדינות מגבילות מאוד הימצאות פסולת גרעינית בשטחן. באופן פרדוקסלי, הגבלות אלו גורמות לפינוי הפסולת למדינות עולם שלישי, בהן שלטון החוק חלש והפסולת מטופלת ברשלנות.
מקורות נשורת אפשריים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעבדות רפואיות משתמשות בחומרים רדיואקטיביים למטרות שונות, החל בהקרנת גידולים סרטניים וכלה במעקב אחרי חילוף חומרים. כמויות זעירות של חומרים רדיואקטיביים משמשות בייצור מוצרים רבים - החל במחוגי שעונים וכלה בגלאי עשן. למרות שהמוצרים עצמם מכילים כמות זניחה, קיים חשש להתנהלות לא זהירה במפעלי הייצור עצמם. קיימים נהלים קפדניים לטיפול בפסולת ממקורות אלו.
מידת הסיכון בחשיפה לאחר זמן מהאירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
להבדיל מהדיעה הנפוצה שנשורת גרעינית מרעילה את הסביבה למאות שנים, בפועל רמת הסיכון שבחשיפה יורדת בחדות עם הזמן מאירוע פיזור הנשורת. אמנם בנשורת קיימים חומרים רדיואקטיביים שנשארים מסוכנים זמן רב, אך שתי סיבות תורמות לכך שהפגיעה מצטמצמת עם הזמן: ראשית, חלק ניכר מחומרי הנשורת הם בעלי זמן מחצית חיים קצר ומתפרקים מהר, ושנית באופן טבעי האבק עובר תהליכי כיסוי וערבוב[3]. הניסיונות שנערכו על ידי ארצות הברית ורוסיה, כמו גם הניסיון המעשי מאסון צ'רנוביל, הוא שרמת הקרינה יורדת לרמת הרקע הנורמלית בתוך עשר שנים לכל היותר, למעט מקומות שחוו הפצצה חוזרת ונשנית, דוגמת אתרי הניסויים הגרעיניים, או סמוך לכורים גרעיניים גדולים (שאינם קיימים בישראל) שליבת החומר הרדיואקטיבי שלהם התפוצצה ופלטה כמויות ענק של נשורת דוגמת צ'רנוביל. ההמלצה לאנשים באזור פיצוץ גרעיני היא להישאר במקלטים ללא שום גיחה החוצה למשך יומיים או שלושה[4], להמשיך את השהייה באופן רצוף למשך שבועיים למעט יציאות חפוזות להיפטרות מפסולת הפרשות שנאגרה במקלט, ואחרי שבועיים ניתן לצאת לפרקי זמן של עד ארבע שעות[3]. יש להקפיד על כיסוי הגוף בזמן היציאה, ויש להתפשט מהביגוד הנגוע בכניסה למקלט.
מחלת קרינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תסמונת קרינה חריפה
נשורת שיוצרת קרינה בעוצמה של 1 גריי ומעלה תגרום למחלת קרינה אצל חלק מהנחשפים. התסמינים הראשונים הם בדרך כלל בחילה והקאה, ולאלה אפשר שיתווספו סחרחורת, שילשול, כאבי ראש וחולשה כללית. חולף זמן בין החשיפה לנשורת לבין הופעת התסמינים הראשונים, וככל שהחשיפה קטלנית יותר - פרק זמן זה קצר יותר.
למעט פגיעות קשות במיוחד, מגיע שלב רדום לאחר הופעת התסמינים הראשונים.
אם החשיפה הייתה גבוהה דיה, יופיעו התסמינים למחלת קרינה בינונית או קשה: נשירת שיער, חום, זיהומים ופצעים שאינם נרפאים בקצב סביר, הקאות דמיות וצואה דמית - ומוות, אם החשיפה הייתה עזה, או שלא ניתן טיפול לחשיפה בינונית.
הגסיסה נמשכת בין מספר ימים לשבועיים, והיא רבת סבל עד שקיימת המלצה רשמית-למחצה להמתת חסד במידה והתסמינים מעידים על פגיעה נטולת סיכוי להחלמה: שלב נשירת השיער החל פחות משבוע לאחר האירוע (תסמינים מוקדמים יותר משותפים עם גורמים אחרים, ולכן אין להסתמך עליהם. שילשול, למשל, עלול להגרם כתוצאה מהרעלת מזון או אפילו לחץ נפשי. התסמינים שבאים לאחר השלב הרדום, לעומת זאת, מובהקים למחלת הקרינה).
בדרך כלל סיבת המוות אינה מחלת הקרינה באופן ישיר, אלא דימום שאינו פוסק, או זיהום. הסיבה לכך היא שהפגיעה הקשה ביותר היא בתאים שמתחלקים לעיתים קרובות - תאי הדם, הכוללים את הטסיות האחראיות לקרישת הדם ותאי הדם הלבנים של מערכת החיסון. כמו כן יש פגיעה קשה בתאי האפיתל של המעיים, שגם הם מתחלקים לעיתים קרובות.
| שלב מחלת הקרינה | תסמין | עוצמת קרינת הנשורת ביחידות גריי | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1-2Gy אין משמעות לטיפול רפואי |
2-6Gy ברמה זו טיפול רפואי בסיסי יציל את רוב הנפגעים |
6-8Gy ברמה זו טיפול רפואי בסיסי יציל כחצי מהנפגעים |
8-30Gy אין משמעות לטיפול רפואי בסיסי |
מעל 30Gy אין משמעות לטיפול רפואי בסיסי | ||
| לאחר החשיפה לנשורת | בחילה והקאה | 5-50% | 50-100% | 75-100% | 90-100% | 100% |
| • פרק זמן עד להופעת התסמין | 2-6 שעות | 1-2 שעות | 10-60 דקות | פחות מ-10 דקות | מיד לאחר החשיפה | |
| • משך זמן | פחות מ-24 שעות | 24-48 שעות | יותר מ-48 שעות | יותר מ-48 שעות | 48 שעות - מוות | |
| שילשול | ללא | קל (10%) | קשה (10%) | קשה (90%) | קשה(100%) | |
| • פרק זמן עד להופעת התסמין | -- | 3-8 שעות | 1-2 שעות | פחות משעה | פחות מחצי שעה | |
| כאב ראש | חלוש | בינוני(50%) | ניכר(80%) | חמור (80–90%) | חמור (100%) | |
| • פרק זמן עד להופעת התסמין | -- | 4-24 שעות | 3-4 שעות | 1-2 שעות | פחות משעה | |
| חום | מועט או כלל לא | בינוני (50%) | גבוה (100%) | גבוה מאוד (100%) | גבוה מאוד (100%) | |
| • פרק זמן עד להופעת התסמין | -- | 1-3 שעות | פחות משעה | פחות משעה | פחות מחצי שעה | |
| תפקוד שכלי ומוטורי | אין פגיעה בתפקוד | פגיעה ביכולות שיכליות בין 6 ל-20 שעות | פגיעה ביכולות שיכליות נמשכת למעלה מ-20 שעות | אובדן תפקוד מהיר | פירכוסים, עוויתות, אובדן קואורדינציה מוחלט | |
| שלב רדום | 28–31 ימים | 7–28 ימים | פחות משבוע | ללא | ללא | |
| חולי גלוי | לויקופניה קלה; תשישות; חולשה; |
לויקופניה; פריחה; דימום; זיהומים; נשירת שיער; |
לויקופניה חמורה; חום גבוה; שילשול; הקאה; סחרחורת ובלבול; אובדן מתח שריר; מאזן מלחים משובש; |
בחילה ; הקאה ; שילשול חמור; חום גבוה ; מאזן מלחים משובש; הלם |
מוות | |
| תמותה | שיעור תמותה ללא טיפול בסיסי | 0%-5% | 5%-100% | 95%-100% | 100% | 100% |
| שיעור תמותה עם טיפול בסיסי | 0%-5% | 5%-50% | 50%-100% | 100% | 100% | |
הטיפול במחלת קרינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאנשים רבים יש רתיעה מטיפול בנפגעי קרינה, למרות שמחלת קרינה אינה מדבקת, למעט אולי דרך קניבליזם בו נאכל בשרו של אדם שספג מנת קרינה גבוהה. בהירושימה ונגסקי[5] טיפלו רופאים ואחיות ללא הגנה בחולים שספגו מנות קרינה אדירות של 50 גריי ומעלה ללא שום נזק או קיצור בתוחלת חייהם של המטפלים.
הטיפול הבסיסי במחלה כולל ארבעה אמצעים עיקריים בהם ניתן להשתמש כמעט בכל מקום שמצויד לכך. הטיפול כולל חבישה של פצעים לבלימה של דימום, כדורי יודיד האשלגן[6] (שנקראים בישראל ובמדינות אחרות לוגול), הצפת אנטיביוטיקה ומנוחה מוחלטת. לטיפול זה מתייחסת הטבלה שמעלה.
בבתי חולים מוסיפים לכך עירוי דם, טיהור מערכת העיכול והשתלת מח עצם. צעדים אלו משפרים מאוד את סיכויי ההחלמה של נפגעים בפגיעה קשה, מעל 8Gy. למעשה, נרשמה גם הצלחה בודדת בטיפול בנפגע שספג 55Gy, אך זה מקרה חריג מאוד. באסון צ'רנוביל החלימו כ-30 אחוזים מהנפגעים פגיעה קשה, וייתכן שניתן היה להציל אף יותר אלמלא הנפגעים סבלו במקביל גם מכוויות קשות ונרחבות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- topic/delayed-fallout נשורת גרעינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נשורת רדיאואקטיבית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהושע סוקול ורן לוי, עושים היסטוריה, פרק 53
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 26
- ^ 1 2 Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 13
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 25
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 110
- ^ Cresson Kearny, Nuclear War Survival Skills , עמוד 111
