נפט במזרח התיכון
הנפט במזרח התיכון הוא אחד המשאבים החשובים ביותר, ומקור הכנסה מרכזי לחלק ממדינות האזור. במזרח התיכון חלק ניכר מהמאגרים הגדולים ביותר של נפט בעולם, ובין המדינות המובילות באזור נמצאות סעודיה, איראן, עיראק, כווית ואיחוד האמירויות הערביות. השפעתו על הכלכלה העולמית, ועל השפעה עצומה על הפוליטיקה והביטחון האזורי.
נפט ודיקטטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילוי הנפט בכמויות משמעותיות יוצר שינויים במדינות בהן התגלה. למשל, בזכות ההון שזורם לערב הסעודית וכוויית, שרובו מבוסס על נפט, הן מיישמות מודל כלכלי סוציאליסטי יוצא דופן, המאפשר אספקת שירותי חינוך, בריאות, רווחה, תחת שלטון דיקטטורי, ומבלי לגבות מיסים מהתושבים[1]. גילוי הנפט השפיע על החברה במדינות המזרח התיכון. איסלאמיסטיים שונים, ביניהם הממשל הסעודי, רואים בגילויו במפרץ הפרסי, הוכחה ליד מכוונת של אללה, שהציב את הנפט במקום התיישבותם של מאמיניו. חוקרי מדעי המדינה מערביים שניסו להעריך מדוע מדינות ערב הן יוצאות דופן בהתנגדותן לקבלת סממנים דמוקרטיים בהשוואה לאזורים אחרים בעולם, בנו מודל לפיו יכולתן של ייצואניות הנפט במזרח התיכון ליצור כלכלה שמיטיבה התושבים, "הוציאו את העוקץ" ממחאה ציבורית רחבה במטרה להחליף את שיטת הממשל, מכיוון שבשעה שישנו סדר קיים שמספק לציבור הרחב את צרכיו, טלטולו של סדר הממשל עלול אולי לשנות זאת. תמיכה במודל מתקבלת מהתאמה שנמצאה בין ירידה בהכנסות נפט לעלייה בהתנגדות הפוליטית במדינות אלו. יחד עם זאת, משקלו של המודל נמצא במחלוקת, מאחר שהוא איננו מספק לבדו הסבר לכלל המקרים של התנגדות לדמוקרטיה במדינות ערב[1].
אופ"ק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1960 יצואניות הנפט במזרח התיכון היו המובילות העיקריות להקמת ארגון אופ"ק, שהפך לקרטל עולמי הקובע עבור חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו וזיכיונות עתידיים. התאגדותן תחת ארגון אופ"ק העניקה כוח פוליטי וכלכלי לייצואניות הנפט בכלל, ובפרט לייצואניות הנפט במזרח התיכון, שהן הקול הדומיננטי בארגון. הארגון השתמש בכוחו כקרטל מספר פעמים, וכך למשל, במלחמת יום הכיפורים הכריזו על חרם הנפט, שגרם לעלייה דרמטית במחירו. אופ"ק שמר על כוחו הרב עד אמצע שנות השמונים, כשהוא מעלה ומוריד את מחירי הנפט כרצון החברות בו. החל באמצע שנות השמונים החל אופ"ק להיחלש בשל גילוי נפט בים הצפוני שהקטין את תלותו של העולם בנפט המופק על ידי החברות.
בדצמבר 1961, העבירה ממשלת עבד אל-כרים קאסם חוק שהגביל את זיכיונות חברת הנפט העיראקית שהייתה בבעלות בריטית-עיראקית אך ורק לאזורים בהם הופק הנפט, והפקיע 99.5% מהזיכיונות.
סעודיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על הפקת הנפט בסעודיה אחראית חברת הנפט הממלכתית עראמקו הסעודית. ב-2018 יצרה החברה 13.6 מיליון חביות נפט מדי יום.[2] מסחרית, הפקת נפט החלה בסעודיה החלה ב-1938 באזור דהראן.[3] ב-1947 החלה הנחת צינור הנפט הטרנס-ערבי שנמתח לאורך 1,214 מערב הסעודית ועד ללבנון. הצינור פעל מ-1950 ועד 1990, אז הפסיקו הסעודים את פעולתו בעקבות תמיכת ירדן בעיראק במלחמת המפרץ הראשונה.
בסעודיה מספר שדות נפט. שדה גוואר, אשר גולל בשנת 1948, מכיל כמות של 48.25 מיליארד חביות נפט[2]. שדה שייבה, שנמצא בשנת 1998, כולל 13.61 מיליארד חביות נפט[2]. שדה ח'ורייס, שגולל בשנת 1957, מאגר בתוכו 20.1 מיליארד חביות נפט[2]. שדה ספאנייה, אשר גולל בשנת 1951, מכיל 33.66 מיליארד חביות נפט[2]. לבסוף, שדה אבקייק, שגולל בשנת 1940, מכיל כמות של 22.5 מיליארד חביות נפט[4].
עיראק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חברת הנפט העיראקית
ב-14 באוקטובר 1927 התגלה מרבץ נפט ענקי בשדה באבא גורגור, סמוך לכירכוכ. הצרפתים העדיפו נתיב צפוני לנפט, העובר דרך סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון מנדט צרפתי, ומסתיים בעיר טריפולי שעל חוף לבנון. הבריטים והעיראקים העדיפו מסלול דרומי, המסתיים בחיפה שהייתה חלק מארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. בתור פשרה הותוו שני נתיבים, והונחו בהם צינורות בעלי תפוקה של שני מיליון טון לשנה. הצינור הצפוני היה באורך 856 קילומטרים, והצינור הדרומי, צינור הנפט כירכוכ-חיפה באורך של 942 קילומטרים. ב-1972 הולאמה מרבית תעשיית הנפט העיראקית לידי חברת הנפט הלאומית העיראקית (אנ').[5] עיראק היא המחזיקה השנייה בגודלה של עתודות נפט במזרח התיכון.[6]
הנתונים אודות שדות הנפט הבולטים בעיראק כוללים את שמות השדות ושנת הגילוי שלהם. שדה באבא גורגור, שנמצא בשנת 1927, הוא אחד משדות הנפט החשובים בעיראק. שדה מג'נון, שנגלה בשנת 1975, שוכן גם הוא בעיראק ומכיל מאגרי נפט משמעותיים. שדה רמילה, אשר גולל בשנת 1953, הוא אחד מהשדות הגדולים בעיראק. שדה זביר, שגילויו אינו ידוע, הוא גם אחד השדות הבולטים במדינה. שדה חלפיה, גילויו גם לא ידוע, מצוי בעיראק ומספק כמויות נפט לא מבוטלות. לבסוף, שדה מערב קורנה, שנגלה בשנת 1973, מהווה חלק חשוב מהתעשייה העיראקית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קשרי הנפט, ד"ר רלי שכטר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 פרופסור אוריה שביט, משבר הדמוקרטיה בחברות הערביות
- ^ 1 2 3 4 5 "Saudi Arabian Oil Company - Global Medium Term Note Programme" (PDF). Saudi Arabian Oil Company. 1 באפריל 2019. נבדק ב-4 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ National Geographic Society, Oil Discovered in Saudi Arabia, National Geographic Society, 2014-02-20 (באנגלית)
- ^ "Tech Talk - Production from Abqaiq, an Aging Queen". theoildrum.com. 2012. נבדק ב-2013-06-01.
- ^ אמציה ברעם, רונן זיידל, עיראק, 1992
- ^ עיראק עקפה את איראן: השנייה בעולם בעתודות נפט, באתר כלכליסט, 4 באוקטובר 2010