נירנברג (סרט, 2000)
.jpg) | |
| כרזת הסרט באנגלית | |
| מבוסס על | ספרו של ג'וזף פרסיקו "Nuremberg: Infamy on Trial" המתאר את משפטי נירנברג |
|---|---|
| בימוי |
איב סימונו  |
| תסריט |
Joseph E. Persico, David W. Rintels |
| עריכה |
איב לנגלואה |
| שחקנים ראשיים | אלק בולדווין, ג'יל הנסי, בריאן קוקס, מייקל איירונסייד, שארלוט גינסבורג, קולם פאור, כריסטופר היירדאל, מאט קרייבן, לן קאריו, כריסטופר פלאמר, רוברט ג'וי, מקס פון סידוב |
| מוזיקה |
Richard Grégoire |
| צילום |
Alain Dostie |
| מדינה |
קנדה, ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
האחים וורנר, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 16 ביולי 2000 |
| משך הקרנה |
180 דק' |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
דוקו-דרמה, סרט דרמה |
| פרסים | פרס אמי בקטגוריה ערבול קול |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
נירנברג (באנגלית: Nuremberg) הוא סרט טלוויזיה דוקו-דרמה משנת 2000 בהפקה קנדית-אמריקאית. הסרט מבוסס על ספרו של ג'וזף פרסיקו "Nuremberg: Infamy on Trial" המתאר את משפטי נירנברג שנערכו ב-1945 לאחר מלחמת העולם השנייה.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיומה של מלחמת העולם השנייה, הרמן גרינג נכנע לאמריקאים ונהנה מהכנסת האורחים של בסיס חיל האוויר האמריקאי. סמואל רוזנמן, עוזרו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן מבקש מהשופט רוברט ה. ג'קסון לעמוד בראש צוות התביעה במשפט בינלאומי בו יואשמו בכירי ההנהגה הנאצית בפשעי מלחמה. ג'קסון, העוזרת שלו, אלזי דאגלס, וצוות התביעה טסים לגרמניה שם ייערך המשפט. הנאשמים שאמורים להשתתף במשפט נעצרים בגין פשעי מלחמה ומועברים לכלא של צבא ארצות הברית במונדרוף. הפסיכולוג גוסטב גילברט מגיע לבית המעצר עם האסיר הנס פרנק אשר ניסה להתאבד.
ג'קסון נפגש עם נציגי בעלות הברית: ברית המועצות, צרפת ובריטניה כדי להבטיח קיום משפט משותף. הוא בוחר את "היכל הצדק" בעיר נירנברג בה נערכו כינוסים נאציים רבים כמקום בו יערך המשפט. הפושעים הנאצים מועברים לכלא בנירנברג בפיקודו של קולונל בורטון אנדרוס. במקביל נעשות עבודות שיפוץ כדי להכשיר את היכל הצדק למשפט. כתבי האישום נמסרים לנידונים בתאיהם על ידי מיג'ור ארי ניב. בעקבות התאבדותו של האסיר רוברט ליי מוצבת שמירה הדוקה על שאר האסירים, וגוסטב גילברט מתבקש לעמוד בקשר עם האסירים ולשוחח עמם על מנת למנוע מקרה דומה. גילברט מבקש לאפשר לאסירים לקרוא ולהתעמל כדי שלא יהיו עסוקים כל הזמן במחשבות על המשפט. השופט האמריקאי פרנסיס בידל מגיע לנירנברג וג'קסון משכנע אותו לוותר על תפקיד נשיא בית המשפט על מנת לתת למשפט תדמית בינלאומית.
השופט הבריטי, סר ג'פרי לורנס פותח את המשפט עם הצהרות הנאשמים: "לא אשם" ונאום הפתיחה של ג'קסון. בארוחת הצהריים נראה גרינג עליז ולעומתו אלברט שפר מתחיל להראות סימני חרטה. התובע הבריטי, דייוויד מקסוול-פיט מציג בפני בית המשפט הצהרה של עד ראייה בשם גרבה שעבד כקבלן בנייה עבור הגרמנים והיה עד להריגת אלפי יהודים על ידי הנאצים, בעוד ג'קסון מקריא תיעוד יבש של מסמכים שונים. בית המשפט מתחיל לגלות סימנים של עייפות מגישתו של ג'קסון, ומקסוול-פיט וצוות התביעה לוחצים עליו להציג בפני בית המשפט עדים אשר יחשפו את זוועות מחנות הריכוז. סרט תיעודי על המחנות שמוקרן בבית המשפט גורם לזעזוע עמוק של הנוכחים. גרינג מכנה את הסרט תעמולה וטוען שהוא אינו אמין.
שפר מסביר לגילברט כי הנטייה להיכנע לסמכות טבועה בעם הגרמני וזוהי סיבת הדומיננטיות הרבה של גרינג על שאר האסירים. גרינג עולה לדוכן העדים ומדבר בביטחון וללא חרטה תוך שהוא מסביר את פעולותיה של המפלגה הנאצית ואת נאמנותו לה. ג'קסון אומר לאלזי דאגלס כי גרינג בדבריו פונה לעם הגרמני ולא ליושבי בית המשפט. על פי הצעתו של גילברט מופרד גרינג משאר האסירים. בחקירה הנגדית מתעמת ג'קסון עם גרינג שזוכה לתמיכה מצד השופטים המאפשרים לו לומר את דבריו והוא מוצג בכלי התקשורת כשולט בשלב הזה של המשפט. ג'קסון מאשים את בידל בחבלה בעבודתו. דאגלס משכנעת את ג'קסון שלא להתפטר ושניהם מתנשקים. בעצת מקסוול-פיט חוזר ג'קסון להתעמת עם גרינג על פשעיו כנגד היהודים ודוחה בהצלחה את ניסיונות ההתכחשות של גרינג למעשים.
במסיבת חג המולד, סוכנת הבית הגרמנית מסרבת לשרת את הרוסים, אבל דאגלס מצילה את המצב. גילברט עורך ביקור אצל חלק מהאסירים ועל פי בקשתו של ג'קסון מנסה לשכנע אותם לקחת אחריות על הפשעים שלהם. אנדרוס מתיר לאסירים לחגוג את חג המולד, וגרינג שותה עם השומר שלו, סגן טקס. במהלך החקירה הנגדית נחשפים הקשר והאחריות האישית של הנתבעים לפשעים נגד היהודים. ההגנה מזמנת את רודולף הס מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ שלא היה חלק מקבוצת הנאשמים במשפט זה. במהלך עדותו הוא חושף כלאחר יד את הזוועות שנעשו במחנה. אלברט שפר מקבל עליו את האחריות הקולקטיבית עבור פשעי המלחמה הנאצים, ומגלה כי תכנן התנקשות בהיטלר ב-1945. הגילוי מעורר את זעמם של גרינג ויוליוס שטרייכר שמכנים אותו בוגד. בעקבותיו מודים כמה נאשמים נוספים באשמת גרמניה ובאחריותה לפשעי מלחמה.
גילברט נפגש עם ג'קסון לקראת סיכום המשפט והוא מפרט בפניו על סמך השיחות שניהל עם הבכירים הנאצים את הסיבות שלדעתו גרמו להם לבצע פשעים כה חמורים: צייתנות, תעמולה עזה נגד היהודים והעדר אמפתיה, שהיא לדבריו מקור הרוע האנושי. מבין 21 הנאשמים נידונו 11 למוות בתלייה, על אחרים נגזרו עונשי מאסר ו-3 זוכו. לפני ביצוע גזר הדין מתאבד גרינג באמצעות גלולת ציאניד. שאר הנידונים למוות נתלים בחצר בית הכלא. בסצנת הסיום נראים קבוצה של ילדים גרמנים משחקים, והתובע הבריטי, מקסוול-פיט, מביע את תקוותו שבזכות המשפט, פשעים כאלו לא יחזרו שוב.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלק בולדווין - התובע האמריקאי רוברט ה. ג'קסון
- ג'יל המסי - אלזי דאגלס
- בריאן קוקס - הרמן גרינג
- מייקל איירונסייד - קולונל בורטון אנדרוס, מפקד כלא נירנברג
- מאט קראון - קפטן גוסטב גילברט
- לן קאריו - השופט פרנסיס בידל
- הרברט קנופ - אלברט שפר
- כריסטופר פלאמר - התובע הבריטי דייוויד מקסוול-פיט
- מקס פון סידוב - סמואל רוזנמן, עוזר הנשיא הארי טרומן
