נורמה רפואית
נורמה רפואית היא נורמה טיפוסית של גוף מקצועי. על פי הגישה הרפואית, נורמה היא בדרך כלל מצב של חוסר מחלה[1]. כלומר, היעדר פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף. הנורמה הקלינית היא בעלת ערך מעשי רב, משום שהיא מובילה למהלכים טיפוליים ייחודיים בתחום הרפואה[1].
הבדלים ומתחים בין הנורמה הרפואית לנורמה החברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרת המדידה בנורמה הרפואית שונה ממטרתה בנורמה החברתית. זאת משום שהנורמה הרפואית ממוקדת בטיפול במחלה, בעוד שהנורמה החברתית ממוקדת באפיוני המחלה בלבד[1].
התרחקות בין הנורמה הרפואית לנורמה החברתית עלולה להביא למתח ולאי הבנה בין החברה ובין המערכת הרפואית[1]. דוגמה למצב של חוסר התאמה אשר גורר מתח וקשיים היא הגדרת המוות. בעוד שהרפואה נוטה להגדיר את המוות יותר כמוות מוחי, החברה רואה את המוות כהפסקת פעולת הלב והנשימה[1].
התפתחות והשתנות הנורמה הרפואית והקלינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנורמה הקלינית נובעת מניסיון קליני רפואי והיא משמשת להגדרת ממצאים בריאותיים כנורמליים או כחולניים[1]. הערכים שעליהם מתבססת הנורמה הקלינית נובעים מן הידע הרפואי של אותו הזמן, בשילוב ניסיון קליני מן העבר[1].
הנורמה הרפואית משתנה בקצב מהיר עקב הזרימה העצומה של ידע מחקרי חדש[1]. בהתאם לכך, גם התפיסה הרפואית של כל מחלה והגבולות בינה ובין הבריאות משתנים על פי הידע הקליני הקיים והמטרות הטיפוליות השונות[1].
מושג הנורמה בפסיכיאטריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נורמליות
בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה המונח נורמליות משמש לתיאור אדם המבטא התנהגות ממוצעת, ללא הפרעה נפשית[2].
מנקודת מבט זו אדם נורמלי מוגדר כבעל תפישת מציאות נכונה ויכולת לפרש את המציאות כפי שהיא. אדם זה יכול לשלוט בהתנהגויות ובדחפים שלו. זהו אדם בעל הערכה עצמית וקבלה עצמית במידה הנכונה, אשר מרגיש נוח עם עצמו ומסוגל להגיב נכון באופן ספונטני במצבים חברתיים. אחד מממדי הנורמליות עוסק ביכולת יצירת מערכות יחסים בינאישיים. מימד נוסף הוא היצרנות האישית והחברתית (עד כמה האדם מהווה חלק בתפקוד התקין של החברה).
פסיכופתולוגיה היא מונח המתאר את ביטוין של התנהגויות וחוויות פסיכולוגיות החורגות מהנורמה ועשויות להצביע על הפרעה נפשית אצל האדם. בנוסף, זהו שמו של תחום מחקר העוסק בחקר התנהגויות והפרעות נפשיות.
אבחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אבחנה
אַבְחָנָה היא הליך ברפואה ובפסיכולוגיה שבו מתקבלת החלטה על זהות התופעה הרפואית או הפסיכולוגית שממנה סובל המטופל.
לשם קביעת אבחנה הרופא יכול להשתמש במגוון כלים, כגון מעבדה רפואית שבה נערכות בדרך כלל בדיקות על דגימות מעבדה רפואית לצורך קבלת מידע על מצב בריאותו של המטופל.
בדיקה רפואית שגרתית היא בדיקה רפואית אשר מבוצעת לטובת רפואה מונעת או לעדכון תמונת המצב הרפואית של אדם. תוצאות של בדיקה שגרתית יכולה לעזור באבחון בעיות ומחלות אפילו לפני התפתחותן, או לעדכן את הצוות הרפואי לגבי המצב הנוכחי. הבדיקות מבוצעות במטרה לגלות מחלות וליקויים בשלב מוקדם ככל האפשר, ותוך ראייה שמשתפרים הסיכויים לרפא מצבים רבים ככל שהגילוי שלהם נעשה בשלב מוקדם יותר. אבחון בעיות בשלב מוקדם ומידע רפואי נכון ועדכני יכולים להגביר את הסיכויים לטיפול יעיל ולהחלמה מהירה.