נפוליאון והיהודים

נפוליאון משווה את זכויותיהם של היהודים.

נפוליאון היה גורם חשוב באמנציפציה ליהודים באירופה ושחרורם מחוקים ישנים שהגבילו אותם לגטאות יהודיים ושהגבילו את זכויותיהם בתחומי הפולחן, הקניין והעיסוק.

חקיקת נפוליאון והיהודים

שיר הלל לנפוליאון מאת הרב אהרן חורין מהונגריה, 1806.

המהפכה הצרפתית הביאה את הקץ על הרעיון המארגן של החברה האירופאית מימי הביניים, להעניק לאנשים זכויות וחובות שונים על סמך השתייכותם למעמדות וקבוצות קורפורטיביות. הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 הבטיחה חופש דת וחופש פולחן בתנאי שהאחרונים לא הפרו את הסדר הציבורי. לאחריה הופקעו היהודים משליטת הקהילות ובתי הדין שלהן, והוכפפו בכל דבר למשפט האזרחי הכללי החדש. באותה תקופה, רוב מדינות אירופה נקטו בגישה שהגבילה את זכויות בני המיעוטים. מסעות הכיבוש של נפוליאון באירופה הפיצו את רעיונותיו בנוגע לשוויון בין אזרחים.

יחסו האישי של נפוליאון כלפי היהודים אינו נהיר דיו, שכן לעיתים הוא דיבר בעד היהודים ולעיתים בגנותם. האמביוולנטיות שלו מצויה בחלק מהתבטאויותיו הראשונות בנושא בהקשר לשאלת הטיפול ביהודי אלזס-לורן ובעלי החוב שלהם.

ההשפעה הכוללת של מדיניות נפוליאון הייתה מהותית למעמד היהודים באירופה. זו גם הסיבה שנפוליאון היה נערץ עליהם. החל מ-1806, העביר נפוליאון מספר חוקים שתמכו במעמד היהודים באימפריה הצרפתית. בין החוקים הרכבת קבוצת נציגים שתבחר על ידי הקהילה היהודית ותכונה הסנהדרין של פריז. במדינות כבושות, ביטל נפוליאון את הגטאות המוקפים בחומה (שתחילתם במאה ה-16). בשנת 1807, הוא קבע את היהדות, יחד עם הזרמים בנצרות: קתוליות והפרוטסטנטיות, לדתות הרשמיות של צרפת. בשנת 1808 חזר בו נפוליאון ממספר רפורמות, בהכריזו בהפקודה המחפירה שכל החובות ליהודים מבוטלים, מצומצמים או דחויים. הדבר כמעט והביא להתמוטטות הקהילה היהודית באלזס. בנוסף, הוגבלו מקומות המגורים המוגדרים כיהודים, מתוך תקווה שיתבוללו בחברה. הגבלות אלו בוטלו שוב בשנת 1811.

אף על פי שיחסו האישי של נפוליאון כלפי היהודים אינו נהיר דיו, הוא ראה בבירור לנגד עיניו את הרווח הפוליטי שינבע מתמיכתו בהם. הוא קיווה להשתמש בעיקרון השוויון כאמצעי להשיג יתרון מקבוצות מופלות כמו היהודים והפרוטסטנטים. הדואליות של יחסו אל היהודים מצטיירת בעת תשובתו לרופא ששאל אותו מדוע זירז את האמנציפציה ליהודים לאחר גלותו בשנת 1816:

תשוקתי העיקרית הייתה לשחרר את היהודים ולהפכם לאזרחים מן השורה. רציתי להרעיף עליהם את כל הזכויות שנובעות משוויון, חירות ואחווה, אותן זכויות מהם נהנו הקתולים והפרוטסטנטים. משאלת ליבי היא שהיהודים יקבלו יחס של אחים, כמו היינו כולנו חלק מהיהדות. כפועל יוצא מכך, סברתי שהדבר יביא לצרפת שפע רב שכן היהודים רבים במספר והם יבואו בהמוניהם לצרפת על מנת ליהנות מזכויות רבות יותר מאלו שקיימות בכל מדינה אחרת. ללא מאורעות 1814, רוב היהודים באירופה היו מגיעים לצרפת שבה שוויון, אחווה, וחירות מצפים להם ושבה הם יכולים לשרת את המדינה כאזרחים מהמנין.

— נפוליאון

נפוליאון ומדינה יהודית בארץ ישראל

סידור שהודפס עבור סנהדרין פריז.

במהלך המצור על עכו (1799) הכין נפוליאון הצהרה להכרזת מדינה יהודית בפלשתינה, שהופצה בקרב הקהילות היהודיות תחת הכותרת מנשר נפוליאון אל היהודים (אפריל 1799). במקביל, פורסם המנשר באותו החודש גם בעיתוני צרפת, כדוגמת העיתון "מוניטר", בו פורסם המנשר בגיליונו מתאריך ה-20 באפריל 1799. נוסח זהה של המנשר פורסם בהמשך גם בשפה הגרמנית. כחודש לאחר פרסום המנשר, בסמוך לכישלון המצור שהחיל צבא נפוליאון על עכו, שב ופרסם במאי 1799 העיתון הפריסאי "פארי מוניטר אוניברסאל" (Paris Moniteur Universel) את הצהרת הכוונות של נפוליאון באשר לכינון קוממיות יהודית בארץ ישראל, כאשר דיווח: "בהצהרה שפרסם בונפרטה, הוזמנו יהודי אסיה ואפריקה כולם לחבור תחת דגלו כדי לכונן מחדש את ממלכת ירושלים העתיקה. הוא מסר זה מכבר כלי-נשק לרבים, וגדודיהם מאיימים על העיר חאלב". לאחר כישלון המערכה של נפוליאון בעכו, שב נפוליאון ופירט בחודש אוגוסט 1800 את חזונו לתקומת העם היהודי בארצו ההיסטורית: "אילו הנהגתי את האומה היהודית, הייתי מקים מחדש את בית המקדש". גם שנים לאחר שהמערכה של נפוליאון לשחרור ארץ ישראל מהשלטון העות'מאני לא צלחה, ולאחר שראה כי לא יוכל להשיב באותה העת את הקוממיות היהודית לארץ ישראל, פעל נפוליאון לחזק את היהודים בשטחי צרפת על ידי כינון סנהדרין צרפתית. כך, באביב של שנת 1806, פרסם נפוליאון צו בו הורה לכונן סנהדרין שתורכב מראשי היהודים בצרפת ובשטחים שתחת שליטת האימפריה הצרפתית. בין מטרותיה של הסנהדרין שהקים נפוליאון היו ניסוח חוקים להענקת שוויון אזרחי ודתי מלא ליהודי צרפת ויהודי השטחים שבשליטת האימפריה הצרפתית, וכן הכרה ביהדות כדת רשמית שלישית בצרפת. חרף התיעוד המקיף לפועלו של נפוליאון למען כינון קוממיות יהודית, נשמעים כיום קולות מקרב היסטוריונים המשתייכים לזרמי אסכולת "ההיסטוריונים החדשים" הטוענים כי מאמציו של נפוליאון בנושא הם מיתוס. כך למשל, ההיסטוריון אנרי לוראנס רואה במנשר נפוליאון אל היהודים (אפריל 1799) זיוף, ומביא טענות וראיות-לכאורה לכך שההצהרה מעולם לא נכתבה. כראיה, מציין לוראנס כי המצור על עכו הסתיים בתבוסה לצרפתים, ומשכך, התוכנית - אם הייתה כזו - ממילא מעולם לא קרמה עור וגידים. היסטוריונים אחרים, בהם נתן שור בספרו "נפוליאון וארץ הקודש", טוענים שההצהרה נבעה בעיקר מטעמי תעמולה, שנפוליאון לא היה רציני בכוונותיו להקים מדינה יהודית, וכי רצונו של נפוליאון היה להתחבב על היהודים על מנת לזכות בכספם. עם זאת, טענות אלה נעדרות ביסוס עובדתי: בפועל, לא הייתה לקהילות היהודיות של אותה תקופה השפעה פוליטית בצרפת או באיטליה, ובניגוד למיתוס המודרני, באותם ימים לא היו הקהילות היהודיות בארצות אלה עשירות בכספים או בנכסים. בנוסף, צעדיו הפרו-יהודיים של נפוליאון עוררו כנגדו התנגדות רבה מקרב החוגים האנטישמיים, הן בצרפת והן ברחבי אירופה כולה, כך שלא זו בלבד שמהלכיו הפרו-יהודיים של נפוליאון לא זיכו אותו ברווחים פוליטיים או כלכליים, אלא שמהלכים אלה אף פגעו בו. טענה נוספת מחוגי אסכולת ההיסטוריונים החדשים היא שההצהרה נעשתה במטרה לקנות את ליבו של חיים פרחי, היועץ היהודי לשליט של עכו, אחמד אל ג'זאר, על מנת לעודד אותו לבגוד במושל העות'מאני ולסייע לנפוליאון. עם זאת, טענה זו נשענת על ספקולציה, ואין כל עדות לכך שנפוליאון או כוחותיו יצרו קשר כלשהו עם פרחי, היו מודעים לקיומו או לזהותו היהודית, או לכך שחיים פרחי נחשף מעודו למנשר נפוליאון או שמע עליו. יתר על כן, אם הייתה כוונתו של נפוליאון לקנות את ליבו של היועץ חיים פרחי באמצעות פרסום המנשר, הרי שנפוליאון היה בוחר לפרסם את המנשר בשפה אותה דיבר חיים פרחי, כדוגמת ערבית - או לכל הפחות באחת מהשפות המדוברות האחרות בארצות האימפריה העות'מאנית. עם זאת, בפועל פורסם המנשר בצרפתית ובגרמנית - שתי שפות אותן לא ידע פרחי לדבר או לקרוא. בנוסף, אם פרסום כוונתו של נפוליאון לכונן קוממיות יהודית בארץ ישראל אכן נועד אד-הוק כאמצעי תעמולה כדי לקנות את ליבו של פרחי, לא היה נפוליאון שב ומכריז על חזונו לכינון הקוממיות היהודית גם שנים לאחר סיום המערכה לכיבוש עכו.

מורשת נפוליאון

בהסירו את שלשלאות הפאודליזם של מרכז אירופה ובהציגו את רעיון השוויון של המהפכה הצרפתית השיג נפוליאון יותר עבור האמנציפציה היהודית מאשר הושג במהלך 3 המאות שקדמו לו. מועצת הכנסייה של ווסטפליה, הפכה מודל לחיקוי עבור מחוזות נוספים בגרמניה עד לנפילת נפוליאון. מצבם של היהודים במחוזות הריין השתפר באופן קבוע כתוצאה מחשיפתם לנפוליאון ולנציגיו. היינריך היינה וכן לודוויג בורן כתבו על אודות מחויבותם לעקרונותיו הליברליים של נפוליאון. יהודי גרמניה במיוחד ראו בנפוליאון כנושאי הדגל של האמנציפציה בגרמניה. כאשר היהודים בחרו שמות משפחה, חלקם רצו להביע את תודתם לנפוליאון על ידי בחירת שם המשפחה "Schöntheil" (שונטהייל) שהוא תרגום לגרמנית של בונפרטה. אגדות בנושא פעילותו של נפוליאון החלו לצוץ בקהילות היהודים. פרימו לוי סיפר שיהודי איטליה בחרו בשם נפוליאון על מנת להכיר באיש ששחרר אותם.

ראו גם

• אמנציפציה ליהודים
• הסנהדרין של פריז

לקריאה נוספת

• נפוליאון והיהודים
• הנאורות בהיסטוריה היהודית
• מיכאל גרץ (עורך), המהפכה הצרפתית והיהודים: דיוני האספה הלאומית, 1791-1789, מוסד ביאליק, 1989.
• חיים ברקוביץ, מסורת ומהפכה: תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה, מרכז זלמן שזר, 2007.

קישורים חיצוניים

• עמנואל אטקס, יהודים במהפכה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2007
• מנחם מנדל מוהר, דגול מרבבה: ספר תולדות מלך רב נאפאלעאן הראשון, צ'רנוביץ 1855.
• עזריאל נתן פרנק, יהודי פולין בימי מלחמת נפוליאון, מתוך הצפירה, 1912, באתר פרויקט בן-יהודה
• מוטי בנמלך, הסנהדרין של נפוליאון, מגזין להיסטוריה סגולה
• נפוליאון והחסיד (באנגלית)
• Labyrinthe. Atelier interdisciplinaire (a journal in French) published in 2007 a special issue dealing with the topic: Les Juifs contre l'émancipation. De Babylone à Benny Lévy.
• Jewish Education Network - הנאורות והמהפכה הצרפתית (ברומנית)