נטייה מינית הפוכה
נטייה מינית הפוכה (באנגלית: Sexual inversion) או נטיות הפוכות הוא מונח נרדף להומוסקסואליות, הרואה בה את הפך הנטייה המינית הרגילה (הטרוסקסואליות). המונח שימש סקסולוגים במהלך השנים המאוחרות של המאה ה-19 והשנים המוקדמות של המאה ה-20. כיום נתפס כפוגעני בחלקים שונים בציבור הכללי ובקהילה הגאה[דרוש מקור], אך נמצא בשימוש חלק מהציבור המסורתי, רבנים, אנשי החינוך במגזר הדתי, וההומוסקסואלים הדתיים.
התפתחות המונח ומשמעותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח "הומוסקסואליות" נטבע בשנת 1869 על ידי העיתונאי האוסטרו-הונגרי קרל מריה קרטבני, במסגרת פמפלט שיצא כנגד סעיף 143 בחוק הפרוסי האוסר על מעשי סדום (שבהמשך התגלגל לסעיף 175 בחוק העונשין הגרמני). הסקסולוג הבלוק אליס (1859–1939) התנגד למונח, היות שהוא הרכב כלאיים של יוונית ולטינית; הגדרתו המדויקת להומוסקסואליות הייתה (בתרגום חופשי): "אינסטינקט סקסואלי, אשר התהפך על ידי אנומליה מולדת מובנית כלפי אדם מהמין הזהה"[1]. הסקסולוג ריכרד פון קראפט-אבינג (1840–1902) תיאר נטייה הפוכה בנשים כ"נשמה גברית, מוסתרת בחיק נשי"[2].
נטייה מינית נחשבה באותה התקופה לתכונה מגדרית, ועל כן גברים בעלי "נטייה הפוכה" נתפסו כנוטים ללבוש בגדי נשים ולעסוק במקצועות נשיים[3]. התאוריה של המאה ה-19 בנושא נטיות מיניות הפוכות התמקדה לרוב בשינויים בתפקידי מגדר, ועל כן דמתה למה שהיום מכונה טרנסג'נדריות (ולא הומוסקסואליות), אף שרעיון זה לא היה קיים כתחום נפרד באותה התקופה[4].
בתחילה, היה המונח "נטיות מיניות הפוכות" מוגבל לטקסטים רפואיים בלבד, אך עם צאתו בשנת 1928 של הרומן הלסבי "תהום הבדידות" מאת מרגריט אנטוניה רדקליף הול, הוא הפך למונח שגור. אחת מהמטרות העיקריות שהביאו את הול לכתוב את הספר הייתה להביא לקהל הרחב את דעות הסקסולוגים בנושא; ואמנם, עם צאתו זכה הספר להתעניינות עצומה. הבלוק אליס כתב את ההקדמה לספר, והוא השתמש באופן עקבי בביטוי "בעלת נטייה הפוכה" (invert) בהתייחסו לגיבורת הספר, שהיה דמיון רב בינהּ לבין אחת מהמטופלות שלו[2].
השימוש במונח בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל נעשה גם היום שימוש במונח "נטיות מיניות הפוכות" או "נטייה הפוכה", בעיקר על ידי רבנים (לדוגמה: הרבנים אליהו מאלי[5], שלמה אבינר[6] ויוסף וייצן[7]), שרואים בהטרוסקסואליות את הנטייה המינית הנורמטיבית היחידה. קיימים גם הומוסקסואלים ולסביות דתיים המשתמשים במונח זה, כפי שניתן לראות בפניותיהם בעניין הנטייה המינית לאתרים כדוגמת "עצת נפש", "כיפה"[8][9], ו"מורשת"[10].
ארגונים דתיים גאים, כגון "חברותא" ו"בת קול", התומכים בהשלמה עם הנטייה המינית, וכן ארגון "הו"ד", נמנעים משימוש במונח "נטיות הפוכות", ומעדיפים את השימוש במילה "הומו" לגבר ו"לסבית" לאישה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
|
פורטל יהדות | ||
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Havelock Ellis, "Sexual inversion", Studies in the Psychology of Sex, Volume 2, 1927. The Project Gutenberg eBook.
- ^ 1 2 Taylor, Melanie A. (1998). "'The Masculine Soul Heaving in the Female Bosom': Theories of inversion and The Well of Loneliness". Journal of Gender Studies 7 (3): 287–296.
- ^ Doan, Laura (2001). Fashioning Sapphism: The Origins of a Modern English Lesbian Culture. New York: Columbia University Press. ISBN 0-231-11007-3.
- ^ Prosser, Jay (2001). "'Some Primitive Thing Conceived in a Turbulent Age of Transition': The Transsexual Emerging from The Well.", in Doan, Laura; Prosser, Jay (2001). Palatable Poison: Critical Perspectives on The Well of Loneliness. New York: Columbia University Press. pp. 129–144. ISBN 0-231-11875-9.
- ^ נטיות הפוכות ותורשה גנטית, אתר פורטל הכרמל
- ^ שלמה אבינר, אין דבר כזה הומו דתי, באתר nrg, nrg מעריב, 12 בדצמבר 2004
- ^ הרב ש. יוסף וייצן, נטיות מיניות הפוכות, אתר קריית הישיבה בית אל
- ^ נטיות הפוכות, מדור "שאל את הרב", באתר כיפה
- ^ נטיות הפוכות, מדור "שאל את הרב", באתר כיפה
- ^ התמודדות עם נטייה הפוכה, אתר מורשת