ניקולאי נוביקוב
 | |
| לידה |
27 באפריל 1744 (יוליאני) Avdotyino (Stupinsky District), מחוז מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
31 ביולי 1818 (יוליאני) (בגיל 74) Avdotyino (Stupinsky District), מחוז מוסקבה, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
האוניברסיטה הקיסרית של מוסקבה |
  | |
ניקולאי נוביקוב (8 במאי 1744 - 12 באוגוסט 1818; ברוסית:Николай Иванович Новиков) עיתונאי, עורך ופובליציסט רוסי מתקופת יקטרינה הגדולה, בין ראשוני העיתונאים הרוסים.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוביקוב נולד במשפחה אצילית בכפר במחוז מוסקבה. בגיל 11 החל ללמוד בבית הספר ליד אוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1760 סולק מהאוניברסיטה בשל אי-הופעתו ללימודים. בשנת 1762 החל לשרת בצבא. ביום בו יקטרינה הגדולה ביצעה את ההפיכה השלטונית היה שומר בכניסה לארמון ובעקבות כך נחשב למשתתף בהפיכה וקודם לקצונה זוטרה. עוד בהיותו בשרות צבאי החל להתעניין בספרות. בשנת 1768 פרסם תרגומים מצרפתית.
בשנת 1767 החל לעבוד בוועדה שהוקמה על ידי יקטרינה הגדולה במטרה לבדוק שינויים חוקתיים. בשל השתתפותו בדיוני הוועדה נחשף לאירועים בחברה הרוסית והייתה לו הכרות אישית עם הקיסרית.
פעילות עיתונאית בסנקט פטרבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1768 עזב את שרות המדינה והחל בפרסום שבועון סאטירי "טרוטן" (ברוסית:Трутень, דבורה ממין זכר). בשבועון פורסמו כתבות עם ביקורת נוקבת על השלטון תוך האשמות כלפי מקורבים לחצר הקיסרית. בנוגע למטרות הסאטירה, השבועון נכנס לוויכוח עם שבועון של השלטון. לאור הביקורת הנוקבת על פעולות השלטון, השבועון נאלץ להנמיך את הביקורת ובשנת 1771 נוביקוב קיבל רמזים שהשבועון עלול להסגר. בשנת 1772 הוא פתח שבועון חדש - "הצייר" (ברוסית:Живописец) שנחשב לשבועון המוצלח ביותר של רוסיה במאה ה-18. גם בשבועון זה הוא מתח ביקורת קשה על השלטון ובמיוחד נגד שיטת הצמיתות שהייתה נהוגה באימפריה רוסית. גם שבועון זה נאלץ להנמיך את הביקורת ובסופו של דבר נסגר בשנת 1773.
נוביקוב היה בדעה שיש לפרסם ברבים את המידע על ההיסטוריה הרוסית. בהתאם לכך הוא גם ערך ירחון בנושא היסטוריה בו פורסמו מסמכים היסטוריים שונים. יקטרינה הגדולה תמכה בפעילות זו של נוביקוב על ידי העברת כספים רבים.
בשנת 1777 נוביקוב החל בפרסום שבועון בנושא ביקורת ספרותית. כמו כן הוא החל בפרסום ירחון פילוסופי בו פורסמו עבודות של בלז פסקל וסופר אנגלי ארטור יונג.
כל ההכנסות מהפעילויות שהוא יזם הועברו לארגון בתי ספר עממיים בסנקט פטרבורג שפעלו עד לשנת 1782 לפחות.
פעילות במוסקבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1779 הוא הוזמן למוסקבה על ידי ראשי האוניברסיטה. הם נתנו לרשותו את בית vדפוס של האוניברסיטה. תוך זמן קצר נוביקוב ארגן אותו מחדש ובמהלך 3 שנים פרסם ספרים רבים. במקביל לפרסום ספרים הוא החל בפרסום ירחון, שמספר העותקים שלו גדל מ-600 ל-4000.
בנוסף לכך הוא החל בפרסום ירחון ילדים, ירחון סאטירי ופתח ספרייה ראשונה במוסקבה.
הפעילות שלו הייתה ענפה מאוד אך גם תרמה להופעת מתנגדים רבים. בשנת 1784 וועדה של בתי הספר טענה שהוא פרסם את ספרי לימוד שלה ללא אישור. נוביקוב ענה שעשה זאת באישור ובהנחיית ראש העיר, אך ראש העיר כבר לא היה בחיים. נוביקוב נאלץ לשלם קנס כספי.
בשנת 1785 סוכם להעביר את כל הספרים שהוא פרסם לעיון ראש הכנסייה של מוסקבה. ראש הכנסייה בדק וציין שחלק מהספרים הם בעלי חשיבות גדולה, חלק הוא לא מבין וחלק שמהווים תרגום מצרפתית לדעתו עדיף שלא היו כלל. יחד עם זאת הוא ציין ש"נוביקוב הוא נוצרי טוב ולדעת ראש הכנסייה כל האנשים צריכים להתנהג בהקשר לדת כמו נוביקוב".
בשנת 1790 התמנה אלכסנדר פּרוֹזוֹרוֹבְסקי לראש העיר החדש של מוסקבה. פרוזורובסקי היה אדם לא משכיל וחשדן, תוך זמן קצר הוא החל לשלוח תלונות על נוביקוב לסנקט פטרבורג. ועדה שבדקה את הנושא לא מצאה דבר.
בשנת 1792 ראש העיר קיבל הוראה מהשלטונות לבדוק פעם נוספת את פעילות של נוביקוב. נוביקוב נעצר ועוד במהלך החקירה הועבר למבצר שליסלבורג ליד סנקט פטרבורג.
רדיפה ומעצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בשנת 1775 נוביקוב החל פעילות במסגרת הבונים החופשיים. פעילות זו הייתה ידוע לשלטונות מזמן, אך במהלך החקירה החדשה היא הועמדה במרכז. בצו קיסרי מ-1 באוגוסט 1792 נוביקוב הואשם בהשתתפות בפעילויות של הבונים החופשיים (ארגון זה לא היה אסור ברוסיה לא לפני הצו ולא מאוחר יותר), קשרים עם אנשים מחוץ לגבולות המדינה, שקרים וכו'. כל האשמות מופנות לא רק לנוביקוב אך לכלל החברים בבונים החופשיים. למרות זאת אף אחד מחברי הארגון או ראשי הארגון לא הועמדו לדין. רק נוביקוב בעצמו הואשם ונכלא. אפילו ראש עיר של מוסקבה שעצר את נוביקוב הופתע מתוצאות החקירה ובמיוחד מתוכן של הצו הקיסרי.
קיימת סברה שהסיבה אמיתית לצו לא בהאשמות שפורסמו. קיימת גרסה שהבעיה האמיתית הייתה בפעילות חברתית ענפה של נוביקוב שהדאיגה את הקיסרית.
נוביקוב היה במעצר במבצר בתנאים קשים ביותר במשך 4 וחצי שנים. כבר ביום ראשון של שלטונו פאבל הראשון הוא שוחרר מהמעצר. אומנם השנים במעצר שברו את בריאותו ומצב רוחו. הוא לא חזר לפעילות חברתית ועבר להתגורר באחוזה משפחתית בה נולד.
הוא נפטר בשנת 1818 באחוזתו והוטמן בכנסייה המקומית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולאי נוביקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)