נערי בווין

נערי בֶּווין (באנגלית: Bevin Boys) הוא הכינוי שניתן לכ-48 אלף גברים בריטים צעירים, שגויסו באקראי לעבודה במכרות הפחם של בריטניה בשנים 1943 עד 1948, במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה. עבודתם הייתה חיונית למאמצי המלחמה הבריטיים, אך שירותם ותרומתם עבורו הוכרו רק שנים רבות לאחר מכן.

רקע

בראשית מלחמת העולם השנייה גויסו כורי הפחם בבריטניה לשירות צבאי, לאחר שהממשלה לא הייתה מודעת לחשיבות עבודתם של כורים מקצועיים במכרות. עד למחצית 1943 נגרעו מכוח העבודה של מכרות הפחם 36 אלף כורים מקצועיים, שתחת רובם לא באו מחליפים. עקב המלחמה גם לא הייתה בריטניה יכולה לייבא פחם מחו"ל. בהדרגה התפתח במדינה מחסור גובר והולך בפחם, לצורכי המלחמה כמו גם לצורכי הציבור האזרחי. הממשלה פנתה אל ציבור המיועדים לשירות צבאי להתנדב לעבודה במכרות, אך ההיענות לכך הייתה מעטה.

בדצמבר 1943 הגיע המחסור בפחם לשיא, כאשר במדינה נותר מלאי פחם לשלושה שבועות בלבד.^[1] ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל הטיל על שר העבודה והשירות הלאומי ארנסט בווין להביא להגברת תפוקת הפחם.

התוכנית

בווין החליט לגייס בכפייה לעבודה במכרות הפחם אחד מכל עשרה מגויסי שירות חובה שנועדו להתגייס מאותו מועד ואילך. המועמדים לעבודה במכרות נבחרו באופן אקראי: מדי שבוע הושמו בכובע במשרדו של בווין פתקי מספרים (אפס עד תשע) ואחד הפקידים בחר אחד מהם. אותם מגויסי חובה שגויסו באותו שבוע ושמספר השירות שלהם הסתיים באותה ספרה הופנו לעבודה במכרות. מהם נגרעו אלו שכבר נקבעו כמתאימים לשרת במקצועות צבאיים מיוחדים, כגון טיסה או צוללנות, ואלו שלא היו כשירים גופנית לעבודה במכרות.

המועמדים שנבחרו היו בני 18 עד 25 ועסקו לפני כן בקשת רחבה של מקצועות, וחלקם היו עשויים להתקדם לקצונה לו שירתו בצבא.

הפניית המועמדים לשירות צבאי לעבודה במכרות הביאה למרמור רב בקרבם, מאחר שרבים מהם רצו לשרת בצבא וחשו שהמעיטו בערכם על ידי הצבתם לאותה עבודה.

המשרתים במכרות זכו לכינוי "נערי בווין" על שמו של בווין, בעקבות נאום שנשא בפני המגויסים למכרות.

כל המגויסים לעבודה במיכרות עברו שישה שבועות של הכשרה לעבודה, מהם שניים במכרה עצמו, בטרם החלו בעבודתם. הם חצבו פחם בכלי עבודה ידניים במכרות עמוקים וחשוכים, ללא ציוד מכני מסייע. לגופם לבשו בגדים ישנים, קסדות ומגפיים מחוזקים במתכת. לא ניתנו להם מדים כלשהם, ובשל כך ספגו רבים מהם לגלוג והקנטה, כאילו השתמטו מהשירות הצבאי. גרוע מזה - בשל גילאיהם הצעירים הם נעצרו תכופות בידי המשטרה בחשד לעריקה משירות צבאי. כיוון שלמכרות נשלחו (כשירות חלופי) גם מתנגדים לשירות צבאי מטעמי מצפון, עלתה ההשערה השגויה שכל נערי בווין היו מתנגדים שכאלה.

חלק מהמגויסים למכרות נאלצו להמשיך בעבודתם שם עד תום התוכנית ב-1948, זמן רב לאחר שמגויסים בני גילם שוחררו משירותם הצבאי. משתתפי התוכנית לא זכו במדליות על שירותם, ובניגוד לחיילים משוחררים גם לא ניתנה להם הזכות לשוב למקומות העבודה שבהם עבדו לפני גיוסם.

ההכרה בתרומת נערי בווין

מסמכי הממשלה אודות עבודת נערי בווין לא שוחררו לפרסום עד לשנות השבעים. ההכרה בתרומתם למאמץ המלחמתי הבריטי במלחמת העולם השנייה הגיעה רק חמישים שנים אחריה, בנאום שנשאה המלכה אליזבת השנייה לרגל יום השנה לניצחון על גרמניה.

ביוני 2007 הודיע ראש הממשלה טוני בלייר לפרלמנט שמשתתפי התוכנית יעוטרו באות שעוצב למטרה זו והיה בעל מעמד שווה לאות שהוענק לוותיקי המלחמה על ידי משרד ההגנה. האות הראשון הוענק בשנה שלאחר מכן על ידי ראש הממשלה גורדון בראון, בקבלת פנים שערך בדאונינג 10 לרגל מלאת 60 שנה לשחרור אחרוני נערי בווין מעבודתם.

בשנת 1989 הוקמה אגודת נערי בווין, המנסה לאתר את כל 48,000 משתתפי התוכנית, מגויסים כמתנדבים.

ב-7 במאי 2013 נחנכה אנדרטה לכבוד נערי בווין, אשר הוקמה במשתלת הזיכרון הלאומית בסטפורדשייר.

הטיפול בנערי בווין נמסר לאחריות משרד האנרגיה הבריטי.