ניקי היילי

ניקי היילי
Nikki Haley
	צילום מ-2024
לידה	20 בינואר 1972 (בת 52); במברג, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית
שם לידה	Nimarata Nikki Randhawa
מדינה	ארצות הברית
השכלה	Orangeburg Preparatory Schools, Inc. (1989); אוניברסיטת קלמסון (1994) ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	מייקל היילי (ספטמבר 1996–?)
	nikkihaley.com
	27 בינואר 2017 – 31 בדצמבר 2018; (שנתיים)
סגנית שגרירה	מישל סיסון
תחת נשיא ארצות הברית	דונלד טראמפ
	→ סמנתה פאוור ג'ונתן כהן ←
	12 בינואר 2011 – 24 בינואר 2017; (6 שנים)
	→ מארק סטנפורד הנרי מקמסטר ←
פרסים והוקרה
	Order of the Palmetto (2010); פרס אירווינג קריסטול (2019) ;
חתימה

נימאראטה ניקי היילי (באנגלית: Nimarata Nikki Haley; נולדה ב-20 בינואר 1972) היא פוליטיקאית ודיפלומטית אמריקאית, חברת המפלגה הרפובליקנית, אשר כיהנה כשגרירת ארצות הברית באומות המאוחדות בשנים 2017–2018. בעבר הייתה מושלת מדינת קרוליינה הדרומית, האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. התמודדה בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2024 ופרשה מהמירוץ ב-6 במרץ 2024 כאשר נותרה לבדה מול דונלד טראמפ שניצח אותה בבחירות המקדימות ברוב מוחץ של המדינות.

ביוגרפיה

נולדה בשם נימאראטה ניקי ראנדווה (Nimarata Nikki Randhawa) בקרוליינה הדרומית שבארצות הברית, למשפחה פונג'בית בני דת הסיקיזם מהודו. גדלה בעיירה במברג, בה רבים משכניה היו אפרו-אמריקאים בני המעמד הנמוך. מילדותה, נקראת בעיקר בשמה האמצעי ניקי שפירושו "קטנטנה" בפאנג'בית. אביה אג'יט (Ajit Singh Randhawa) הוא ביולוג, שלמד באוניברסיטה החקלאית של פנג'אב, קיבל מלגה לאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה, שם עשה את הדוקטורט שלו, ולאחר מכן, היגר לארצות הברית על מנת לשמש כפרופסור לביולוגיה במכללת וורהיס (Voorhees College) המקומית בקרוליינה הדרומית. אמה ראג' (Raj Kaur Randhawa) היא בעלת תואר שני בחינוך, הקימה עסק משפחתי בתחום המתנות. להיילי שני אחים ואחות.

ב-1994 סיימה תואר ראשון בחשבונאות באוניברסיטת קלמסון שבקרוליינה הדרומית. לאחר מכן הועסקה כרואת חשבון בחברת טיפול בשפכים, ובהמשך כיהנה כסמנכ"לית כספים בחברה המשפחתית העוסקת בטקסטיל וסייעה בהצלחתה.

נשואה למייקל היילי, ואם לשני ילדים. היא נוצרייה פרוטסטנטית וחברה בכנסייה המתודיסטית המאוחדת.^[1]

קריירה פוליטית

את ההחלטה להיכנס לפוליטיקה קיבלה היילי ב-2003, בעקבות נאום בו ציינה הילרי קלינטון כי הדבר הנכון לעשות הוא להקשיב לרחשי לבך ולפעול לפיהם.^[2] מודל החיקוי שלה, לדבריה, היא ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, שדגלה כמו היילי בהורדת מיסים, הקטנת הוצאות וממשלה מצומצמת ככל האפשר, תוך התערבות מעטה ככל הניתן בחיי הפרט.

היילי היא תומכת גדולה ומובהקת של מדינת ישראל ואף הגנה עליה הן בקונגרס ובאו"ם והן בתקשורת וברשתות החברתיות.

חברת קונגרס

ב-2004 התמודדה היילי לראשונה על מועמדות מטעם המפלגה הרפובליקנית למושב מחוז לקסינגטון בבחירות לבית הנבחרים של קרוליינה הדרומית. המחוז הוא מחוז רפובליקני בדרך כלל ולכן מערכת הבחירות המקדימות הפנימיות של המפלגה הרפובליקנית הייתה החשובה. בסיבוב הראשון של הבחירות הללו, המועמד הרפובליקני המכהן זכה ב-42% מהקולות בעוד היילי הגיעה למקום השני עם 40%. בהיעדר מועמד שזכה ברוב מוחלט של הקולות נערך סיבוב שני אליו עלו רק שני הראשונים מהסיבוב הראשון, ובו היא זכתה ב-55%. היא הדיחה בכך את הנציג שהיה בבית הנבחרים המדינתי במשך 29 שנים. לאחר מכן התמודדה וזכתה ללא מתחרים בבחירות הכלליות עצמן והפכה לאמריקאית הראשונה ממוצא הודי שזכתה בבחירות בדרום קרוליינה. היא נבחרה לקונגרס המדינתי פעמיים נוספות, ב-2006 וב-2008, כאשר בשנים 2006 עד 2010 כיהנה כמצליפת סיעת הרוב.

במהלך שש שנות כהונתה בבית הנבחרים המדינתי תמכה היילי ברעיונות שמרניים בדרך כלל. בין השאר תמכה במתן משכורות למורים, גם לפי התוצאות שהשיגו תלמידיהם ולא רק לפי הוותק בתפקיד, הקטנה מסוימת בזכויות הפנסיה של המחוקקים, הגבלות על מהגרים והגירה לארצות הברית, ובעיקר על מהגרים בלתי חוקיים, העסקתם ועוד.

מושלת

בנובמבר 2010 התמודדה בבחירות לתפקיד מושל קרוליינה הדרומית וזכתה ברוב של 51% מקולות המצביעים. החלה לכהן בתפקיד ב-12 בינואר 2011 והייתה בכך האישה הראשונה בתפקיד זה במדינתה והצעירה ביותר מבין המושלים שכיהנו אותה עת בארצות הברית כולה. ב-2012 כתבה את האוטוביוגרפיה שלה - Can't Is Not an Option: My American Story ("לא יכולה" אינה אופציה: הסיפור האמריקני שלי), שיצאה לאור בהוצאת סנטינל. בנובמבר 2014 נבחרה לתקופת כהונה שנייה.

היילי זכתה בתמיכתם של תנועת מסיבת התה ושל שרה פיילין במהלך הבחירות ב-2010 ובתמיכתו של מיט רומני במהלך הבחירות ב-2014. בשתי מערכות הבחירות התמודדה עם הערות גזעניות וסקסיסטיות מצד יריביה ותומכיהם.^[3]^[4]

כמושלת שמרנית תמכה היילי בחקיקה להגבלת הפלות במדינה^[5] וכתומכת ישראל מושבעת הביאה לכך שקרוליינה הדרומית הייתה המדינה הראשונה בארצות הברית שהעבירה חוק נגד ה-BDS. החוק המדובר התיר לגופים ציבוריים להתקשר עם גופים עסקיים רק אם הסכם ההתקשרות אוסר על אותם עסקים להחרים ישויות שלמדינה יש סחר חופשי עימם.^[6]

בעקבות פיגוע הירי בצ'ארלסטון פעלה, כנגד דעת הקהל במדינתה, להסרת דגל הקונפדרציה מבניין הממשל בדרום קרוליינה.^[7] חודש לאחר מכן אושר הדבר בבית המחוקקים של המדינה ברוב של מעל שני שלישים.

היילי נבחרה לשאת את נאום התגובה לנאום מצב האומה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה ב-2016. בנאום ביקרה את מדיניותו הכלכלית של אובמה ואת התרחבות הוצאות הממשלה. את הרפורמה שנעשתה בשירותי הבריאות הגדירה כאסון, וציינה כי יש להגן על החוקה האמריקאית ובכלל זה גם על התיקון השני העוסק בזכות האזרחים לשאת נשק. כן ביקרה את הסכם הגרעין עם איראן בציינה כי על ארצות הברית להגיע להסכמים בינלאומיים אותם יחגגו בישראל וימחו נגדם באיראן ולא להפך.^[8]

שגרירת ארצות הברית באו"ם

ב-23 בנובמבר 2016 הכריז הנשיא הנבחר דונלד טראמפ כי היא המועמדת שבחר לכהן כשגרירה באומות המאוחדות.^[9] מינויה אושר ב-24 בינואר 2017 בסנאט ברוב של 96 תומכים מול 4 מתנגדים, ולמחרת הושבעה לתפקיד על ידי סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס. היילי היא פרו-ישראלית בדעותיה והצהירה שבמסגרת פעילותה כשגרירה באו"ם תיאבק בהטיה הבוטה של הארגון נגד ישראל.

מאז מינויה גינתה בחריפות מספר פעולות והתבטאויות של האו"ם כנגד ישראל, ואף איימה שארצות הברית תשקול את המשך הסיוע הכלכלי לאו"ם אם האפליה נגד ישראל תימשך. היא טרפדה את המינוי של ראש ממשלת הרשות הפלסטינית לשעבר סלאם פיאד לשליח האו"ם ללוב, עזרה לגנוז דו"ח של האו"ם שהאשים את ישראל באפרטהייד, וגרמה בכך גם להתפטרותה של תת-מזכ"ל האו"ם האחראית לאותו דו"ח. היא החרימה את המושב המיוחד של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, המתנהל מדי שנה כנגד ישראל. היילי הגנה על הכרזת ירושלים של ארצות הברית, שמכירה רשמית בירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל, ותיארה אותה כ"מימוש רצון העם האמריקאי". היא התנגדה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם לגנות את החלטת ארצות הברית^[10]^[11] והתרתה שארצות הברית תראה בתמיכה בגינוי ביקורת על החלטה ריבונית והבעת זלזול בארצות הברית, דבר שיוביל לקיצוץ הסיוע הכספי למדינות שתומכות בהחלטה ולאו"ם עצמו. ההחלטה עברה ברוב גדול ובתגובה היילי הודיעה כי ארצות הברית תקצץ מתקציב האו"ם 285 מיליון דולר.^[12] ביוני 2018 הובילה יחד עם מחלקת המדינה את פרישתה של ארצות הברית ממועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, בציינה שהמועצה היא מוקד של הפרת זכויות אדם והטיה פוליטית המכוונת בעיקר נגד ישראל.^[13] בדצמבר 2018 ציינה היילי באו"ם כי "האנשים שסובלים הכי הרבה מחמאס הם הפלסטינים".^[14]

ב-9 באוקטובר 2018 הודיעה היילי לנשיא טראמפ כי תעזוב את תפקידה בסוף השנה.^[15] היא פרשה מהתפקיד ב-31 בדצמבר 2018.

מועמדות לנשיאות ארצות הברית

ב-14 בפברואר 2023 הכריזה רשמית על מועמדות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2024.^[16]

במסגרת מרוץ הבחירות הביעה היילי עמדות פרו-ישראליות מובהקות. במיוחד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2023, והמלחמה שנכפתה על ישראל נגד החמאס ברצועת עזה. בריאיון לרשת ABC האמריקנית אמרה היילי כי התושבים הערביים של עזה צריכים לצאת ממנה. כדבריה: "הפלסטינים היו צריכים ללכת למעבר רפיח ושמצרים תיקח אותם. אבל תמיד אמרתי, שמה שהם צריכים, זה לעבור למדינות פרו-חמאסיות כמו: קטאר, איראן וטורקיה"^[17].

בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית התמודדה היילי במטרה לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לבחירות לנשיאות. היא האחרונה שנשארה במרוץ נגד דונלד טראמפ, שניצח כמעט בכל המדינות שבהן התקיימו בחירות נכון למרץ 2024, פרט לוושינגטון די. סי..^[18] ב"סופר טיוזדיי", שהתקיים ב־5 במרץ 2024, נוצחה היילי ב־14 מתוך 15 מדינות, כשהיא זוכה רק במדינה אחת, ורמונט^[19]. לאחר מכן הודיעה על פרישתה מהמירוץ.^[20]

בנובמבר 2024, לאחר ניצחונו בבחירות, הודיע הנשיא הנבחר דונלד טראמפ כי היילי ומייק פומפאו לא יכהנו בממשלו החדש.^[21]

הוקרה

2010 - עיטור מסדר פלומטו של דרום קרוליינה
2019 - פרס אירווינג קריסטול
פרס העיתון India Abroad
פרס המכון הרפובליקני הבינלאומי בארצות הברית
פרס הנוצרים המאוחדים למען ישראל
פרס הקר להגנת הדמוקרטיות
פרס המכון האדסון
פרס הפורום של הנשים העצמאיות
הפרס UN Watch
פרס המרכז סימון ויזנטל
פרס המכון האמריקאי ליזמות
2019 - פרס תאודור הרצל של הקונגרס היהודי העולמי
דוקטור לשם כבוד למדעי הרוח של אוניברסיטת קלמסון (2018) ודוקטור לשם כבוד בשירות ציבורי של אוניברסיטת דרום קרוליינה (2015)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקי היילי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ניקי היילי (באנגלית)
ניקי היילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ניקי היילי, ברשת החברתית פייסבוק
ניקי היילי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ניקי היילי, ברשת החברתית אינסטגרם
ניקי היילי, סרטונים בערוץ היוטיוב
ביוגרפיה, באתר בית הנבחרים של קרוליינה הדרומית
All Her Life, Nikki Haley Was the Different One, הניו יורק טיימס, 13 ביוני 2010
דניאלה רגב, בת המהגרים שהתייצבה לצד ישראל. פרופיל של שגרירה, באתר ynet, 22 בפברואר 2017
שלמה שמיר, ‏ניקי היילי הפכה לתקווה של ישראל, אבל מה תוכל לעשות?, באתר מעריב אונליין, 28 במרץ 2017
אייל לוי, שלמה שמיר, ‏רגע לפני סיום תפקידה: מהו סוד אישיותה של מי שהפכה ליקירת ישראל, באתר מעריב אונליין, 15 בדצמבר 2018
ג'ון לרנר, The UN and Israel in the Nikki Haley Era, באתר Commentary, אפריל 2019
בועז ביסמוט, "זה לא יהיה קל, אבל צריך לתת צ'אנס לעסקת המאה", באתר ישראל היום, 13 ביוני 2019
ציפי שמילוביץ, יובל קרני, "אם ממשל ביידן יחזור לעסקה עם איראן זו תהיה טעות ענקית", באתר "ידיעות אחרונות", 18 בדצמבר 2020

הערות שוליים

^ Nikki Haley bests Vincent Sheheen for South Carolina governor, לוס אנג'לס טיימס, 2 בנובמבר 2010
^ Governor Nikki Haley: New Horizons, ווג, 18 באפריל 2012
^ S.C. Lawmaker Refers to Obama and Nikki Haley as "Raghead", אתר חדשות CBS, ‏4 ביוני 2010
^ Nikki Haley: Rival's laughter after sexist slur was 'kick in the gut', יו.אס.איי טודיי, 29 באוקטובר 2014
^ Nikki Haley’s Path: From Daughter of Immigrants to Trump’s Pick for U.N., הניו יורק טיימס, 23 בנובמבר 2016
^ South Carolina Gov. Nikki Haley Tapped as UN Ambassador, פארווערטס, 23 בנובמבר 2016
^ ניו יורק טיימס, גרדיאן ו"הארץ", מושלת דרום קרוליינה מובילה את הרפובליקאים בדרכם להתנער מדגל הקונפדרציה, באתר הארץ, 23 ביוני 2015
^ Republican response to State of the Union address: Transcript, אתר CNN, ‏13 בינואר 2016
^ דיווח על המינוי באתר נענע10
^ Turkey and Yemen: draft resolution - Status of Jerusalem, באתר האו"ם
^ איתמר אייכנר ואליאור לוי, 128 בעד, 9 נגד, 35 נמנעו: האו"ם גינה את הכרזת ירושלים, באתר ynet, 21 בדצמבר 2017.
^ יוני הרש, טראמפ איים - ומקיים: 285 מיליון דולר יקוצצו מתקציב האו"ם, באתר nrg‏, 25 בדצמבר 2017.
^ רויטרס, ארה"ב פרשה ממועצת זכויות האדם של האו"ם: "ביב שופכין", באתר ynet, 20 ביוני 2018.
^ עמרי נחמיאס, טל שלו‏, 87 בעד, 57 נגד: הצבעה על גינוי חמאס באו"ם זכתה לרוב, אך נדחתה, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2018.
^ "שגרירת ארה"ב באו"ם היילי התפטרה", באתר ynet, 9 באוקטובר 2018
^ Strong & Proud, סרטון באתר יוטיוב
^ אריאל כהנא, ניקי היילי: "הפלשתינים צריכים לעבור למדינות פרו חמאסיות כמו קטאר, איראן ותורכיה", באתר ישראל היום, 21 בדצמבר 2023.
^ ניצחון ראשון: היילי גברה על טראמפ בוושינגטון הבירה, באתר ישראל היום, 4 במרץ 2024
^ ניקי היילי תפרוש מהפריימריז, טראמפ יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות, באתר וואלה, 6 במרץ 2024
^ בלי הצהרת תמיכה בטראמפ: היילי הודיעה על פרישה מהפריימריז, באתר ynet, 6 במרץ 2024
^ Donald J. Trump (@realDonaldTrump), Truth Social (באנגלית)

[1] Nikki Haley bests Vincent Sheheen for South Carolina governor, לוס אנג'לס טיימס, 2 בנובמבר 2010

[2] Governor Nikki Haley: New Horizons, ווג, 18 באפריל 2012

[3] S.C. Lawmaker Refers to Obama and Nikki Haley as "Raghead", אתר חדשות CBS, ‏4 ביוני 2010

[4] Nikki Haley: Rival's laughter after sexist slur was 'kick in the gut', יו.אס.איי טודיי, 29 באוקטובר 2014

[5] Nikki Haley’s Path: From Daughter of Immigrants to Trump’s Pick for U.N., הניו יורק טיימס, 23 בנובמבר 2016

[6] South Carolina Gov. Nikki Haley Tapped as UN Ambassador, פארווערטס, 23 בנובמבר 2016

[7] ניו יורק טיימס, גרדיאן ו"הארץ", מושלת דרום קרוליינה מובילה את הרפובליקאים בדרכם להתנער מדגל הקונפדרציה, באתר הארץ, 23 ביוני 2015

[8] Republican response to State of the Union address: Transcript, אתר CNN, ‏13 בינואר 2016

[9] דיווח על המינוי באתר נענע10

[10] Turkey and Yemen: draft resolution - Status of Jerusalem, באתר האו"ם

[11] איתמר אייכנר ואליאור לוי, 128 בעד, 9 נגד, 35 נמנעו: האו"ם גינה את הכרזת ירושלים, באתר ynet, 21 בדצמבר 2017.

[12] יוני הרש, טראמפ איים - ומקיים: 285 מיליון דולר יקוצצו מתקציב האו"ם, באתר nrg‏, 25 בדצמבר 2017.

[13] רויטרס, ארה"ב פרשה ממועצת זכויות האדם של האו"ם: "ביב שופכין", באתר ynet, 20 ביוני 2018.

[14] עמרי נחמיאס, טל שלו‏, 87 בעד, 57 נגד: הצבעה על גינוי חמאס באו"ם זכתה לרוב, אך נדחתה, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2018.

[15] "שגרירת ארה"ב באו"ם היילי התפטרה", באתר ynet, 9 באוקטובר 2018

[16] Strong & Proud, סרטון באתר יוטיוב

[17] אריאל כהנא, ניקי היילי: "הפלשתינים צריכים לעבור למדינות פרו חמאסיות כמו קטאר, איראן ותורכיה", באתר ישראל היום, 21 בדצמבר 2023.

[18] ניצחון ראשון: היילי גברה על טראמפ בוושינגטון הבירה, באתר ישראל היום, 4 במרץ 2024

[19] ניקי היילי תפרוש מהפריימריז, טראמפ יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות, באתר וואלה, 6 במרץ 2024

[20] בלי הצהרת תמיכה בטראמפ: היילי הודיעה על פרישה מהפריימריז, באתר ynet, 6 במרץ 2024

[21] Donald J. Trump (@realDonaldTrump), Truth Social (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]