לדלג לתוכן

ננסי פרייזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ננסי פרייזר
Nancy Fraser
לידה 20 במאי 1947 (בת 77)
בולטימור, מרילנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון המחקר המסמיך של אוניברסיטת העיר ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם פילוסופיה קונטיננטלית, תיאוריה ביקורתית, פילוסופיה פמיניסטית, פוסט-סטרוקטורליזם
תחומי עניין תאוריה חברתית, תאוריה פמיניסטית, תאוריה פוליטית, לימודי מגדר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסופית, חוקרת מדע המדינה, סוציולוגית, מרצה באוניברסיטה, פמיניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ יורגן האברמס, מישל פוקו, קרל מרקס, קרל פולאני, ריצ'רד ג' ברנשטיין, אקסל הונת
השפיעה על אקסל הונת
מדינה ארצות הברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ננסי פרייזר (באנגלית: Nancy Fraser ; נולדה ב-20 במאי 1947) היא פילוסופית אמריקאית, תאורטיקנית ביקורתית פמיניסטית. פרייזר היא פרופסור למדעי המדינה והחברה בקתדרה על שם הנרי א. ולואיז לואב ופרופסור לפילוסופיה בניו סקול בניו יורק.[1] פרייזר ידועה בביקורתה על פוליטיקת זהויות ועבודתה הפילוסופית על מושג ה"צדק", ומבקרת של הפמיניזם הליברלי על נטישתו את מושגי הצדק החברתי.[2][3] פרייזר מחזיקה בתוארי דוקטור לשם כבוד מארבע אוניברסיטאות בשלוש מדינות, וזכתה בפרס אלפרד שוץ לפילוסופיה חברתית לשנת 2010 מהאגודה האמריקאית לפילוסופיה[4] והיא משמשת כנשיאת האגודה המזרחית לפילוסופיה האמריקאית.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 פרייזר קיבלה את התואר הראשון שלה בפילוסופיה בקולג' Bryn Mawr. ב-1980 קיבלה תואר דוקטור לפילסופיה CUNY Graduate Center. היא לימדה במחלקה לפילוסופיה באוניברסית נורת'ווסטרן שעברה לניו סקול ניו יורק. היא שימשה פרופסור אורח באוניברסיטאות בגרמניה, צרפת, ספרד והולנד. בנוסף לפרסומים והרצאותיה הרבים, פרייזר היא עורכת שותפה לשעבר של Constellations, כתב עת בינלאומי לתיאוריה ביקורתית ודמוקרטית, שם היא נותרה חברה פעילה במועצת העורכים.[5][1] היא הוזמנה להעביר את הרצאות טאנר באוניברסיטת סטנפורד ואת הרצאות שפינוזה באוניברסיטת אמסטרדם.[6]

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייזר כתבה על מגוון רחב של נושאים, אך היא ידועה בעיקר בזכות עבודתה על התפיסות הפילוסופיות של צדק ואי־צדק. פרייזר טוענת שניתן להבין צדק בשתי דרכים נפרדות אך קשורות זו בזו, התואמות שתי צורות של אי צדק:[7][6]

  1. "צדק חלוקתי" (במונחים של חלוקה שוויונית יותר של משאבים) לעומת "חלוקה לא הוגנת".
  2. "צדק הכרתי" (הכרה שווה של זהויות/קבוצות שונות בתוך חברה). לעומת "אי-הכרה".

פרייזר טוענת שתנועות צדק חברתי רבות בשנות ה-60 וה-70 טענו להכרה על בסיס גזע, מגדר, מיניות או אתניות, ושההתמקדות בתיקון העוולה של אי-הכרה האפילה על חשיבותו של האתגר לטפל באי הצדק מהסוג הראשון של חלוקה לא הוגנת.[8] במילים אחרות, פרייזר טוענת כי התמקדות יתרה בפוליטיקת הזהויות מסיטה את תשומת הלב מההשפעות המזיקות של הקפיטליזם, הנאו-ליברלי ואי־השוויון הגובר בעושר המאפיין חברות רבות.[9]

פרייזר מרחיקה לכת עוד יותר בקישור בין המוקד הצר של פוליטיקת זהויות לבין אי-שוויון כלכלי, במיוחד בהתייחס לפמיניזם הליברלי, אותו מכנה פרייזר "השפחה" של הקפיטליזם.[2] במאמרה "כיצד אפשר לשבור את הברית הסמויה בין הפמיניזם לקפיטליזם הפיננסי" (שתורגם לעברית) כתבה פרייזר:

כל תנועות השחרור – ובהן תנועות שחרתו על דגלן מאבק בגזענות, רב-תרבותיות, זכויות להט"ב ואיכות סביבה – הולידו זרמים ניאו-ליברליים ידידותיים לשוק. אולם תפקידה של תנועת הפמיניזם היה חשוב במיוחד, מתוקף הזיקה ההיסטורית שבין מגדר לשעתוק חברתי בחברה הקפיטליסטית. ככל שהפכו הזרמים הליברליים דומיננטיים יותר בתנועה הפמיניסטית, התפיסות המריטוקרטיות האינדיבידואליסטיות שלה לגבי שוויון מגדרי התמזגו עם המחשבה הניאו-ליברלית, באופן שהעניק לקפיטליזם הפיננסי מראית עין של כוח משחרר.

במרץ 2022 היא הייתה בין 151 פמיניסטיות בינלאומיות שחתמו על "התנגדות פמיניסטית נגד מלחמה: מניפסט", בסולידריות עם ההתנגדות הפמיניסטית נגד המלחמה שיזמו פמיניסטיות רוסיות לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה.[10]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Fortunes of Feminism

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה "Fortunes of Feminism" ("הון הפמיניזם: מקפיטליזם בניהול המדינה למשבר נאו-ליברלי") הוא אוסף של חיבורים שנכתבו בין השנים 1985 ל-2010[11] שמטרתו לנתח את "הדרמה בשלוש מערכות" שלפי פרייזר היא חוט המקשר הגל השני של הפמיניזם.[12]

  1. המערכה הראשונה מייצגת את הרגע שבו התנועה הפמיניסטית הצטרפה לתנועות רדיקליות כדי לשנות את החברה באמצעות חשיפת חוסר הצדק המגדרי והאנדרוצנטריות של הקפיטליזם.
  2. המערכה השנייה היא מעבר מדרישה לצדק כחלוקה מחדש לדירשה לצדק של הכרה והבדל, ומעבר לפוליטיקת זהות. סוג זה של מאבק למען הכרה היה מוכן להתיישב בתוך המסגרת המחשבתית של הנאו-ליברליזם ובמאמצים לבנות חברת שוק חופשי.[11][12]
  3. המערכה השלישית מוגדרת כתחייה של התנועה, פרייזר טוענת לרדיקליזם פמיניסטי מחודש המסוגל להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי.[13] לדידה, הפמיניזם חייב להיות כוח הפועל בשיתוף פעולה עם תנועות שוויוניות אחרות במאבק להביא את הכלכלה לשליטה דמוקרטית, תוך בנייה על הפוטנציאל השאפתני של הגלים המוקדמים יותר של שחרור האישה.[11][13]

חיבור זה מספק מסגרת ברורה לחשיבה מחודשת בנושאים הקשורים לעבודה, אמנציפציה, זהות, ותביעות לצדק בהקשר של הנאו-ליברליזם.[12] עם זאת, השימוש של פרייזר בסכמות תאורטיות זכה לביקורת כדחוס ומבלבל לעיתים.[14]

Unruly Practices

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה "Unruly Practices" ("פרקטיקות סוררות: כוח, שיח ומגדר בתיאוריה חברתית עכשווית") הוא אוסף של חיבורים שנכתבו בין השנים 1980 ו-1989.[15] הספר בוחן את תיאוריות הכוח ומקורה אצל מישל פוקו, את הפוליטיקה של הדקונסטרוקציה הצרפתית של ז'אק דרידה לצד האמריקאית של ריצ'רד רורטי, את הפוליטיקה של המגדר אצל יורגן הברמאס, ואת הפוליטיקה של פרשנות הצורך בשני מאמרים מסכמים אשר משרטטים את עמדתה שלה בתוך התיאוריה הביקורתית הסוציאליסטית-פמיניסטית העכשווית.[16]

הוגים בני זמננו כמו דאגלס קלנר שיבחו את כתביה של פרייזר כ"מתובלים בתקווה חברתית" ומחויבות פמיניסטית לסוכנות פוליטית ולקידמה חברתית עם מספר צורות של ספקנות חברתית מודרנית ופוסט-מודרנית.[16] עם זאת, אחרים מתחו ביקורת על מטרתה לספק "סוג של תמונה אבחנתית גדולה הדרושה כדי לכוון את הפרקטיקה הפוליטית [הנוכחית]" של הפמיניזם הסוציאליסטי על היותה שאפתנית מדי ובסופו של דבר צרה מדי.[15]

פרסים וכבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דוקטור לשם כבוד (Doctor Honoris Causa), בית ספר ארסמוס להיסטוריה, תרבות ותקשורת והפקולטה לפילוסופיה, אוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם, 2014. [17]
  • דוקטור לשם כבוד (Doctor Honoris Causa), אוניברסיטת נסיונל דה סן מרטין, בואנוס איירס, ארגנטינה, 2014.
  • יו"ר מחקר בינלאומי לצדק חברתי, Collège d'études mondiales, פריז, 2011-2016
  • עמיתה בכירה, המרכז ללימודים מתקדמים "Justitia Amplificata", פרנקפורט, 2013.
  • עמיתת קרן רוזה לוקסמבורג, נובמבר-דצמבר 2012.
  • עמיתת אורח איינשטיין, מכון JFK ללימודי צפון אמריקה, Freie Universität, ברלין, 2010–2012.
  • פרופסור אורח של Humanitas לזכויות נשים, אוניברסיטת קיימברידג', בריטניה, מרץ 2011
  • דוקטור אונריס קאוזה, אוניברסיטת רוסקילדה, דנמרק, 2011.
  • עמיתת דונלד גורדון, מכון סטלנבוש ללימודים מתקדמים, דרום אפריקה, 2011.
  • פרס אלפרד שוץ לפילוסופיה חברתית, האגודה האמריקאית לפילוסופיה, 2010.
  • Chaire Blaise Pascal, École des hautes études en sciences sociales, פריז, 2008-2010
  • בתואר דוקטור הונוריס קאוזה, על ידי האוניברסיטה הלאומית של קורדובה (ארגנטינה), 2006.
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, 2019.[18]
  • פרופסור אורח של קרל פולני, 2021.[19]

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Fraser, Nancy (1989). Unruly practices: power, discourse, and gender in contemporary social theory. Minneapolis: University of Minnesota Press. ISBN 9780816617784.
  • Fraser, Nancy (1997). Justice interruptus: critical reflections on the "postsocialist" condition. New York: Routledge. ISBN 9780415917940.
  • Fraser, Nancy; Honnet, Axel (2003). Redistribution or recognition?: A political-philosophical exchange. London New York: Verso. ISBN 9781859844922.
  • Fraser, Nancy (2009). Scales of justice: reimagining political space in a globalizing world. New York: Columbia University Press. ISBN 9780231519625.
  • Fraser, Nancy (2013). Fortunes of feminism: from state-managed capitalism to neoliberal crisis. Brooklyn, New York: Verso Books. ISBN 9781844679850.
  • Fraser, Nancy; et al. (8 ביולי 2014). Nash, Kate (ed.). Transnationalizing the Public Sphere. Cambridge, UK. ISBN 978-0-7456-5058-6. LCCN 2020275243. OCLC 815364610. OL 26861781M. {{cite book}}: (עזרה)
  • Fraser, Nancy; Boltanski, Luc; Corcuff, Philippe (2014). Domination et émancipation, pour un renouveau de la critique sociale (בצרפתית). Lyon: Presses Universitaires de Lyon. ISBN 9782729708863.
  • Arruzza, Cinzia; Bhattacharya, Tithi; Fraser, Nancy (2019). Feminism for the 99%: A Manifesto. Verso. ISBN 9781788734424.

מאמרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ננסי פרייזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Jadžić, Miloš & Miljković, Dušan & Veselinović, Ana (eds.). (2012). Kriza, odgovori, levica: Prilozi za jedan kritički diskurs, Rosa Luxemburg Stiftung Southeastern Europe: Belgrade, p. 239 (in Serbian)
  2. ^ 1 2 Fraser, Nancy (2013-10-14). "How feminism became capitalism's handmaiden - and how to reclaim it". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-03-07.
  3. ^ Gutting, Gary; Fraser, Nancy (2015-10-15). "A Feminism Where 'Lean In' Means Leaning On Others". Opinionator (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-03-07.
  4. ^ "Nancy Fraser | profile". www.newschool.edu. נבדק ב-2020-03-07.
  5. ^ "Constellations - Editorial Board". Wiley Online Library (באנגלית). doi:10.1111/(ISSN)1467-8675. נבדק ב-2020-03-07.
  6. ^ 1 2 Fraser, Nancy; Dahl, Hanne Marlene; Stoltz, Pauline; Willig, Rasmus (2004). "Recognition, Redistribution and Representation in Capitalist Global Society: An Interview with Nancy Fraser" (PDF). Acta Sociologica. 47 (4): 374–382. doi:10.1177/0001699304048671. JSTOR 4195051. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-03-07.
  7. ^ "Nancy Fraser, Rethinking Recognition, NLR 3, May–June 2000". New Left Review (באנגלית). נבדק ב-2020-03-07.
  8. ^ Eds (2009-05-16). "Interview with Nancy Fraser: Justice as Redistribution, Recognition and Representation". MR Online (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-03-07.
  9. ^ "The battle for neoliberal hegemony: an interview with Nancy Fraser". openDemocracy. 19 בינואר 2016. נבדק ב-2020-03-07. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Feminist Resistance Against War: A Manifesto". Specter Journal. 17 במרץ 2022. נבדק ב-31 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 Fraser, Nancy (2013). Fortunes of feminism: from state-managed capitalism to neoliberal crisis. Brooklyn, New York: Verso Books.
  12. ^ 1 2 3 Gribaldo, Alessandra (2014). "Nancy Fraser, "Fortunes of Feminism. From State-Managed Capitalism to Neoliberal Crisis". London-New York: Verso, 2013, 248 pp". Sociologica (1/2014). doi:10.2383/77056. ISSN 1971-8853.
  13. ^ 1 2 "Fortunes of Feminism." Verso. Verso Books, n.d. Web. March 23, 2015.
  14. ^ "'Fortunes of Feminism: From State-Managed Capitalism to Neoliberal Crisis' reviewed by M E Mitchell". marxandphilosophy.org.uk (באנגלית בריטית). 13 בינואר 2014. נבדק ב-2020-03-07. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Fraser, Nancy. Unruly Practices: Power, Discourse, and Gender in Contemporary Social Theory. Minneapolis: U of Minnesota, 1989. Print.
  16. ^ 1 2 Kellner, Douglas (1992). "Unruly Practices, Power, Discourse and Gender in Contemporary Social Theory". Radical Philosophy Review of Books. 6: 9–16. doi:10.5840/radphilrevbooks1992622. ISSN 1047-8302.
  17. ^ "Fraser, Nancy." The New School for Social Research. The New School, n.d. Web. March 23, 2015.
  18. ^ "2019 Fellows and International Honorary Members with their affiliations at the time of election". members.amacad.org. נבדק ב-2020-03-07.
  19. ^ "Polanyi Visiting Professorship 2021 - Nancy Fraser". www.karlpolanyisociety.com. נבדק ב-2021-05-07.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ננסי_פרייזר&oldid=39821806"