נישואי בוסר בישראל

נישואי בוסר בישראל הם נישואים בישראל, כאשר אחד הצדדים מתחת הגיל המותר לנישואים על פי חוק גיל הנישואין. מאז 2013 גיל הנישואים והאירוסים המותר בחוק הוא 18 על פי חוק גיל הנישואין, התש"י - 1950. העונש הקבוע בחוק לאדם שהתחתן עם קטינה או עזר להשיאה הוא שנתיים מאסר או קנס. ניתן לבקש היתר לאישור נישואין מבית המשפט לענייני משפחה החל מגיל 16, אך עם זאת, מתחת לגיל 17 נדרשת קבלת תסקיר על מצב הקטינה מעובד סוציאלי. לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה (שאינן מחייבות את השופטים), על בית המשפט להמעיט במידת האפשר בנתינת היתרים לנישואי בוסר, והשיקול המרכזי שצריך לעמוד לנגד עיניו הוא טובת הקטינה. למרות החוק, רשות האוכלוסין וההגירה קיבלה 618 בקשות לרישום נישואין ללא היתר מבית המשפט בשנת 2017. לפי ההערכות, בכל שנה מתחתנות כ-4,000 קטינות בישראל, רובן ללא ידיעת המדינה. נישואי בוסר נחשבים כגורם סיכון בתחום הכלכלי והרגשי, בנוסף ללידה בגיל צעיר הכרוכה בסיכון לאם ולתינוק.

במגזר הערבי

לפי הערכות, כאלפיים קטינות ערביות מתחתנות מדי שנה, ונישואים אלו מהווים כתשעים אחוזים מכלל נישואי הבוסר בישראל. לרוב, הן מגיעות לבית המשפט השרעי ומתחתנות בהתאם לחוקי האסלאם. הנישואים נרשמים כחוק כשהכלה מגיעה לגיל 18 או כשהיא נכנסת להיריון. כך, אושרו בדיעבד בין ינואר 2016 לאוגוסט של אותה שנה 83 מקרים של נישואי קטינות. מדי שנה, יולדות כאלפיים נערות ערביות מתחת לגיל 19. רק מעטות עוברות דרך המדינה. בהתחשב בכך שקיום יחסי מין מחוץ לנישואים נחשב לטאבו, יש להניח שרובן היו נשואות לפחות תשעה חודשים לפני הלידה. עשרה אחוזים מהגירושים במגזר מתרחשים לפני שהרעיה מגיעה לגיל 19. לפי סקר שנערך ב-2011, 1.1% מהאוכלוסייה הערבית סבורים כי ראוי שבנות יתחתנו בגילאי 15–17, ו-0.5% טענו שזהו גיל החתונה הראוי גם עבור בנים.

ישנם שלושה הסברים לתופעה. הראשון הוא שמדובר בעניין כלכלי: משפחות עניות ומרובות ילדים "מוכרות" את הילדה לחתן אמיד. לפי הסבר שני, מדובר בחברה שמרנית, שמפחדת ממיניות האישה. כשהנערה מגיעה לגיל ההתבגרות ומיניותה מתפרצת ועלולה לפגוע בכבוד המשפחה, בוחרים ההורים להשיא אותה כדי להעביר את האחריות. לפי ההסבר השלישי, הנישואים נועדו לספק את צורכם של בני הנוער באהבה ומיניות בחברה שמרנית שלא מקבלת צרכים אלה מחוץ למסגרת הנישואים.

במגזר החרדי

בקבוצות מסוימות בקהילה החרדית, למשל בקהילת יבנאל, נשמעים קולות הטוענים שנישואים בגיל צעיר יגנו על הצעירים ממגוון סכנות כגון סמים, אלכוהול ופריצות. הסבר נוסף מנמק את התופעה ברצון הקטינים במיניות בחברה שמרנית האוסרת אף על מגע בין גברים לנשים מחוץ לנישואין. יואליש קרויס טוען כי גיל החתונה הראוי הוא 16. הוא מאשים את המדינה כי באוכפה את החוק, היא מרתיעה את הרבנים שמסרבים לחתן קטינים וטוען כי מטרת החוק מלכתחילה הוא למנוע מהמגזר החרדי להתרבות.

נתונים מספריים

מספר הבקשות לרישום נישואי קטינות ברשות האוכלוסין וההגירה, עם היתר וללא היתר, לפי דת, בשנת 2017

	מוסלמים	יהודים	נוצרים	ללא דת	סך הכול
עם היתר	30	24	אין	אין	54
ללא היתר	590	23	1	4	618
סך הכול	620	47	1	4	672

הגורמים לנישואי קטינים

עד המאה ה-20, תופעת נישואי הקטינים הייתה תופעה נפוצה, והיא נעשתה כדי לחזק קשרים בין משפחות, כדי להגביר את הסיכוי להמשך השושלת המשפחתית וליצירת ילדים ככוח עבודה.

כיום ישנם מספר גורמים המובילים לנישואי קטינים -

• לחץ מצד המשפחה - במקרים רבים ההחלטה לנישואים בין קטינים נובעת מלחץ או כפייה מצד המשפחה, שכופה גם את זהותו של בן הזוג המיועד.
• הקלה כלכלית על משק הבית - במשפחות מרובות ילדים המצויות במצב סוציו-אקונומי נמוך, נישואי הבת הקטינה, אשר מיד עם נישואיה עוברת להתגורר בבית משפחת החתן, מסייעים להקל על המעמסה הכלכלית ועל צפיפות המגורים.
• נורמות חברתיות ודתיות מקובלות - בחוגים מסוימים (גם בישראל) הנורמה החברתית והדתית המקובלת היא כי מוטב לאנשים, ובפרט לנשים, להינשא מוקדם ככל הניתן.
• חשש לביטחונה האישי של הקטינה - ישנן קהילות שבמסגרתן חל איסור מוחלט על מימושה של מערכת יחסים זוגית אינטימית בכל דרך ללא הסדרה חוקית ו/או דתית רשמית. כניסת הקטינה למוסד הנישואין, מהווה מנגנון הגנה על כבודן ומעמדן וכן להגנה על ביטחון הקטינה.
• מקלט ומפלט ממצוקות הבית - לעיתים הנישואין הן מפלט עבור קטינות המגיעות מסביבה ביתית קשה. הנישואין עבור הקטינה, נתפסים כאפשרות להתחלה חדשה במסגרת יציבה ובטוחה יותר.

פגיעה בזכויות אדם ובזכויות נשים ואפליה מגדרית עקב נישואי בוסר

ארגוני זכויות אדם רבים נוטים להשתמש בביטוי "השאת קטינות", משום שברבים מהמקרים נישואי הקטינות לא נערכים מתוך רצון חופשי ובהסכמה מלאה.

נישואי בוסר כרוכים לרוב בפגיעה בריאותית, פיזית ונפשית, בקטינים ובעיקר בקטינות, ופעמים אף בניצולן. נישואי קטינות מהווים פגיעה בזכויות הבסיסיות של הנערות. מקטינות נשואות נשללת פעמים רבות הזכות לחינוך, מרביתן של הנערות הנישאות בטרם מלאו להן שמונה-עשרה שנה, נושרות מבתי הספר ואינן רוכשות השכלה ברמות גבוהות יותר.

הריון ולידה בגילאים צעירים מסכנת את חיי האם ואת חיי התינוק. אימהות צעירות סובלות יותר ממחלות מין, ועלולות להיות חשופות למחלות הקשורות לצוואר הרחם. נישואי קטינות אף שוללים מקטינות את זכות היסוד השמורה לכל אדם כאשר הוא להיכנס לברית הנישואין בהסכמה חופשית ומלאה. החובות והאחריות הנובעים מקשר הנישואין פוגעים לעיתים בבריאותן הנפשית של הנערות.

תופעת נישואי הקטינות קשורה קשר הדוק לתפיסות סטריאוטיפיות, שעל-פיהן מקומה הטבעי של האישה הוא בבית, והתפקיד העיקרי שלה הוא לידת ילדים וגידולם.

אכיפה

הרשויות השונות מדווחות על מספרים שונים לחלוטין בכל הנוגע לנישואי בוסר. לעיתים מוגשת תלונה ולעיתים לא, וההיגיון המבחין בין שני המקרים לא ברור. האחריות אינה מוטלת על גוף אחד ולא ברור מי אמור לטפל בזה. בנוסף, נשמעו טענות על הסכמים שבשתיקה בין המשטרה לרבנים, שמאפשרים את המשך התופעה.