נירה פרג

נירה פרג

אין תמונה חופשית
לידה	1969 (בת 55 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראלית
מקום לימודים	קופר יוניון (1998) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (2000)
תחום יצירה	וידאו ארט, ציור
פרסים והוקרה	פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר (2010)
www.nirapereg.net

נירה פרג (נולדה ב-16 באוקטובר 1969) היא אמנית וידאו ישראלית.

ביוגרפיה

נירה פרג נולדה ב-1969 בתל אביב-יפו, בת לרותי ומשה פרג. לה אח מבוגר ממנה, התסריטאי רמי פרג.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 שהתה בניו יורק, שבארצות הברית. בין השנים 2005–2007 שהתה בגרמניה. פרג היא זוכת פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2009. בעלת תואר ראשון מקופר-יוניון שבניו יורק (1993-1989) ותואר השני מבצלאל (1998-2000).

עבודות נבחרות

פרג מתעניינת במקומות מקודשים, דתיים וחילוניים: במחסומים פיזיים ובגבולות סמויים מן העין; ובנקודות תצפית מצטלבות. פרג בוחנת את מעמדה המורכב כאמנית, שנוכחת במקום ונעדרת ממנו בו-זמנית. במהלך השנים עברה משיטת עבודה של צילום הסטטי לעבודות וידאו מורכבות. מיצבי הווידאו שלה מבוססים על שנים של מחקר שקדני, שעות צילום רבות ותהליך עריכה ארוך ומורכב. אמנותה מכילה יסודות של סרט תיעודי, אך בו-בזמן היא מאתגרת את הסוגה הדוקומנטרית.

בעבודה "סוביניר" (2005-2004) יצרה פרג סרט המתעד טיול של פליט מקונגו בתל אביב-יפו, תיעוד היוצר מעבר בין מקומות זרים ושפות שונות.

שבת 2008 7:27 דק'

ב-"שבת 2008" תיעדה פרג את סגירת השכונות הדתיות בעיר ירושלים, כביטוי לאופן שבו משרטטים גבול בין קודש לחול.

הווידאו מאיר את הריטואלים השבועיים שמקיימים בדבקות ילדים ובחורים חרדיים כל יום שישי לקראת שקיעת החמה. הם מושכים וגוררים בכוח את מחסומי המתכת המשטרתיים, שמאוחסנים במהלך השבוע ליד פחי האשפה ובקרנות הרחוב, ומציבים אותם לרוחב הכביש ברעש חריקות צורם על מנת לחסום כניסת כלי-הרכב לשכונות החרדיות. עבודת הווידאו ממחישה בצליל ובמראה את הקמת הסייגים והגבולות, שתוחמים ומבודדים את הקהילות היהודיות האורתודוקסיות. העבודה גם מציגה גבולות של זמן (באמצעות הצבעה על השעון ושינוי האור עם השקיעה), גבולות שמבדילים בין ימי השבוע לשבת, בין חול לקודש.

המתופף (le Batteur) 2013, 5:10 )

"המתופף" המאזכר את ציורו של אדואר מאנה מ-1866 "החלילן" (Le Fifre) מתעד נער צעיר, חבר בתזמורת הצופים של בית לחם, ותיפופו מלווה את המבקרים הנכנסים לתערוכה. בווידאו שהיה במקורו חלק מן המיצב "מעבר מנדטורי" (2013) ליוו קולות התיפוף עולי-רגל נוצרים לאתר הטבילה 'קצר אל יהוד' ("מצודת היהודים") שעל שפת נהר הירדן, במפגש הגבולות בין ישראל לירדן. המתופף שניצב על רקע גדר תיל, מחייך ומתעלם ממיקומו לפני שדה מוקשים, היה חלק מן הריטואל הנוצרי. פרג השתמשה במיצב זה בכמה נקודות מבט ובכמה נרטיבים כדי לשחזר חוויה שמנקזת לתוכה אמונות שונות, קודש וחול. המתופף המבודד במוזיאון רוז סולל את הדרך למפגש עם חלל אחר, שגם בו שולטים גבולות מטושטשים, פרדוקסים, מורכבויות ופולחנים דתיים.

הזכות לנקות 2015 מיצב וידאו באיכות HD, הכולל 4 עבודות ווידאו ואובייקט אחד: גבול 40:12 שניות, שטח, 8:01 דק', פרנסיס, 2006/2015 10:14 דק', קלייר, 16:02 דק': 16

במשך כמעט חמש שנים ביקרה פרג בתוך כנסיית הקבר בירושלים, ושהתה בה ימים ולילות, מפתחת שגרה אמנותית, מעין ריטואל של התבוננות במאמינים: עולי-רגל, תיירים, אנשי כמורה ואנשי ניקיון. התוצאה היא מיצב וידאו רב-ערוצי, שכותרתו "הזכות לנקות" (2015), שהוצג בו זמנית במוזיאון רוז לאמנות שבאוניברסיטת ברנדייס שליד בוסטון ובבית טיכו המסונף למוזיאון ישראל, בירושלים .המיצב מצטרף לשורה של עבודות וידאו שיצרה פרג מ-2008 ואילך, ובמוקדן מחקר מעמיק שחושף היבטים נסתרים של ההיסטוריות והליטורגיות הדתיות של הארץ, במרחבים המקודשים ליהודים, נוצרים ומוסלמים.

בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים, לפי האמונה הנוצרית, שוכן קברו של אדם הראשון, ושם מקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. האתר מתנהל על פי "סטטוס קוו"- הסכם מורכב שנוסח עוד במאה ה-19 ולפיו נחלק האתר בין כמה כיתות נוצריות. כל כיתה שומרת בקנאות על גבולות הטריטוריה שהוקצתה לה. בלבו של המיצב מוצגות ארבע הקרנות וידאו בחלל דחוס, המאזכר את הצפיפות ואת תחושת המבוך שמאפיינות את האתר המקורי. בווידאו הראשון, "גבול", הנזירה המופקדת על ניקיון האזורים ברשות הכנסייה האורתודוקסית מצביעה בעדינות על קווי- המתאר הסמויים, שמגדירים את גבולות הטריטוריות של הפלגים השונים החולקים את הכנסייה. העבודה מעוצבת כאובייקט ואופן הצילום מזכיר את יצירותיו הגאומטריות המופשטות של האמן הרוסי קזימיר מלביץ'. בווידאו שכותרתו "שטח" המצלמה מתמקדת באבן המשיחה, שעליה, לפי האמונה הנוצרית, הונחה גופתו של ישו והוכנה לקבורה. בהקרנה גדולת ממדים, פרג חושפת את הטקסים הפרטיים והאישיים של מאמינים אלמוניים המבקשים ללכוד את רוח-הקודש שבה הם מאמינים באמצעות גופם וחפצי חולין, על מנת להכניס את הנשגב אל הווייתם היום-יומית. הווידאו הסמוך, "קלייר" עוקב אחר פעולות הניקיון הליליות של אותה נזירה שהופיעה בווידאו "גבול". הנזירה מנקה אזורים מוגדרים באתר, בתחום שבו יש לה "הזכות" (דהיינו, הרשות אך גם הכבוד) לנקות, ובהם את אבן המשיחה. טקס הניקיון מתרחש כמיזוג בין קודש לחול, כהצטלבות בין הסרה פיזית של הלכלוך הגשמי שהותיר אחריו ציבור המאמינים ובין ריטואל אמוני של טיהור רוחני. הווידאו האחרון, "פרנסיס" מוקרן על צג שניצב על בסיס מרובע דומה לקוביה המופיע גם בסרט עצמו. בווידאו זה פרג עוקבת אחרי אמן-רחוב חסר בית, שמופיע כ"פסל חי" על גדות נהר התמזה בלונדון. יחסיו המיוחדים עם היונים שהוא מאכיל ומרפא והן מלוות אותו וניצבות על גופו בכל אשר ילך. קיומו הסגפני, דמותו המונומנטלי כפסל – כל אלה קושרים את דמותו עם הקדושה המיתית של פרנציסקוס מאסיזי. הפסל כחלק מהמיצב: "אובייקט" הוא מבנה גאומטרי המונח על בסיס שחור גבוה, ומוצב באולם המקושת שלפני אולם תצוגת הווידאו. "אובייקט" עוצב כדגם של קיר דיקט מאולתר, עשוי טלאי סיבית, שחוסם זמנית אתר בנייה בתוך כנסיית הקבר. חפץ רעוע זה, שחזותו הגאומטרית מאזכרת עבודה ידועה של מלביץ', מגלם את השילוב המוזר של חומרים יום-יומיים עם שאיפות רוחניות נשגבות, המאפיין את האתר והמרתק בקסמו את האמנית.

גנית אנקורי סקרה את עבודות הווידאו של פרג, ותיארה את היצירה "הזכות לנקות" כשופכת אור על ריטואלים יום-יומיים סמויים מן העין, ועל פעולות של דבקות דתית המקדימות או מתרחשות במקביל לטקסים הדתיים הרשמיים שנערכים בארץ הקודש. עבודות הווידאו הללו גם בוחנות את הקשר שבין האמנית למאמינים, בין עבודתם לעבודתה ובין קיום האמונה לקיום האמנות. גם האמונה וגם האמנות מתמקדות בניסיון למצוא משמעות ולברוא עולם. הן המאמינים והן האמנית מבקשים לתת ביטוי מוחשי למושג, לרעיון או לאמונה בלתי נראים או לחלופין- לשחרר את הרוחני, המופשט מכבליו הגשמיים, הצורניים, החושניים.

העבודות "שבת 2008" ו"שמור בחיים" מתוארות כמתייחסות לסוג של זמן טרנס היסטורי חוזר ונשנה: זמן שאינו זמן האירוע, זמן שאינו זמן היסטורי של שינוי, של קדמה, של התחדשות: לא זמן אבוד, לא תקווה לעתיד, ואף לא חוויית ההווה כייחודי וכחד פעמי- כל אותם רעיונות מודרניים המוכרים מהיידגר ועד באדיו והפילוסופיה בת זמננו. בעבודות האלה מוצגים אנשים, שלמעשה מגנים על מרחב האי אירוע- על השבת- מרחב כזמן של אי- אירוע, זמן שבו אלוהים חדל ממלאכתו, זמן שבו הוא נח. הווידאו מתאר דפוס של חזרה של מעשה, מכוח המבנה הפורמלי של המדיום עצמו, חוזרת על אותו הדבר עצמו, חוזרת על החזרתיות. ייצור חזרתי של אותו אנטי-עמל.

לימודים

• 1989-1993 בוגרת האקדמיה לאמנות ולמדע, מכון קופר, ניו יורק
• 1998-2000 לימודים מתקדמים, המחלקה לאמנות פלסטית, בצלאל, ירושלים.

הוראה

• הפקולטה לאמנות, אוניברסיטת חיפה
• שנקר, בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב, רמת גן
• בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
• המרכז לאמנות ומדיה (ZKM), קרלסרוהה, גרמניה.

פרסים

• 2000 - תוכנית שהות, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2003 - מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת
• 2006 - פרס עידוד היצירה, משרד המדע התרבות והספורט 2009 מלגת שהייה, מנזר רשולה, פריז, צרפת
• 2010 - קרן נתן גוטסדינר, הפרס לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2012 - פרס שרת התרבות והספורט, משרד התרבות והספורט
• 2016 - פרס אמנות הווידאו לאמן וידאו בכיר, משרד התרבות והספורט.

תערוכות יחיד

• Roundabout - 2007 גלריה ברוורמן, תל אביב
• 2007 - 67 קידות, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
• 2013 - כל זה יכול היה להיבנות במקום אחר, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2013 - הכל נשאר בבית, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
• 2013 - 67 קידות, המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד
• 2013 - תערוכת יחיד, הטריאנלה של איצ'י (Aaichi), איצ'י, יפן
• 2015 - 2016 - הזכות לנקות, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2015 - ישמעאלישמעאל, גלריה ברוורמן, תל אביב
• 2016 – אברהם אברהם ושרה שרה, בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן תל אביב.
• 2017 - This Red Red Stuff, KunstHalle Darmstadt, Germany.

הקרנות ותערוכות קבוצתיות

• 1998 – גלריית הסדנה לאמנות, יבנה
• 2001 – 20 עבודות וידאו, גלריה בצלאל, תל אביב
• 2005 – הלכות שכנים פרק ג, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
• 2005 – "חלום וטראומה" בית תרבויות העולם, ברלין, גרמניה
• 2005 – ""Day labor המוזיאון לאמנות מודרנית MOMA - "שחר של אמנות ישראלית"
• 2005 – גלריה טוקיו, יפן
• 2006 – VAIA 2006" ", מבחר וידאו-ארט, אלקוי, ספרד
• 2006 – " אמנות הארץ 5, הווה עכשיו", תחנת הכוח רדינג, תל אביב
• 2007 – "הזוכים2006 : פרסי משרד המדע, התרבות והספורט לאמנות ועיצוב", מוזיאון פתח תקווה לאמנות
• 2007 – "שיעורי ריקוד", מרכז PROGR, ברן, שווייץ
• 2007 – "וידאו מרינה", וידאו ארט על הים בבת ים, טיילת בת ים
• 2007 – "לחם ושעשועים", אמנות הארץ 6, נמל יפו
• 2008 – "זמן אמת - אמנות בישראל 1998 – 2008", מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2008 – VideoZone 4: הביאנלה הבינלאומית הרביעית לווידאו ארט, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
• 2009 – קרן נתן גוטסדינר הפרס לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2009 – "לילה לבן", פריז 2009- "Re Construction" פסטיבל הסרטים הבינלאומי, ירושלים
• 2010 – "השקט שלפני הסערה", מרכז לאמנויות ווינזבוד, מוסקבה, רוסיה
• 2010 – "ביאנלה לסרטי אמנות", kw מכון לאמנות עכשווית, ברלין
• 2010 – "לסגור מרפסת", זומר, גלריה לאמנות עכשוית, תל אביב
• 2011 – Peka, "Aesthetikos" - המרכז לאמנות, מדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה מד מדיה - בלחץ ישראלי מתון
• 2012 – "Ambiguous Being", קו 16 - גלריה קהילתית לאמנות עכשווית, נוה אליעזר, תל אביב
• 2012 – "נושאת מטוסים", הביתן הישראלי, הביאנלה הבינלאומית לארכיטקטורה, ונציה, איטליה
• 2013 – "תערוכת פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב 2012", מוזיאון אשדוד לאמנות, מרכז מונארט, אשדוד
• 2013 – "צילום ווידאו עכשווי מישראל", מוזיאון האמנות ע"ש נויברגר, קמפוס פרצ'ס של אוניברסיטת ניו יורק סטייט, ניו יורק, ארצות הברית
• 2014 – "קופסה שחורה", פסטיבל הצילום הבינלאומי, ראשון לציון
• 2014 – "אי שקט: חדש באמנות עכשווית", מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2015 – מוזיאון תל אביב לאמנות מבקר בברלין, מרטין-גרופיוס-באו, ברלין, גרמניה
• 2016 – "חוזר ושב" המרכז העירוני לאמנות (NIMAC), ניקוסיה, קפריסין
• 2017 – "יריד ספרי אמן", ארטפורט, תל אביב
• 2017 – "ארוג ופרום: עבודות וידאו חדשות באוסף המוזיאון", מוזיאון תל אביב לאמנות - ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
• 2018 – "Tap and Touch", גלריה ברוורמן, תל אביב קישורים חיצוניים אתר האמנית.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של נירה פרג
• נירה פרג, דף שער בספרייה הלאומית
• יעל שנקר, הסיפור שאני רוצה לספר הוא הסיפור של המבט – שיחה עם נירה פרג, "תקריב" 12, יולי 2016
• נעמה ריבה, נירה פרג: אחד הדברים שישראל מתמחה בהם הוא ייצור אויבים, באתר הארץ, 13 באפריל 2023