נטליה גונצ'רובה

נטליה גונצ'רובה
Ната́лья Гончарова
לידה	21 ביוני 1881 (יוליאני); Nagaevo-Karbonier, נפת טולה, האימפריה הרוסית
פטירה	17 באוקטובר 1962 (בגיל 81); פריז, צרפת
שם לידה	Наталья Сергеевна Гончарова
מקום קבורה	בית הקברות של איברי-סיר-סן
מקום לימודים	בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה
תקופת הפעילות	1901–1962 (כ־61 שנים)
זרם באמנות	ריוניזם, פוטוריזם
בן או בת זוג	מיכאיל לריאונוב (1955–?)

נטליה גונצ'רובה (ברוסית: Ната́лья Гончарова;‏ 3 ביולי 1881 – 17 באוקטובר 1962) הייתה אמנית אוונגרד רוסית, ציירת, מעצבת תלבושות, סופרת, מאיירת ומעצבת תפאורה. בן זוגה לכל החיים היה אמן האוונגרד הרוסי מיכאיל לריאונוב. היא הייתה חברה מייסדת ב"קבוצת נסיך יהלום" (1909–1911), שהייתה קבוצת אמנים שהציגו עצמאות רדיקלית לראשונה במוסקבה, וב"קבוצת זנב חמור" שהייתה רדיקלית יותר (1912–1913). היא גם הייתה חברה בתנועת האמנות הגרמנית "הפרש הכחול". נולדה ברוסיה, עברה לפריז ב-1921 והתגוררה בה עד מותה.

הציור שלה השפיע רבות על האוונגרד ברוסיה. תערוכותיה שהתקיימו במוסקבה ובסנקט פטרבורג (1913 ו-1914) היו התערוכות הראשונות לקידום סגנון אמנות "חדש". בתקופה שלפני המהפכה הרוסית, שבה ציור דקורטיבי ואייקונות היו מקצוע בטוח, הגישה המודרנית שלה הייתה בעייתית.^[1]^[2]

קורות חיים

ראשית חייה

נטליה סרגייבנה גונצ'רובה נולדה ב-3 ביולי 1881 בנגאיבו (במחוז טולה).^[3] אביה, סרגיי מיכאילוביץ' גונצ'רוב, היה אדריכל ובוגר המכון היוקרתי של מוסקבה לציור, פיסול ואדריכלות. גונצ'רובה הייתה נינה של המשורר הרוסי אלכסנדר פושקין.^[4]

משפחתה הקרובה הייתה משכילה וראתה עצמה ליברלית פוליטית. אביה בנה ועיצב את הבית בו גדלו נטליה ואחיה אפנסיי. גידול וחינוך שני הילדים הופקד בידי אמם וסבתם. עד מהרה עברה גונצ'רובה למוסקבה (בשנת 1892) כדי ללמוד בגימנסיה וסיימה ב-1898. היא ניסתה כמה מסלולי קריירה (זואולוגיה, היסטוריה, בוטניקה ורפואה), לפני שהחליטה על פיסול.

השכלה מקצועית

גונצ'רובה התקבלה למכון לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה בסתיו 1901, שם למדה פיסול אצל פאבל טרובטסקוי, שהיה קשור לתנועת מיר איסקוסטבה ("עולם האמנות"). ב־1903, החלה להציג בסלונים רוסיים גדולים,^[5] ובשנים 1903–1904 זכתה במדליית כסף לפיסול. במכון מוסקבה פגשה סטודנט עמית בשם מיכאיל לריאונוב, ולא עבר זמן רב עד שהם החלו לחלוק סטודיו ומרחב מחיה.^[6]^[7]

בסוף המאה ההפרדה המגדרית במוסדות האמנות הרשמיים לא יושמה עוד, אך עדיין נשללה מנשים הזכות לקבל את הדיפלומה בסיום. היא פרשה ממכון מוסקבה בשנת 1909, לטובת שיעורים באולפנים של איליה משקוב ואלכסנדר מיכאילובסקי, שם יכלה ללמוד ציור עירום גברי ונשי. בשנת 1910, מספר תלמידים גורשו מכיתת הדיוקן של קונסטנטין קורובין בשל חיקוי הסגנון של המודרניזם האירופי ביניהם היו גונצ'רובה, לריאונוב, רוברט פלק, פיוטר קונצ'לובסקי, אלכסנדר קופרין ואיליה משקוב.

השתתפות בתנועות אוונגרד

קבוצות "נסיך יהלום" ו"זנב חמור"

התלמידים שנדחו מכיתותיו של קורובין, ואחרים, הקימו עד מהרה את קבוצת המציגים העצמאית הרדיקלית הראשונה של מוסקבה, "נסיך יהלום", שנקראה כך על ידי לריונוב. זהו שם פרובוקטיבי למדי.^[8]

התערוכה הראשונה של הקבוצה (דצמבר 1910–1911) כללה ציורים פרימיטיביסטיים וקוביסטים של גונצ'רובה. הקבוצה התפצלה ב-1912 כדי ליצור את הקבוצה הפרובוקטיבית יותר, "זנב חמור". בתערוכה הראשונה של הקבוצה האחרונה (מרץ–אפריל 1912) שאורגנה על ידי לריונוב, הוצגו יותר מחמישים מציוריה. גונצ'רובה שאבה השראה לפרימיטיביות מאיקונות רוסיות ואמנות עממית, הידועה גם בשם לובוק.^[9] קבוצת זנב החמור נתפסה כפרישה מכוונת מהשפעת האמנות האירופית והקמת בית ספר רוסי עצמאי לאמנות מודרנית. התערוכה הייתה שנויה במחלוקת, והצנזור החרים את יצירתה של גונצ'רובה בנושא דתי "האוונגליסטים" (1910-1911), וראה בה חילול השם.^[4] בין השאר משום שהיא ערבבה דימויים קדושים וחילוניים, וגם מאחר שהיה טאבו לנשים לצייר אִיקוֹנוֹת.^[10]

פוטוריזם וריוניזם רוסי

השפעתו של הפוטוריזם הרוסי ניכרת בציורים המאוחרים של גונצ'רובה. היא התחילה בציור אִיקוֹנוֹת ובפרימיטיביות של אמנות עממית רוסית אתנית, אך עד מהרה החלה לערבב אלמנטים קוביסטים ופוטוריסטיים ביצירתה, מה שהוביל לתחילתו של הקובו-פוטוריזם.^[11] ברוסיה, היא התפרסמה בזכות עבודתה בסגנון זה, כמו בציור "רוכב אופניים". ב-1911 היא ולריונוב פיתחו את הריוניזם, והפיקו ציורים רבים בסגנון זה. כמנהיגים של הפוטוריסטים הרוסים,^[12] הם ארגנו ערבי הרצאות פרובוקטיביים בדומה לעמיתיהם האיטלקים. גונצ'רובה עסקה גם בעיצוב גרפי – כתיבה ואיירה מספר ספרים אוונגרדיים.^[13]

השתתפותה בתערוכות לפני מלחמת העולם הראשונה היוותה כר לשילוב באוונגרד של מוסקבה בין המודרניזם המערבי-אירופי והמסורת המזרחית. באחד הראיונות שלה, היא אמרה שהיא קיבלה השראה מפיקאסו, לה פוקונייה ובראק.

סוף קריירה ומוות

גונצ'רובה הייתה חברה בקבוצת "הפרש הכחול" האוונגרדית מיום היווסדה ב-1911. ב-1915 החלה לעצב תלבושות ותפאורות לבלט בז'נבה. בשנת 1915 היא החלה לעבוד על סדרה של עיצובים לבלט שהוזמן על ידי סרגיי דיאגילב. כמו כן, הייתה מעורבת בפרויקט, שעבורו הוזמן איגור סטרווינסקי להלחין את הפרטיטורה, אך הבלט מעולם לא הוצג.^[14]

יחד עם לריונוב היא עזבה את רוסיה ונסעה לפריז ב-29 באפריל 1914. באותה שנה עיצבה תלבושות ותפאורות לבכורה של הבלט הרוסי בפריז של דיאגילב. גונצ'רובה ולריונוב שיתפו פעולה בארבעה אירועים בפריז שבהם היו מעורבים אמנים רוסיים, מתחומים שונים.^[15]

בין 1922 ל-1926, יצרה גונצ'רובה עיצובי אופנה עבור חנויות עילית בפריז. עיצובי השמלות הרקומות העשירות שלה הושפעו מאוד מאמנות עממית רוסית, פסיפסים ביזנטיים ועבודותיה עבור הבלט הרוסי.^[16] בהשפעת סגנונות האמנות בפריז, סגנונה עבר מהקוביזם והתקרב לנאו-קלאסיציזם.^[17]

בשנת 1938 הפכה גונצ'רובה לאזרחית צרפתית.^[18]

ב-2 ביוני 1955, ארבע שנים לאחר שלריונוב לקה בשבץ מוחי, שני האמנים נישאו בפריז כדי לשמור על זכויות הירושה שלהם.

גונצ'רובה הייתה הראשונה מבני הזוג שמתה, שבע שנים מאוחר יותר, ב-17 באוקטובר 1962, בפריז לאחר מאבק בדלקת מפרקים שגרונית.

גלריה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נטליה גונצ'רובה בוויקישיתוף

נטליה גונצ'רובה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
נטליה גונצ'רובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נטליה גונצ'רובה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נטליה גונצ'רובה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נטליה גונצ'רובה, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ Jane Ashton Sharp (2006). Russian Modernism between East and West: Natalia Goncharova and the Moscow Avant-garde. New York: Cambridge University Press. p. 14-15.
^ Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde: Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 156
^ Sharp, Jane A. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde: Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155
^ ¹ ² Gray, Camilla (1962). The Great Experiment: Russian Art 1863–1922. London: Thames and Hudson. p. 98.
^ Gray, Camilla (1962). The Great Experiment: Russian Art 1863–1922. London: Thames and Hudson. p. 88.
^ "Наталия Гончарова. Между Востоком и Западом". www.museum.ru.
^ "Михаил Ларионов и Наталия Гончарова". www.philol.msu.ru.
^ Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde : Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155-167
^ "Natalia Goncharova – Art in Russia". artinrussia.org. Archived from the original on March 8, 2017. Retrieved March 11, 2017.
^ Natalia Goncharova: the Trailblazer at the Tate; accessed 3 January 2020
^ Gerhardus, Mary; Gerhardus, Dietfried (1979). Cubism and Futurism. Phaidon. p. 74.
^ Sharp, Jane Ashton, 1956- (2006). Russian modernism between East and West : Natal'ia Goncharova and the Moscow avant-garde. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-83162-8. OCLC 56405038.
^ "The Russian Avant-Garde Book 1910 – 1934". Museum of Modern Art. Retrieved March 5, 2016.
^ Norton, Leslie. Léonide Massine and the 20th Century Ballet . McFarland, 2004. p. 12.
^ Federle, Courtney (January 1, 1992). "Kuchenmesser DADA: Hannah Höch's Cut Through the Field of Vision". Qui Parle. 5 (2): 120–134.
^ Lussier, Suzanne (2006). Art deco fashion (Repr. ed.). London: V&A Publications. p. 46.
^ Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde : Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155-167
^ "Natalia Goncharova", Solomon R. Guggenheim Museum

[1] Jane Ashton Sharp (2006). Russian Modernism between East and West: Natalia Goncharova and the Moscow Avant-garde. New York: Cambridge University Press. p. 14-15.

[2] Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde: Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 156

[3] Sharp, Jane A. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde: Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155

[Gray,98-4] ¹ ² Gray, Camilla (1962). The Great Experiment: Russian Art 1863–1922. London: Thames and Hudson. p. 98.

[5] Gray, Camilla (1962). The Great Experiment: Russian Art 1863–1922. London: Thames and Hudson. p. 88.

[6] "Наталия Гончарова. Между Востоком и Западом". www.museum.ru.

[7] "Михаил Ларионов и Наталия Гончарова". www.philol.msu.ru.

[8] Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde : Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155-167

[9] "Natalia Goncharova – Art in Russia". artinrussia.org. Archived from the original on March 8, 2017. Retrieved March 11, 2017.

[10] Natalia Goncharova: the Trailblazer at the Tate; accessed 3 January 2020

[11] Gerhardus, Mary; Gerhardus, Dietfried (1979). Cubism and Futurism. Phaidon. p. 74.

[12] Sharp, Jane Ashton, 1956- (2006). Russian modernism between East and West : Natal'ia Goncharova and the Moscow avant-garde. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-83162-8. OCLC 56405038.

[13] "The Russian Avant-Garde Book 1910 – 1934". Museum of Modern Art. Retrieved March 5, 2016.

[14] Norton, Leslie. Léonide Massine and the 20th Century Ballet . McFarland, 2004. p. 12.

[15] Federle, Courtney (January 1, 1992). "Kuchenmesser DADA: Hannah Höch's Cut Through the Field of Vision". Qui Parle. 5 (2): 120–134.

[16] Lussier, Suzanne (2006). Art deco fashion (Repr. ed.). London: V&A Publications. p. 46.

[17] Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde : Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155-167

[18] "Natalia Goncharova", Solomon R. Guggenheim Museum

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]