נסים ונפלאות (ספר)

נסים ונפלאות

מידע כללי
מאת	לאה גולדברג
איורים	מישל קישקה ויחזקאל קמחי
מקום התרחשות	תל אביב
הוצאה
הוצאה	עיתון "דבר לילדים", "ספריית פועלים"
תאריך הוצאה	1938
הוצאה	סִפרִיַּת פועלים
תאריך	1954
מספר עמודים	120
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספריית פועלים
תאריך	2015

הספר "נסים ונפלאות" הוא ספר שנכתב על ידי לאה גולדברג ואויר על ידי יחזקאל קמחי ומישל קישקה.

הספר הופיע לראשונה בשנת 1938 כסיפור בהמשכים על דפי העיתון "דבר לילדים" במשך עשור, ולאחר מכן פורסם כספר על ידי "סִפרִיַּת פועלים" בשנת 1954. בספר מופיע מגוון של תיאורי העיר תל אביב על החיים בה בעת תקופות העוני הכבד ששרר בעיר.

תהליך כתיבת הספר

כחמש עשרה שנים לאחר הופעת הסיפורים בהמשכים בעיתון "דבר לילדים", הם קובצו לספר. הספר פורסם על ידי הוצאה לאור "ספריית הפועלים" עם האיורים של יחזקאל קמחי.

בשנת 2015 הוצא הספר מחדש בעריכתם של נרי אלומה וגדעון טיקוצקי עם האיורים של מישל קישקה. עורכי הגרסה המחודשת סיפרו כי גולדברג הרחיבה, עיבתה והעמיקה את הסיפור המקורי, ושינתה והתאימה את מושגי הספר לתקופה המודרנית. בנוסף, הם דאגו לשינויים מעטים שהתמזגו היטב בשפתה של גולדברג. דבר זה בא לידי ביטוי בכוכביות שסומנו במקומות שבהם הטקסט שונה, כך שבתחתית העמוד מופיע הסבר למושג מסוים שעלול להיות לא ברור.

עלילת הסיפור

העלילה מתרחשת בראשית ימיה של העיר תל אביב, כאשר עוד הייתה עיר על חולות, לפני שהפכה לעיר המרכזית שהיא היום. במראה חיצוני היא יפה, צבעונית ופורחת: יש בה עצי נוי וים כחול, ושום פגם אינו נראה לעין. אך כאשר נכנסים לעומק הדברים, מבחינים כי הסיפור סובב סביב שתי דמויות בעלות קשר לא צפוי: הראשונה היא אישה מבוגרת ובודדה שמתגוררת בשכונה תל אביבית – זו גיבורת הסיפור, בת דמותה של לאה גולדברג. ולכן ראשי התיבות של שמותיהן זהים, והסיפור מסופר בגוף ראשון מפיה. הדמות השנייה היא דמותו של הילד נסים, בן למשפחה מזרחית מעוטת יכולת, אשר נאלץ לטפל באימו החולה ובאחיו הקטן. לילד זה יש עקרון מנחה בהתנהלותו: עבוד עבור מה שאתה מקבל, בלי הנחות ונדבות.

בראשית הסיפור, ילדי הבניין מבחינים בבדידותה של האישה ומכנים אותה "דודה של שום איש". יום אחד היא נתקלת במקרה בילד שוכב על הרצפה מאחורי פחי האשפה – מפגש חטוף, שבהמשכו נרקם קשר שמדמה אם ובנה. "דודה של שום איש" יוזמת שיחה עם הילד, ומזמינה אותו לאכול אצלה ארוחת בוקר. במהלך הארוחה מספר לה הילד ששמו נסים, ומתגלה להּ גם עיסוקו: מוכר שרוכי נעליים כדי לכלכל את משפחתו הדלה. אותה אישה רואה לפתע את נסים באור אחר – ילד נבון ושנון, לץ ושאפתן, והיא מזמינה אותו ואת אחיו לגור בחדר פנוי בדירתהּ. בהמשך היא מוצאת לו עבודה בחנות פרחים, ומסייעת לו ולחבריו להיחלץ מהעוינות של יחיא התימני, הבריון שהיה נטפל לילדי השכונה.

יתר על כן, נסים ואחיו מגדלים קוף (האם זה הסבא של "קופיקו"?). הקוף ששמו "נפלאות", שהיה בבעלותו של פסנתרן וברח ממנו, גם הוא עובר לגור בדירתהּ של "דודה של שום איש". בהמשך, אביו של הפסנתרן מאתר את הקוף, פוגש בנסים, וכך נחשף לכישרונותיו המוזיקליים ומציע לו חיים חדשים.

לבסוף, בזכותהּ של "הדודה", הילדים, אימם החולה ויחיא ה"לא מחונך" מצליחים לשנות את אורח חייהם, ויוצאים למסע מסוג אחר. מסע חיובי הכולל השכלה לימודית, חזרה לבית הספר, ומשענת כלכלית, המלווה בתחושות חיוביות של חשיבות עצמית ומעורבות חברתית של נסים וילדי השכונה.

כל אותם הילדים והקוף חוברים זה לזה וחווים יחד חוויות רבות. לבסוף הם גם מפיקים הופעת קרקס לפני קהל גדול, בתוכו גם בעליו של הקוף, דוקטור כלומברוש, וזאת במטרה להחזיר את הקוף אל בעליו, ואכן המעשה מצליח. נסים ומשפחתו ואיתם הקוף נלקחים תחת חסותו של הדוקטור, וכתוצאה מכך "דודה של שום איש'" חווה מכלול של רגשות טובים, מתוך מקום של פרגון, ועם זאת גם רגשות קשים, מתוך מקום של בדידות. היא אומרת: "מעולם לא נראה לי חדרי ריק כל כך... מעולם לא הרגשתי במידה כזאת שאני "הדודה של שום איש'".

על הדמויות

• נסים (העונה לכינוי 'ילד הפקר') – ילד מזרחי שגדל בשכונת עוני ונקלע לחיים לא פשוטים. אימו חולה, והוא נאלץ להיות אחראי על אחיו הקטן. ניתן להאמין כי באמצעות סביבה שונה ומקום אחר, הוא יכול היה להינצל מחוסר המזל שהוטל עליו. לשם כך עליו לצאת מאותה שכונה ולהתחבר לאנשי תרבות ובעלי השכלה, תוך שהוא שומר על נימוס ונלקח תחת חסותו של מבוגר אחראי. חלומו של נסים הוא להיות שחקן מפורסם כמו צ'ארלי צ'פלין.
• 'דודה של שום איש' (דמותה של המספרת) – לא ברור אם זהו כינוי גנאי או שם חיבה של דמות מבוגרת, חסרת שתי שיניים קדמיות, סובלת מנזלת כרונית ולכן מתעטשת באופן חוזר ונשנה, חווה בדידות, כלימה ורגשות כבדי משקל אשר היא נושאת על ליבה; היא טובה וסימפתית, מכילה, אכפתית, עוזרת לזולת (פותחת דלתה לנסים, לאחיו אליהו ולקוף, שלבסוף עוזבים אותה לטובת מעבר אל הדוקטור). על אף כל אלו, היא זוכה ליחס מזלזל מסביבתה: ילדה משכונתה מחברת עליה שיר גנאי, וילדי השכונה לוקחים חלק בשירה ("אל האף נכנס יתוש, מן האף יצא עיטוש"). אחרי ככלות הכול מתגלה לילדי השכונה שהמראה החיצוני שלה הטעה אותם וגרם לה עוול. כאשר הם חושפים את הצדדים החיוביים באישיותה הם משנים את יחסם אליה והיא זוכה בסופו של דבר לכינויים ראויים כגון: "עצומה" ו"חברה'מנית".
• נפלאות – קוף אשר בורח מבעליו, נותר אבוד ולבסוף נמצא על גג ביתה של המספרת. שמו המקורי לפני שהגיע ל"דודה של שום איש" היה ״מק״, ולא "נפלאות" כפי שהיא נוהגת לכנותו.
• דוקטור כלומברוש – בעל הקוף שאליו הוא מוחזר. הוא זה שבסוף העלילה לוקח תחת חסותו את נסים ואת משפחתו ומאפשר להם לגור בביתו. אמו של נסים נשכרת כאחראית לתפעול משק הבית, ונסים מגשים את חלומו כשדוקטור כלומברוש מעביר לו שיעורי פסנתר.
• ילדי ההפקר (דמויות משניות) – קבוצת ילדים גדולה אשר נוהגת לשוטט ברחובות. חלקם רוסים שנשרו מבית ספרם, וחלקם כאלו שאולצו לעבוד כבר מגיל צעיר כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

משמעויות הסיפור

משמעויות גלויות

ספרהּ של גולדברג יצא נגד הסטיגמות על ילד מזרחי עני, שחי בשכונת מצוקה. היא תיארה את גיבור הספר, נסים, כילד בעייתי, אך עם זאת כבעל שאיפות גדולות וכדמות מעניינת, וזאת תוך הטפה נגד ניצול ילדי עוני בעיר הגדולה, והשלכת האחריות למצבם על המבוגרים. המסר של הּסיפור הוא להתמקד במימוש חלומותינו בעזרת הדברים הפשוטים הנקרים בדרכנו ולא בעזרת דברים שעלולים להקשות עלינו. לא לוותר על חלומותינו אלא לדעת להעריך אותם עד שנשיג אותם.

ספר זה נחשב לקלאסיקת ילדים מכיוון שמוצגות בו דמויות לא צפויות, מצד אחד הן מתגוררות בתל אביב בתקופה קשה מבחינה כלכלית, ומצד שני הן מתוארות בהומור ובניסוח קליל. הרעיון המרכזי בספר הוא לשים דגש על החלק הטוב שבעולמינו ולהעריך מה עומד בפנינו.

משמעויות סמויות

הסופרת לאה גולדברג מביאה לידי ביטוי את הבדידות, את המצוקה ואת הכאב הקשורים לפערים חברתיים, היא מתאימה את התיאור לילדים, כדי שיוכלו לקלוט ולהפנים את המסר שבספרה. ניתן לראות זאת כשמסופר על ילדים חסרי תמיכה, שמשוטטים ברחוב רעבים וחסרי כול, ועל קוף אבוד שהשמועות מזהירות מפניו. המספרת מתארת את הדברים בעידון ובחמלה רבה. עם זאת, היא בוחרת להיות כנה ומגיעה אף לשימוש במונחים כגון: "מפלצות". יתר על כן, היא מציגה את הדברים באור חם ואוהב. ניתן להבחין בזאת בתיאור הדוקטור כלומברוש השוכל את בנו, ובתיאור האישה המוזרה והבודדה שהקקטוסים שהיא מגדלת הם חבריהּ הטובים ביותר. תיאורים אלו מפנים את עיניהם של הקוראים הצעירים לצד האפל של החיים שבו קיימים גם אבדן וחוסר הוגנות, עם אזהרה סמויה שדברים כאלו קורים. בכך יוצרת גולדברג איזון בין המואר והאפל שבעולמנו, ובאותה פתיחות היא אומרת שאדם לא כותב מתוך שפע. ואף על פי שביכולתה להקטין את הדברים בפני הקוראים הצעירים, היא מציגה את הדברים כהוויתם ומודה שהיא כותבת מתוך מצוקה ובדידות בעבור התיידדות.

ההיסטוריון אמנון רז קרקוצקין, במאמר באתר העוקץ בנושא פרשת חטיפת ילדי תימן, מציין כי הספר "נסים ונפלאות" משמש עדות מעניינת לרוח התקופה שבה נכתב. לדבריו, הספר מספק מודל שאיפשר והצדיק לקיחת ילדים מידי הוריהם, העלמתם והעברתם החשאית ממקום למקום, דרך דמותו של הילד נסים המבקש להיות מאומץ על ידי הרופא האשכנזי, לשמחת אמו שמבינה שרק כך הוא ינצל. זהו מודל אשר בו "טובת הילד" היא ניתוקו מהוריו.