נמל התעופה הבין-לאומי אוקלנד
 | |||
| נמל התעופה הבינלאומי של אוקלנד | |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
| סוג השדה | ציבורי | ||
| תקופת הפעילות |
17 בספטמבר 1927 – הווה (97 שנים)  | ||
| על שם |
אוקלנד | ||
| מפעיל | נמל אוקלנד | ||
| בעלים |
Port of Oakland | ||
| עיר סמוכה | אוקלנד | ||
| קואורדינטות | 37°43′17″N 122°13′15″W / 37.721388888889°N 122.22083333333°W | ||
|
www | |||
| מסלולי טיסה | |||
|
(למפת אוקלנד רגילה)   OAK | |||
| סטטיסטיקה | |||
| מספר הנוסעים |
11,146,229 (נכון ל־2022) | ||
  | |||
נמל התעופה הבינלאומי של אוקלנד (באנגלית: Oakland International Airport; או בקצרה: OAK) הוא נמל תעופה בינלאומי הממוקם באוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית, 16 ק"מ דרומית למרכז העיר הממוקם באזור מפרץ סן פרנסיסקו. הנמל הוא בבעלות נמל אוקלנד, ויש ממנו טיסות פנימיות לערים ברחבי ארצות הברית וטיסות בינלאומיות למקסיקו ואזורים נוספים בעולם. נמל התעופה משתרע על פני 2,600 דונם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר אוקלנד בחנה בניית נמל תעופה החל משנת 1925, והנמל הלאומי של העיר נפתח ב-1927. מסלול ההמראה באורך 7,020 רגל (2,140 מ') היה הארוך ביותר בעולם באותה תקופה, והוא נבנה תוך 21 ימים בלבד. נמל התעופה אוקלנד היה נקודת המוצא של כמה טיסות היסטוריות, כולל הטיסה ההיסטורית של צ'ארלס קינגספורד סמית', הטיסה לאוסטרליה ב-1928, והטיסה של אמיליה ארהארט. ארהארט עזבה את נמל התעופה, שם שהחלה את המסע שלה, בכוונה לחזור לשם לאחר שהקיפה את העולם כולו.[1]
Boeing Air Transport (קודמתה של יונייטד איירליינס) החלה בטיסות סדירות לאוקלנד בדצמבר 1927. אליה הצטרפה טראנס וורלד איירליינס בשנת 1932. בשנת 1929 פתחה בואינג את בית הספר לאווירונאוטיקה של בואינג, שהתרחב במהירות ב-1939 במסגרת התוכנית להכשרת טייסים אזרחיים. אלפי טייסים ומכונאים הוכשרו לפני שהמתקן הוחלף למרכז ההדרכה של יונייטד איירליינס ב-1945.
בשנת 1943 הכוחות המזוינים של ארצות הברית השתלטו באופן זמני על נמל התעופה של אוקלנד ופתחו את תחנת האוויר הצי אוקלנד. לאחר המלחמה, חברות התעופה חזרו לאוקלנד. ווסטרן איירליינס החלה בטיסות בשנת 1946, ואחריה הגיעו אמריקן איירליינס, פסיפיק סאות'ווסט איירליינס Transocean Air Lines, ו-World Airways.
טרמינל Jet Age הראשון של שדה התעופה (כיום טרמינל 1) תוכנן על ידי ג'ון קארל וארנקה, ונפתח בשנת 1962.
במהלך מלחמת וייטנאם, וורלד איירווייס הסיעה אלפי אנשי צבא דרך אוקלנד לבסיסים שלהם בדרום מזרח אסיה. לאחר המלחמה התנועה בנמל אוקלנד ירדה, אך הסרת הרגולציה של חברות התעופה גרמה לכמה חברות בעלות תעריפים נמוכים להתחיל בטיסות מהנמל. עלייה זו הביאה לבניית טרמינל שני בעלות של כ-16.3 מיליון דולר, טרמינל 2.
פדקס אקספרס פתחה בסיס מטענים בנמל אוקלנד ב-1988, שהוא כיום אחד ממסופי ההובלה האווירית העמוסים ביותר בארצות הברית. בשנות ה-90 פתחה סאות'ווסט איירליינס בסיס צוות באוקלנד, והרחיבה את טיסותיה במטרה להפוך למובילת הנוסעים של נמל התעופה. לנמל התעופה יש מתקני הגעה בינלאומיים, כולל פקידי מכס והגנה על גבולות ארצות הברית. בשנות ה-90 נרשמה עלייה של חברות זולות המשרתות את הנמל.
שנות ה-2000
[עריכת קוד מקור | עריכה]יונייטד איירליינס פינתה את מרכז התחזוקה של אוקלנד בשטח של 300,000 מ"ר במאי 2003 והעבירה אותו לנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו (SFO).
נמל התעופה הבינלאומי של אוקלנד החל בפרויקט הרחבה ושיפוץ בעלות של 300 מיליון דולר ב-2004, כולל הוספת חמישה שערים בטרמינל 2. המתחם החדש נפתח חלקית בסתיו 2006, ובמלואו באביב 2007. כחלק מתוכנית זו, שופצו גם כבישי שדה תעופה ומגרשי חניה עד סוף 2008.[1]
בשנת 2009 העבירה אליג'אנט אייר את הפעילות מנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו לנמל התעופה של אוקלנד. בשנת 2009, לנמל אוקלנד היה את אחוז ההגעה בזמן של טיסות הגבוה ביותר מבין 40 שדות התעופה העמוסים ביותר בצפון אמריקה.[2]
בשנת 2011 חזרה ספיריט איירליינס לאוקלנד לאחר מספר שנים של היעדרות, ובסופו של דבר הטיסה יחד שבעה קווים כל השנה ועונתיים עד קיץ 2017. בשנת 2014, נורוויג'ן אייר שאטל הכריזה על שתי טיסות ראשונות כל השנה לשדה התעופה בסטוקהולם ואוסלו, תוך שימוש במטוסי בואינג 8–787.
במאי 2015 החלה בניית התוכנית Moving Modern של נמל התעופה הבינלאומי באוקלנד בעלות שיפוץ של 100 מיליון דולר של מתחם טרמינל 1. הפרויקט כלל שיפורים אדריכליים במבנים מרכזיים, החלפה ושדרוג תשתיות ושיפור סביבת הנוסעים. הפרויקט הסתיים באביב 2017.[3]
בשנת 2016 הכריזה נורוויג'ן אייר שאטל על טיסות המקשרות את אוקלנד עם לונדון החל מאביב 2017. בריטיש איירווייז הגיבה עם שירות משלהם ללונדון, כאשר שתי חברות התעופה מספקות שירות לנמל התעופה לונדון גטוויק.
בשנת 2017 הודיעה נורוויג'ן אייר שאטל על טיסות המקשרות את אוקלנד עם קופנהגן על בסיס עונתי החל מ-28 במרץ, ועם ברצלונה מ-7 ביוני. Level, חברה חדשה בבעלות IAG, הגיבה עם שירות לברצלונה משלהם, והחלה בטיסות שהופעלו תחילה על ידי איבריה.[4] חודשים לאחר מכן, נורוויג'ן אייר שאטל הודיעה על השקת טיסות ללא עצירות בין אוקלנד לנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י-פיומיצ'ינו,[5] וביולי אותה השנה הודיעה שתשיק טיסות לנמל התעופה שארל דה גול ב-10 באפריל 2018.[6]
בין אמצע 2018 לתחילת 2020 קווים רבים הפסיקו לפעול בנמל.[7] בריטיש אירוויז סיימה את השירות באוקטובר 2018. Level העבירה את פעילותה לנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו, וכך גם נורוויג'ן אייר שאטל ביטלה כל שבעת הנתיבים שלה המשרתים את אוקלנד. ג'ט בלו איירווייז הפסיקה את פילותה בנמל באפריל 2020 ואילו אמריקן איירליינס הפסיקה בתחילת יוני 2020, ועוד.[8]
תאונות ותקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-27 באפריל 1943, צי ארצות הברית DC-3 דקוטה, התרסק בגבעות ליד מסלול הגולף לייק צ'בוט, כ-4 מיילים מזרחית לאוקלנד. שמונה מתוך 10 הנוסעים נהרגו.[9]
- ב-18 בינואר 1944, מטוס דאגלס C-47 דקוטה של חילות האוויר של צבא ארצות הברית, ניסה לחזור לנמל התעופה העירוני באוקלנד בגלל כשל במנוע מספר 1. הוא נתקע והתנגש בבית. כל שמונת הנוסעים מתו.[10]
- ב-13 בפברואר 1945, מטוס DC-3 דקוטה של הצי האמריקאי התרסק במפרץ קילומטר אחד מתחנת האוויר הצי אוקלנד 13 דקות לאחר ההמראה עקב כשל במנוע. כל 24 הנוסעים מתו.
- ב-20 בינואר 1947, צי ארצות הברית, דאגלס DC-4 פגע בסוללה בעת גישה מונחית מכ"ם לנמל התעופה אוקלנד. שרפה פרצה, ו-20 מתוך 21 הנוסעים יצאו בשלום, ואחד מת.[11]
- ב-24 באוגוסט 1951, טיסה 615 של יונייטד איירליינס, עם מטוס מסוג דגלס DC-6B פגע בשטח הררי 15 מיילים דרומית מזרחית לנמל. כל ששת אנשי הצוות ו-44 הנוסעים מתו.
- ב-17 בנובמבר 1951, טיסת אימונים של חברת אוברסיי נשיונל איירווייס (ONA) Douglas C-54, התנגש ב-C-54 באוקלנד ריינג'. מטוס ה-ONA התרסק על כביש מהיר, וה-C-54 השני ביצע נחיתת חירום בנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו. כל שלושת הנוסעים מתו, ו-11 בני אדם שהיו על הקרקע נפצעו.[12]
- ב-20 באפריל 1953, טיסה 636 של ווסטרן איירליינס, דגם דאגלס DC-6B, התרסקה במפרץ סמוך לאוקלנד לאחר שיצאה משדה התעופה הבינלאומי בסן פרנסיסקו. שמונה מתוך 10 הנוסעים נהרגו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה הבין-לאומי אוקלנד (באנגלית)
נמל התעופה הבין-לאומי אוקלנד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Oakland International Airport: OAK Backgrounder, web.archive.org, 22 ביוני 2012
- ^ Oakland International Airport: Press Releases, web.archive.org, 20 בינואר 2011
- ^ “Moving Modern” Program To Upgrade Terminal 1 at OAK, Oakland International Airport, 2015-05-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "BA owner IAG launches new long-haul airline Level". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-03-17. נבדק ב-2022-06-26.
- ^ Ben Mutzabaugh, Norwegian Air to fly to Italy from three U.S. cities; $189 one-way fares, USA TODAY (באנגלית אמריקאית)
- ^ Norwegian expands Paris – US flights in 2018, Routes (באנגלית בריטית)
- ^ Ben Schlappig, 2018 April 3, 50, British Airways Is Canceling Flights To Oakland, One Mile at a Time, 3 באפריל 2018 (באנגלית אמריקאית)
- ^ American Airlines is dropping service to Oakland and doesn’t plan to return, Dallas News, 2 ביוני 2020 (באנגלית)
- ^ Harro Ranter, ASN Aircraft accident Douglas R4D-1 (DC-3) 4693 Oakland, CA, aviation-safety.net
- ^ Harro Ranter, ASN Aircraft accident Douglas C-47A-DL (DC-3) 43-30682 Oakland, CA, aviation-safety.net
- ^ Harro Ranter, ASN Aircraft accident Douglas R5D (DC-4) registration unknown Oakland NAS, CA (OAK), aviation-safety.net
- ^ Harro Ranter, ASN Aircraft accident Douglas C-54D-10-DC (DC-4) N79992 Oakland Range, CA, aviation-safety.net