ניהיל נובי

אין כל חדש ללא הסכמה משותפת (בלטינית: Nihil novi nisi commune consensu) היא הכותרת של החוקה משנת 1505 אשר אומצה בידי הסיים הפולני במהלך מפגש בטירה המלכותית בראדום, ונחתמה בידי המלך אלכסנדר יגיילו ב-3 במאי של אותה שנה.

"חוקת ראדום" קבעה ש"החוקים הכללי והמעשים הציבוריים אינם נוגעים ליחיד, אלא לכלל האומה", ולפיכך "אין כל חדש ללא הסכמה משותפת". היינו נאסר על המלך להוציא חוקים חדשים ללא הסכמת כל בני האצולה החברים בסיים, למעט החוקים המסדירים את ערי המלוכה, אדמות הכתר, המכרות, הממלכות, האיכרים המלכותיים והיהודים. החלטה זו של הסיים יצרה את מה שכונה לימים "דמוקרטיית האצילים", כיוון שהיא העניקה כוח רב לבני האצולה הפולנים הרבים (אשר היוו עשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה). כל בני האצולה ללא קשר למעמדם הכלכלי, נחשבו לבני מעמד שווה ונהנו מזכויות רבות. מעמד האצולה שלט בסיים ובמלך הנבחר של פולין. כוחם של בני האצולה בממלכת פולין ובהמשך באיחוד הפולני-ליטאי רק הלך וגדל, עד שכעבור שתי מאות אף הוגדל הם יכלו להטיל ליברום וטו.

המילים "אין כל חדש" נלקחו בהשראת מגילת קהלת, פרק א', פסוק ט': "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (בתרגום ללטינית: nihil novi sub sole).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניהיל נובי בוויקישיתוף

המסמך בוויקיטקסט בלטינית ובפולנית