לדלג לתוכן

ניוז קורפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
News Corporation
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
בורסה נאסד"ק (2013–NWS, NWSA) עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים רופרט מרדוק
תקופת הפעילות 1979 (אדלייד, אוסטרליה)
12 בנובמבר 2004 (דלאוור, ארצות הברית – 28 ביוני 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות News Corp Australia עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה 1211 Avenue of the Americas עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי ניו יורק, ארצות הברית
ענפי תעשייה תקשורת
מוצרים עיקריים ספרים, טלוויזיה בכבלים, טלוויזיה בלוויין, סרטי קולנוע, מגזינים, עיתונים, אירועי ספורט, טלוויזיה, אתרי אינטרנט
שווי שוק 16.48 מיליארד דולר (23 בינואר 2025)
הכנסות 33.7 מיליארד דולר (2012)[1]
רווח 2.7 מיליארד דולר (2012)[1]
יו"ר Chase Carey עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל רופרט מרדוק עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 64,000 (2012)[2]
 
NewsCorp.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניוז קורפ (אנגלית: News Corp., שם מלא: News Corporation, "תאגיד החדשות"; נאסד"ק: NWS,‏ NWSA) הייתה חברת תקשורת אמריקאית רב-לאומית. לפני הפיצול שלה, בתחילת שנות ה-2000, הייתה החברה קבוצת התקשורת השנייה בגודלה בעולם מבחינת הכנסות, ובעלת מעמד דומיננטי בתעשיית החדשות, הטלוויזיה, הקולנוע וההוצאה לאור. בעלי השליטה בחברה הם רופרט מרדוק ובני משפחתו[3].

ניוז קורפ היא חברה ציבורית הנסחרת בנאסד"ק. משרדי החברה נמצאים במרכז רוקפלר שבמנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.

ב-28 ביוני 2012, לאחר חששות מצד בעלי המניות בתגובה למספר שערוריות בעסקי העיתונות של התאגיד[4], וכדי "לפתוח ערך רב עוד יותר של בעלי המניות לטווח הארוך", הודיע המייסד רופרט מרדוק כי נכסי החברה יפוצלו לשתי חברות ציבוריות חדשות. אחת שתחזיק בעסקי המדיה האלקטרונית (ערוצי טלוויזיה, אולפני קולנוע, שירותי טלוויזיה בלוויין ובכבלים) והשנייה חברה שתחזיק בעסקי ההוצאה לאור (עיתונים והוצאות ספרים)[5]. הפיצול התרחש רשמית ב-28 ביוני 2013; שם חברת "ניוז קורפ" המקורית שונה ל"פוקס המאה ה-21", והוקמה חברה חדשה בשם "ניוז קורפ" שקיבלה את נכסי ההוצאה לאור ומספר ערוצי טלוויזיה באוסטרליה[6].

בבעלות תאגיד ניוז קורפ החדש מצויות, בין היתר, חברת דאו ג'ונס (בעלת העיתון "וול סטריט ג'ורנל"), העיתונים הסאן והטיימס בבריטניה, וחברת News Corp Australia (אנ').

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשרד הראשי של החברה, מידטאון מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית

השנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניוז קורפ הוקמה בשנת 1980 על ידי רופרט מרדוק, כחברת אחזקות של "ניוז בע"מ" (News Limited), שהוקמה בשנת 1923 באדלייד, אוסטרליה. News Limited הוקמה במקור במימון תאגיד הכרייה "בית קולינס" לצורך פרסום תעמולה נגד איגודי העובדים. לאחר מכן נקנה גרעין השליטה של החברה על ידי קבוצת העיתונים The Herald ו־Weekly Times. בשנת 1949 השתלט סר קית' מרדוק (אביו של רופרט מרדוק) על החברה. כאשר נפטר בשנת 1952, בנו רופרט ירש את גרעין שליטה בצהובון אחר הצהריים של אדלייד, "אדלייד ניוז". ניוז בע"מ פעלה מאז כחברת החזקות אוסטרלית של ניוז קורפ, שהמטה שלה הוא בסידני[7].

מרדוק הפך את העיתון "אדלייד ניוז", הנכס העיקרי שלה, להצלחה גדולה. והוא החל להפנות את תשומת ליבו לרכישה והרחבה של עסקיו. הוא קנה את העיתון "סאנדיי טיימס" בפרת', מערב אוסטרליה ב-1956. ובמהלך השנים הבאות רכש עיתונים פרבריים ומחוזיים בניו סאות' ויילס, בקווינסלנד, בוויקטוריה ובטריטוריה הצפונית, כולל הצהובון של סידני "The Daily Mirror" אותו רכש ב-1960. האקונומיסט מתאר את מרדוק כ"ממציא את הצהובון המודרני", כשהוא פיתח תבנית קבועה לעיתונים שלו, הגדיל את סיקור הספורט והשערוריות וכלל את כותרת שמושכת את העין בעמוד בראשון.

הרכישה הראשונה של מרדוק מחוץ לאוסטרליה כללה רכישת גרעין השליטה ביומון הניו זילנדי "הדומיניון" בינואר 1964. מאוחר יותר בשנת 1964 השיק מרדוק את העיתון היומי הלאומי הראשון של אוסטרליה, אשר פעל תחילה מקנברה ואחר כך מסידני. בשנת 1972 רכש מרדוק את צהובון הבוקר "דיילי טלגרף" בסידני מידי איל התקשורת האוסטרלי סר פרנק פאקר (אביו של ג'יימס פאקר), שלימים התחרט שמכר לו אותו.

בשנת 1968 נכנס מרדוק לשוק העיתונים הבריטי עם רכישתו של העיתון ניוז אוף דה וורלד, ובעקבותיו רכש את היומון הכושל "הסאן" ("The Sun") בשנת 1969. מרדוק הפך את הסאן לצהובון שמגיש לקוראיו תצלומי עירום, סיפורי מין, סמים ועלילות ספורט[8]. מרדוק הפחית את העלויות ההפקה באמצעות הפעלת מכונת דפוס זהה לשני העיתונים. בשנות השמונים מכר ה"סאן" 4 מיליון עותקים ביום והגיע לידי כ-12 מיליון קוראים מדי יום[9]. בשנת 1981 רכש מרדוק את ה"טיימס "ואת" "סאנדיי טיימס", עיתונים הפונים לקהל ממעמד הביניים.

גידול והתרחבות ברחבי העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדוק ביצע את הרכישה הראשונה שלו בארצות הברית בשנת 1973, כאשר רכש את העיתון "סן אנטוניו אקספרס-ניוז". בשנת 1974 עבר מרדוק להתגורר בעיר ניו יורק, כדי להרחיב את עסקיו בשוק האמריקאי. זמן קצר לאחר מכן הקים את הצהובון "סטאר", ובשנת 1976 רכש את הניו יורק פוסט. כמו בבריטניה, גם בארצות הברית מרדוק נלחם באיגודי העובדים כדי לקצץ בעליות הפקת העיתון[10]. ב-4 בספטמבר 1985 הפך מרדוק לאזרח אמריקאי כדי לעמוד בדרישה החוק שרק אזרחי ארצות הברית רשאים להחזיק בתחנות טלוויזיה אמריקאיות.

במרץ 1984 רכש מאיש העסקים מרווין דייוויס את החזקתו של איש העסקים מארק ריץ' באולפני פוקס המאה ה-20 תמורת 250 מיליון דולר, עקב הקפאת נכסיו של ריץ' עקב סחר עם איראן. מאוחר יותר דייוויס נסוג מעסקה בשותפות עם מרדוק לרכישת רשת תחנות הטלוויזיה "מטרומדיה". רופרט מרדוק רכש את התחנות בעצמו, ללא מרווין דייוויס, ומאוחר יותר רכש את חלקו הנותר של דייוויס בפוקס תמורת 325 מיליון דולר. שש תחנות הטלוויזיה שבבעלות מטרומדיה היוו את הגרעין של תאגיד השידור פוקס, שנוסד ב-9 באוקטובר 1986. בארצות הברית נכנסה החברה גם לעסקי הוצאת ספרים, רכש שתי הוצאות ספרים ומיזג אותן ליצירת הרפר קולינס[11].

בפברואר 1989 השיק מרדוק את רשת הטלוויזיה בלוויין הבריטית, Sky Television[12]. הרשת ספגה הפסדים עצומים בשנות פעילותה הראשונות, והעסקיים הרווחים האחרים שלו, סובסדו אותה. מרדוק שכנע את מפעילת הלוויין היריבה חברת "שידורי הלוויין הבריטית" (British Satellite Broadcasting) לקבל הצעת מיזוג בסוף שנת 1990[13]. החברה הממוזגת, BSkyB, שולטת מאז בשוק הטלוויזיה בתשלום הבריטי.

בשנות ה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 זכתה הרשת בזכויות השידור של ליגת הפרמייר ליג והחלה לשדר משחקי כדורגל בשידור ישיר. בשנת 1996 היו ל-BSkyB כבר יותר מ -3.6 מיליון מנויים, פי שלושה ממספר לקוחות הכבלים בבריטניה באותה עת. בשנת 1998 מרדוק עשה ניסיון לרכוש את מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, עם הצעה של 625 מיליון ליש"ט, אך זו נכשלה[14].

בשנת 1993 רכשה ניוז קורפ 63.6% ממניות רשת הלוויין STAR בהונג קונג תמורת למעלה מ -500 מיליון דולר, ואחריה רכשה את 36.4% הנותרים ביולי 1995[15].

בשנת 1995 הקימה "ניוז קורפ" בשותפות עם איש העסקים הישראלי חיים סבן את חברת "פוקס קידס העולמית" (Fox Kids Worldwide). החברה השיקה מספר ערוצי טלוויזיה לילדים ומשפחה ששדרו בכבלים ובלוויין לעשרות מיליוני בתים בארצות הברית ובאירופה[16]. באוקטובר 2002 נמכרה החברה לחברת וולט דיסני. תמורת 2.9 מיליארד דולר[17].

באוקטובר 1996 הקימה רשת הטלוויזיה פוקס את ערוץ פוקס ניוז. ערוץ חדשות המשדר 24 שעות ביממה, כדי להתמודד מול הערוץ היריב של טיים וורנר CNN. בינואר 2002 עקפה פוקס ניוז את CNN בשיעור הצפייה חודשי, לראשונה בתולדותיה[18].

בספטמבר 1997 רכש התאגיד 20% מחברת הפקות הקולנוע "ניו ריג'נסי", של המפיק הישראלי ארנון מילצ'ן, תמורת השקעה של 200 מיליון דולר[19].

בנובמבר 1998, הוקמה במילאנו, איטליה את "ניוז קורפ אירופה" כדי לשכפל הצלחתה בארצות הברית[20]. ביוני 1999 רכשה מחברת טלקום איטליה את חטיבת שידורי הטלוויזיה בתשלום[21]. חטיבה זו מותגה אחר כך כ"סקיי איטליה"[22], כחברת בת של קבוצת סקיי החברה הגדולה באירופה לשידורי טלוויזיה בלוויין[23].

בסוף 1998 הונפקה חברת הבת "פוקס אנטרטיינמנט" שאגדה את תחנות הטלוויזיה של פוקס, את אולפני הסרטים בהוליווד (פוקס המאה ה-20) ואת רשתות השידור בכבלים שהיא מחזיקה[24].

בשנות ה-2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2003 רכשה ניוז קורפ 34% ממניות DirecTV, מפעילת שירות הטלוויזיה בלוויין הגדולה ביותר בארצות הברית, מג'נרל מוטורס תמורת 6 מיליארד דולר[25]. DirecTV נמכרה לליברטי מדיה בשנת 2008 בתמורה להחזקתה ב"ניוז קורפ"[26].

ביולי 2005 רכשה ניוז קורפ תמורת 580 מיליון דולר את הרשת החברתית Myspace[27], שהייתה באותה עת הרשת החברתית הפופולרית בעולם[28]. אולם לאחר שלוש שנים עקפה אותה פייסבוק, במספר הגולשים היומי[29]. ביוני 2009 פיטרה מייספייס כ-30% ממצבת כוח האדם שלה[30]. ב-29 ביוני 2011, מייספייס הודיעה כי היא נרכשה על ידי "ספציפי מדיה" תמורת סכום שלא פורסם. רשת CNN דיווחה כי מייספייס נמכרה תמורת 35 מיליון דולר[31].

בפברואר 2007 הכריז מרדוק כי קבוצת פוקס תשיק מאוחר יותר באותה שנה ערוץ חדשות עסקי חדש, שיתמודד ישירות מול רשת היריבה CNBC. ביולי 2007, ניוז קורפ השתלטה על חברת "דאו ג'ונס", שמחזיקה בעיתון "וול סטריט ג'ורנל", תמורת 5 מיליארד דולר[32]. למרות של-CNBC כבר היה חוזה עם דאו ג'ונס לספק תוכן ושירותים לרשת, קבוצת פוקס השיקה רשמית את רשת פוקס ביזנס ב-15 באוקטובר 2007[33].

באוגוסט 2008 הודיעה החברה עלת תוכנית התרחבות בהודו בשהקע של 100 מיליון דולר, הכוללת הקמת ששה ערוצי טלוויזיה אזוריים[34].

פיצול ומימוש נכסי התאגיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 ואחר כך שערוריות האזנות הסתר של עיתוני התאגיד בבריטניה נפגעו עסקי "ניוז קורפ"[35]. בין השאר פרש התאגיד מעסקה לרכישת מרוצי פורמולה 1[36]. ונסוגה מהצעת רכש בגובה 7.5 מיליארד ליש"ט עבור הנתח ב"קבוצת סקיי" שאינו היה בידיה אז, כ-60% מהחברה[37].

במסגרת שערוריות האזנות הסתר נחשף כי בכירי "ניוז קורפ" בבריטניה שיחדו שוטרים, פקידי ממשל ואנשי כוחות ביטחון במטרה לקבל מידע על ידוענים ופוליטיקאים. בהם רבקה ברוקס ואנדי קולסון, עורכי הצהובונים "סאן" ו"ניוז אוף דה וורלד", ששילמו במשך 7 שנים סכומים גדולים תמורת מידע[38]. בנוסף העסיקו בלשים שביצעו האזנות הסתר ופריצה לטלפונים למטרת השגת ידיעות בלעדיות[39].

ב-28 ביוני 2012 הודיע רופרט מרדוק כי נכסי החברה יפוצלו לשתי חברות ציבוריות חדשות. אחת שתחזיק בעסקי המדיה האלקטרונית (ערוצי טלוויזיה, אולפני קולנוע, שירותי טלוויזיה בלוויין ובכבלים) והשנייה חברה שתחזיק בעסקי ההוצאה לאור (עיתונים והוצאות ספרים)[5]. הפיצול התרחש רשמית ב-28 ביוני 2013; שם חברת "ניוז קורפ" המקורית שונה ל"פוקס המאה ה-21", והוקמה חברה חדשה בשם "ניוז קורפ החדשה" שקיבלה את נכסי ההוצאה לאור ומספר ערוצי טלוויזיה באוסטרליה[6]. בהמשך נמכרו נכסים רבים של התאגיד, כולל החזקת הדגל "קבוצת סקיי" שנמכרה לתאגיד "קומקאסט תמורת סכום כולל של כ-15.3 מיליארד דולר[40].

נכסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל ישן
סמל ישן
האולפנים המרכזיים של ערוץ פוקס ניוז בניו יורק

לפני פיצול החברה תאגיד ניוז קורפ החזיק ביותר מ-300 נכסים ששוויים הוערך בכ-70 מיליארד דולר. בין הבולטים שביניהם ניתן למנות את[41]:

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגזינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה בלוויין

קבוצת סקיי שמחזיקה ב:

טלוויזיה בכבלים

אינטרנט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניוז קורפ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Financial Statements for News Corporation - Google Finance, באתר גוגל Finance.
  2. ^ NWSA - ניוז קורפ באתר Bizportal.
  3. ^ הארץ, טיים וורנר - חברת המדיה הגדולה בעולם; ניוז קורפ במקום השני, באתר TheMarker‏, 23 בפברואר 2007
  4. ^ פרשת ההאזנות: ניוז קורפ הגיעה להסדר פשרה ב-139 מיליון ד' עם המשקיעים, באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2013
    פרשת ניוז קורפ מתפשטת לרוסיה: ה-FBI חוקר חשדות לשוחד, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2012
  5. ^ 1 2 נדב נוימן, ‏ניוז קורפ של רופרט מרדוק תתפצל לשתי חברות נפרדות, באתר גלובס, 26 ביוני 2012
    פיצול ניוז קורפ: חברת ההוצאה לאור תשמור על השם; שם חטיבת הבידור - פוקס גרופ, באתר TheMarker‏, 3 בדצמבר 2012
  6. ^ 1 2 ישראל פישר, ניוז קורפ מתכוננת לפיצול ומחקה את ערך עסקי ההוצאה לאור, באתר TheMarker‏, 9 באוגוסט 2012
    ירידה מפתיעה בהכנסות ניוז קורפ לאחר הפיצול מפוקס; המניה יורדת ב-4%, באתר TheMarker‏, 11 בנובמבר 2013
  7. ^ וויליאם מלור, מייקל ווייט בלומברג, ‏רופרט מרדוק: חדשות המשפחה, באתר גלובס, 27 בפברואר 2004
  8. ^ י. פינקלסטון, פליט סטריט חרדה מפני לידתו של עתון צהוב חדש, מעריב, 8 בדצמבר 1969
  9. ^ שלמה גינוסר, עיתונות צהובה במלחמה: הו, הא!, כותרת ראשית, 11 במאי 1983
  10. ^ יעקב אילון, עיתון נלחם על חייו, חדשות, 11 בפברואר 1988
  11. ^ רויטרס, איל העיתונות מרדוק רכש הוצאת ספרים, חדשות, 31 במרץ 1987
    ישראל רוזנבלט, איל ההון רופרט מרדוק השתלט על הוצאת הספרים ויליאם קולינס, מעריב, 8 בינואר 1989
  12. ^ ישראל רוזנבלט, בריטניה נכנסה אתמול לעידן טלוויזיה הלוויינים, מעריב, 6 בפברואר 1989
  13. ^ חגי לוי, כבלים - אפשר גם עם צלחת, חדשות, 13 בנובמבר 1990
  14. ^ בלומברג, לונדון, ‏BSkyB תרכוש את מנצ'סטר יונייטד, מועדון הכדורגל העשיר בבריטניה, במיליארד ד', באתר גלובס, 10 בספטמבר 1998
  15. ^ אליהו חסין, ‏Star TV של מרדוק רשמה ברבעון הראשון רווח ראשון בתולדותיה, באתר גלובס, 10 באפריל 2002
  16. ^ הישראלי חיים סבן ורופרט מרדוק הקימו חברה לערוצי טלוויזיה לילדים, באתר גלובס, 31 בדצמבר 1996
  17. ^ שירות רויטרס, ברבנק, קליפורניה, ‏דיסני השלימה את עיסקת פוקס פמילי: סבן וניוז קורפ קיבלו 2.9 מיליארד דולר, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2001
  18. ^ שירות גלובס, ‏פוקס עקפה את CNN בשיעור צפייה חודשי, לראשונה בתולדות הערוץ של מרדוק, באתר גלובס, 31 בינואר 2002
  19. ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, ‏ניוז קורפ של מרדוק ירכוש מחברת ההפקות של ארנון מילצ'ן, באתר גלובס, 15 בספטמבר 1997
  20. ^ אליהו חסין ושירות פייננשל טיימס, ‏מרדוק הקים במילאנו את "ניוז קורפ אירופה" כדי לשכפל הצלחתו בארה"ב, באתר גלובס, 25 בנובמבר 1998
  21. ^ אליהו חסין, ‏טלקום איטליה סיכמה מכירת חטיבת שידורי הטלוויזיה בתשלום לקבוצה בראשות מרדוק, באתר גלובס, 1 ביוני 1999
  22. ^ אקונומיסט, מרדוק נגד חברו ברלוסקוני בקרב ענקים בשוק הטלוויזיה האיטלקית, באתר הארץ, 27 בינואר 2005
  23. ^ אריק פאנר, מרדוק וברלוסקוני במאבק יוקרה על השליטה בטלוויזיה האיטלקית, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
  24. ^ יעקב שרגל, ניו-יורק, ‏מרדוק מנפיק מחרתיים 13% מפוקס אנטרטיינמנט - בכ-2 מיליארד דולר, באתר גלובס, 11 בנובמבר 1998
  25. ^ הארץ, ניוז קורפ מתכננת להכפיל את מספר מנוייה של DirecTV, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2003
    ניוז קורפ היא המועמדת היחידה לרכישת חברת הלוויין DirecTV, באתר הארץ, 3 באפריל 2003
    דפנה מאור, ניוז קורפ רכשה את השליטה במפעילת הלוויין האמריקאית יוז אלקטרוניקס ב-6.6 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2003
  26. ^ שירות רויטרס וגלובס, ‏התוכנית של מרדוק: האחזקה ב-DirecTV לליברטי מדיה בתמורה ל-18% מניוז קורפ, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2006
    אמיר כידן, ‏מרדוק ומאלון סגרו עניין: DirecTV תעבור לליברטי-מדיה תמורת 16.3% מניות ניוז קורפ', באתר גלובס, 22 בדצמבר 2006
  27. ^ הניו יורק טיימס, חברת האינטרנט לא הוציאה פרוטה על שיווק ותוכן - ונמכרה ב-580 מיליון דולר, באתר הארץ, 21 ביולי 2005
  28. ^ רויטרס, אתר הרשתות החברתיות MySpace - אתר האינטרנט הפופולרי ביותר בארה"ב, באתר TheMarker‏, 11 ביולי 2006
    הארץ, MySpace.com - התקווה הגדולה של איל התקשורת רופרט מרדוק היא גם סיוטם של ההורים בארה"ב, באתר TheMarker‏, 21 בפברואר 2006
  29. ^ נועה פרג, ‏פייסבוק תופסת את המקום של מייספייס - מרדוק ממשיך לשדר אופטימיות, באתר גלובס, 24 ביוני 2008
    יעל גרונטמן, ‏הקרב על תואר הרשת החברתית המובילה בארה"ב: בכיר בפייסבוק מונה למנכ"ל מייספייס, באתר גלובס, 26 באפריל 2009
  30. ^ קנת' לי, ‏מייספייס תפטר 400 עובדים; לראשונה עקפה אותה פייסבוק גם בארה"ב, באתר גלובס, 17 ביוני 2009
  31. ^ שירות רויטרס, ‏סוף עגום: מייספייס נמכרה ב-35 מיליון דולר, באתר גלובס, 30 ביוני 2011
  32. ^ מסתמן: איל התקשורת מרדוק ישלוט על חברת "דאו ג'ונס", באתר הארץ, 1 באוגוסט 2007
  33. ^ פייננשל טיימס, ‏"אני לא מתעניין בשום דבר חוץ ממהפכה", באתר גלובס, 30 באוקטובר 2007
  34. ^ רויטרס, ניוז קורפ מתרחבת לתוך הודו: תשקיע 100 מיליון דולר בהקמת ששה ערוצי טלוויזיה אזוריים, באתר TheMarker‏, 5 באוגוסט 2008
  35. ^ נעם רודה, ניוז קורפ רשמה הפסד של 6.4 מיליארד דולר ברבעון השני בעקבות ירידת ערך נכסי החברה, באתר TheMarker‏, 6 בפברואר 2009
  36. ^ סוכנויות הידיעות, המיליארדרים מרדוק וסלים במגעים להשתלטות על מרוצי פורמולה 1, באתר TheMarker‏, 19 באפריל 2011
    מערכת גלובספורט, ‏ניוז קורפ מוותרת על רכישת הפורמולה 1, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2011
  37. ^ סוכנויות הידיעות, ניוז קורפ התקפלה: הסירה את ההצעה לרכישת בריטיש סקיי, באתר TheMarker‏, 13 ביולי 2011
  38. ^ ויקראם דוד, הגרדיאן, בכירי "ניוז קורפ" שיחדו שוטרים, פקידי ממשל ואנשי כוחות ביטחון, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
    סוכנויות הידיעות, האזנות הסתר בניוז קורפ: ברוקס קיבלה פיצויים בגובה 11 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 16 באוקטובר 2012
  39. ^ איי.פי, הניו יורק טיימס, דו"ח חריף על התקשורת בבריטניה: סנסציונית, מזיקה וחסרת אחריות, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2012
  40. ^ סוכנויות הידיעות, פוקס ודיסני נכנעו: מוכרות את שארית מניות סקיי לקומקסט ב-15 מיליארד ד', באתר TheMarker‏, 26 בספטמבר 2018
  41. ^ בלומברג, אחרי מיזוגים בשווי 53 מיליארד ד': האם יירקמו בסאן ואלי עסקות חדשות?, באתר TheMarker‏, 9 ביולי 2013
  42. ^ סוכנויות הידיעות, המשקיעים ב- BSkyB התחייבו להיאבק להעלות הצעת הרכש של ניוז קורפ, באתר TheMarker‏, 18 ביוני 2010
  43. ^ 1 2 בלומברג, מרדוק מוכר ערוצי סקיי איטליה וגרמניה ב-9 מיליארד ד', באתר TheMarker‏, 25 ביולי 2014
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניוז_קורפ&oldid=40300765"