נו טה-וו

נו טה-וו
노태우

נו, 13 במרץ 1989
לידה	4 בדצמבר 1932 טאלסונג, קוריאה היפנית
פטירה	26 באוקטובר 2021 (בגיל 88) Seoul National University Hospital, קוריאה הדרומית
מדינה	קוריאה הדרומית
מקום קבורה	Donghwa Gyeongmo Park
השכלה	האקדמיה הצבאית קוריאה Kyeongbuk High School
מפלגה	עצמאי מפלגת הצדק הדמוקרטית (1980-1990) המפלגה הדמוקרטית הליברלית (1990-1992)
דת	בודהיזם-נצרות פרוטסטנטית
בן או בת זוג	Kim Ok-sook
נשיא קוריאה הדרומית ה־6 25 בפברואר 1988 – 25 בפברואר 1993 (5 שנים) → צ'ון דו-הוואן קים יונג-סאם ←
פרסים והוקרה
אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש מסדר מוגונגווה מסדר הכתר של מלזיה
חתימה

נו טה-וו (בקוריאנית: 노태우;‏ 4 בדצמבר 1932 – 26 באוקטובר 2021) היה מדינאי ואיש צבא דרום קוריאני, נשיאה השישי של קוריאה הדרומית בשנים 1988–1993.

נו כיהן כנשיא בתקופת מעברה של קוריאה ממשטר סמכותני למשטר דמוקרטי. נו התחייב לדמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית בקוריאה הדרומית. בין השאר, בעקבות הרפורמות שהוביל, לא זכתה "מפלגת הצדק הדמוקרטית" ברוב המושבים באספה הלאומית של קוריאה הדרומית בבחירות שנערכו באפריל 1988, אך ב-1990 התמזגה המפלגה, בהנהגתו של נו, יחד עם שתי מפלגות אופוזיציה מתונות, אל המפלגה הדמוקרטית הליברלית. בענייני מדיניות חוץ, במסגרת מדיניות "נורדפוליטיק", כדי להתקרב לקוריאה הצפונית ממשלו של נו טיפח קשרים חדשים עם בעלות בריתה של השכנה מצפון ויצר קשרים עם ברית המועצות (ומאוחר יותר עם הפדרציה הרוסית) ועם הרפובליקה העממית של סין, הביא לקבלתה של קוריאה הדרומית לאומות המאוחדות ב-1991, ובאותה שנה חתם על הסכם עם קוריאה הצפונית הקורא לאי-התקפה בין שתי המדינות. בחודש פברואר 1993 הוא הוחלף על ידי קים יונג-סאם.

באוקטובר 1995 התנצל נו בפומבי על צבירת מאות מיליוני דולרים מתרומות פוליטיות חשאיות בתקופת נשיאותו. מאוחר יותר הוא הועמד לדין באשמת שחיתות והמרדה על מעורבותו בהפיכה של צ'ון דו-הוואן ב-1979. באוגוסט 1996 הוא הורשע בכל הסעיפים. הוא נידון ל-22 שנות מאסר, אשר הומתקו לאחר מכן ל-17 שנים, וכן נקנס בסכום של כ-300 מיליון דולר. בדצמבר 1997 הוא קיבל חנינה מהנשיא היוצא קים יונג-סאם והנשיא הנבחר קים דה-ג'ונג.

ראשית חייו והשכלה

נו טה-וו נולד ב-4 בדצמבר 1932, למשפחה חקלאית בטאלסונג, יישוב הממוקם ליד טגו, במחוז צפון קינגסנג, בימי הכיבוש היפני בקוריאה. ביתו היה קרוב להר פאלגונגסן. במרץ 1939 הוא נכנס לבית הספר היסודי הקומוניסטי, במרחק של 6 ק"מ מביתו. כתוצאה מעוני מרוד, הלך נו לבית הספר ברגליים יחפות.

אביו, קצין אזרחי בדרגה זוטרה במחוז, נהרג בתאונת דרכים בעת השתתפות בטקס הסיום בבית הספר התיכון של אחיו, כשנו היה בן שבע. בעזרת דודו, שהרגיש אשם במות אחיו, נו נרשם לראשונה לבית הספר הטכני של טגו. אך בחלוף הזמן הועבר לבית הספר התיכון המקומי של קינגבוק, שם היה תלמיד מעל הממוצע. אך לנו היו קשיים לימודיים, ומורו לימד שיעורים משלימים עד מאוחר בערב. הוא היה הולך הביתה לבדו בלילה ולומד עד מאוחר. הוא קיבל בהדרגה אוצר מילים מצומצם והתעניין בקריאה בלבד.

בעודו תלמיד תיכון בטגו, התיידד נו עם צ'ון דו-הוואן, חברו בהמשך חייו הפוליטיים ומאדריכלי ההפיכה ב-1979.

שירות צבאי

במהלך מלחמת קוריאה (1950–1953) הצטרף נו אל הכוחות המזוינים של הרפובליקה של קוריאה כמגויס ליחידה ארטילרית, והועלה לדרגת תותחן (Cannoneer). מאוחר יותר הוא נכנס לאקדמיה הצבאית הקוריאנית, ולאחר מסלול לימודים בן ארבע שנים, הוא סיים את לימודיו שם בפברואר 1954 עם תואר ראשון במדעים.

כקצין בחיל רגלים מ-1954, עלה נו בסולם הדרגות ונלחם במלחמת וייטנאם לראשונה ב-1968 בדרגת לוטננט קולונל וכמפקד הגדוד, ולאחר מכן הועלה לדרגת מייג'ור גנרל בסביבות 1979. כחבר בקבוצה "הרואה", קבוצה צבאית סודית, הוא נתן תמיכה קריטית להפיכה שבוצעה מאוחר יותר באותה השנה שבה צ'ון דו-הוואן הפך לשליט דה פקטו של קוריאה הדרומית. נו שימש גנרל צבאי כאשר סייע לצ'ון להוביל את כוחותיו המזוינים לקוואנגג'ו ב-1980 שם נערך טבח באזרחים.

נו החזיק בכמה עמדות צבאיות מרכזיות, כגון מפקד פיקוד ביטחון הבירה ב-1979 ומפקד פיקוד הביטחון ב-1980. לאחר פרישתו מהצבא הקוריאני ביולי 1981, קיבל נו את הצעתו של הנשיא צ'ון להתמנות לשר המדינה לביטחון לאומי וענייני חוץ. מאוחר יותר הוא כיהן כשר הספורט, שר הפנים, נשיא הוועדה האולימפית של סיאול, וב-1985, היה ליושב ראש מפלגת הצדק הדמוקרטית, ששלטה בפוליטיקה של קוריאה הדרומית. הוא פיקח על ההכנות לאולימפיאדת סיאול ב-1988, שעליה הכריז רשמית.

נשיא קוריאה הדרומית

טרום בחירתו

על אף מעורבותו בהפיכה ב-12 בדצמבר 1979 נגד הנשיא דאז צ'וי קיו-הה והדיכוי הצבאי האלים של המתנגדים בהתקוממות קוואנגג'ו בספטמבר 1980, הוא שם עין על הבית הכחול עוד ב-1987 והחל להרחיק את עצמו מממשלת צ'ון הפופולרית. הסיבה לכך היא כי נו התכוון לשנות האג'נדה הפוליטית שלו - מדיקטטורה צבאית לדמוקרטיה. כשהסכים לשתף פעולה עם מפלגות האופוזיציה הדמוקרטיות, העצים את מעמדו כרפורמטור.

בחודש יוני 1987, נקב צ'ון בשמו של נו כמועמד לנשיאות קוריאה הדרומית מטעם מפלגת הצדק הדמוקרטית שהחזיקה אז בשלטון. מהלך זה של צ'ון מסר, במידה מרובה, את הנשיאות לידיו של נו, והוביל לכינוס עצרות פרו-דמוקרטיות רבות בסיאול ובערים אחרות.

בתגובה, נשא נו נאום ב-29 ביוני והבטיח תוכנית רחבה של רפורמות. בראש סדר עדיפויותיו עמדה חוקה חדשה, דמוקרטית יותר. בבחינות, שתי דמויות האופוזיציה המובילות, קים יונג-סאם וקים דה-ג'ונג (שניהם יכהנו בעתיד כנשיאים), לא הצליחו להתגבר על חילוקי הדעות ביניהם ולשסע את ההצבעה על בחירתו של נו. אירועים אלה אפשרו לנו לנצח ברוב דחוק ולהיות לנשיא הראשון הנבחר של המדינה (מאז סינגמן רי) ב-16 בדצמבר 1987 והושבע לנשיאות ב-25 בפברואר 1988.

לאחר השבעתו

שלטונו של נו היה ראוי לציון בשל אירוח אולימפיאדת סיאול ב-1988 ובשל מדיניות החוץ שהנהיג, אשר היוותה הפך גמור מן הממשלים הקודמים. נאמן לדבריו, הוא נשאר מחויב לרפורמות דמוקרטיות. הוא גם נפגש עם נשיאת הפיליפינים קורסון אקינו לסדרת שיחות לקידום הקשרים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים בין המדינות, ולדון בשיחות האיחוד לסיום מצב שביתת הנשק עם קוריאה הצפונית לאחר מלחמת קוריאה.

בתקופת כהונתו, היה נו נשיא פעיל מאוד בתחום הדיפלומטיה וקיים אותה בצורה איתנה לקראת רפורמות פוליטיות נרחבות בארצו. הדמוקרטיזציה של הפוליטיקה, "צמיחה כלכלית עם הון עצמי" ואיחוד לאומי, היו שלוש מטרות המדיניות שהוצהרו בפומבי על ידי ממשל נו. אירוח אולימפיאדת הקיץ ה-24 בסיאול בשנה הראשונה לכהונתו היה הישג גדול, ואחריו הדיפלומטיה הפעילה שלו. הוא נאם בפני העצרת הכללית של האו"ם באוקטובר 1988, ונועד עם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, והוסיף לנאום בפני ישיבה משותפת של הקונגרס האמריקני. הוא גם ערך ביקור בחמש מדינות אירופיות בדצמבר 1989.

ב-7 ביולי 1988 הגביר נו את עיסוקו במדיניות חוץ. ב-1989 כוננה סיאול יחסים דיפלומטיים עם הונגריה ופולין, ולאחר מכן יחסים דיפלומטיים עם יוגוסלביה, רומניה, צ'כיה, בולגריה ומונגוליה ב-1990. היקף המסחר של קוריאה הדרומית עם הרפובליקה העממית של סין גדל בהתמדה והגיע לסכום של 3.1 מיליארד דולר. המסחר עם מדינות מזרח אירופה וברית המועצות עלה ל-800 מיליון דולר.

מיזוג המפלגות

כדי להתגבר על שיתוק הממשל בשל היעדר רוב באספה הלאומית של קוריאה הדרומית ביקשה ממשלת נו להשיג "פשרה גדולה" בתחום המפלגתי. ההכרזה המפתיעה על מיזוג מפלגתו ב-22 בינואר 1990 הייתה ניסיון להשיג את הנס הפוליטי שביקשה ממשלתו. מפלגת הצדק הדמוקרטית השולטת התמזגה עם שתי מפלגות אופוזיציה. המפלגה הליברלית החדשה, שהחזיקה ברוב של שני שלישים בבית המחוקקים, ביקשה לכונן יציבות פוליטית כדי לאפשר התקדמות חברתית-כלכלית.

ב-4 ביוני 1990 נפגש נו, בעת ביקור בארצות הברית, עם מיכאיל גורבצ'וב, אז המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הפגישה גדעה 42 שנים של שתיקה רשמית בין שתי המדינות וסללה את הדרך לשיפור היחסים הדיפלומטיים. המשמעות ההיסטורית והמורשת של נשיאותו של נו היא הרפורמה הפוליטית הרחבה שעזרה לו לבסס במדינתו דמוקרטיה ופלורליזם רחבים יותר. תקופת כהונתו הייתה קצובה והגיעה לסופה בבחירות 1992, והוא עזב את משרדו ב-25 בפברואר 1993.

לאחר נשיאותו

ב-1993, יורשו של נו, קים יונג-סאם, ניהל קמפיין נגד שחיתות, שהתמקד בקודמיו נו וצ'ון ולבסוף השניים הועמדו למשפט. למרבה האירוניה, קים התמזג עם מפלגתו של נו בעסקה שאפשרה לו לנצח בבחירות לנשיאות. שני הנשיאים לשעבר, נו וצ'ון, הואשמו מאוחר יותר בנפרד בהמרדה ובגידה על תפקידיהם בהפיכה ב-1979 ובטבח קוואנגג'ו ב-1980. שניהם הורשעו באוגוסט 1996 בבגידה, בהמרדה ובשחיתות; צ'ון נידון למוות, לאחר מכן הומתק גזר דינו למאסר עולם, בעוד ש-22 שנות מאסרו של נו הופחתו ל-17 שנים לאחר ערעור. שניהם שוחררו מהכלא בדצמבר 1997 בעקבות חנינה שניתנה להם על ידי הנשיא דאז, קים יונג-סאם בסיום תפקידו כנשיא. נוסף על כך, נו הודה גם בעבירות שחיתות 16 שנים לאחר שנכנס לתפקידו.

נפטר ב-26 באוקטובר 2021.

ראו גם

• היסטוריה של קוריאה
• היסטוריה של קוריאה הדרומית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נו טה-וו בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
  'סוג: מסיבת עיתונאים' אינו ערך חוקי קוריאה הדרומית: נו טה-וו נעצר באשמת שחיתות, מסיבת עיתונאים באתר יוטיוב