נורית פלד-אלחנן
 | |
| לידה |
17 במאי 1949 (בת 75) ירושלים, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מעסיק |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| בן או בת זוג |
רמי אלחנן |
| פרסים והוקרה |
פרס סחרוב לחופש המחשבה (2001) |
  | |
נורית פלד-אלחנן (נולדה ב-17 במאי 1949 בירושלים) היא פילולוגית ישראלית, מומחית בספרות השוואתית, פרופסור לשפה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, מתרגמת ופעילת זכויות אדם בישראל. כלת פרס סחרוב (במשותף) לשנת 2001 מטעם הפרלמנט האירופי.[1] ידועה במחקריה על הדיוקן הפלסטיני בספרי הלימוד הישראלים, אותו ביקרה כגזעני.
היא אחת ממקימי "טריבונל ראסל על פלסטין" (באנגלית, Russell Tribunal on Palestine) יחד עם שגרירת הרשות הפלסטינית באיחוד האירופי ליילה שהיד, חבר הקונגרס הבלגי פייר גלאנד והדיפלומט הצרפתי בדימוס וממנסחי מגילת זכויות האדם סטפן הסל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נורית פלד-אלחנן גדלה בשכונת רחביה בירושלים. את הבית בו גדלה היא מתארת כבית שמאלני ציוני. סבה, אברהם קצנלסון, חתום על מגילת העצמאות של ישראל. אביה, מתי פלד, היה אלוף בצה"ל, חוקר ספרות ערבית וחבר הכנסת האחת עשרה מטעם הרשימה המתקדמת לשלום. אחיה, מיקו פלד, הוא פעיל לזכויות הפלסטינים וסופר. אח נוסף, יואב פלד, הוא פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי ישראלי. לנורית פלד-אלחנן ולבעלה רמי שלושה בנים. בתם, סמדר[2] נהרגה בשנת 1997 בגיל 14 בפיגוע ברחוב בן-יהודה בירושלים. סיפורה של המשפחה מוצג בהרחבה בספר אפירוגון.
פלד-אלחנן תרגמה לעברית את ספרו של אלבר ממי "הגזענות" וספרים נוספים. בשנת 2012 התפרסם בלונדון ספרה Palestine in Israeli School Books: Ideology and Propaganda in Education ("פלסטין בספרי בית־ספר ישראלים: אידאולוגיה ותעמולה בחינוך").[3]
ביום מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, לפני שנודע על פרטי הטבח, פרסמה פוסט פייסבוק בו כתבה "הפתעה! גם להם נמאס לפעמים". היא ננזפה על ידי הנהלת מכללת דוד ילין, נרשמה לה נזיפה בתיקה האישי וכמה ימים אחר כך נפסקה עבודתה במכללה.[4][5] במאמר להארץ כתבה פלד-אלחנן שהפוסט נכתב בזמן ששוחחה עם בת דודתה מבארי, שהייתה כלואה עם בעלה בממ"ד, ושהוא לא הביע הצדקה למעשי הרצח, הביזה וההתעללות, אלא את המחשבה שמעשי החמאס נובעים מהקשר של "מצור אכזרי של כמעט שלושה עשורים" ברצועת עזה. לדבריה, היא החליטה על הפסקת עבודתה במכללה עקב "רדיפה פוליטית".[6]
מבחר ספרים בתרגומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ו. ס. אנדרוז, פרחים בעליית הגג, אור-עם, 1979
- אלבר ממי, הגזענות (1982), הוצאת כרמל, 1998
- דוריס לסינג, העשב פוזם (1950), זמורה-ביתן, 1987
- ז'ול רנאר, ראש גזר: הסיפור והמחזה, כרמל, 2000
- ז'ורז' פרק עם רובר בובר, סיפורים מאליס איילנד, בבל, 2009
- ז'אן פולאן: הלוחם החרוץ, לאלי, התקדמות באהבה אטית למדי. הוצאת כרמל
- שנדור פרנצי - ביוגרפיה. הוצאת תולעת ספרים
- סטפן הסל: התקוממו. הוצאת כרמל 2015
- מרגריט דיראס: סגן הקונסול, שבי הקסם של לול. ו. שטיין, לכתוב. הוצאת כרמל 2004
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של נורית פלד-אלחנן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- Kelly James Clark interviews Nurit Peled-Elhanan, באתר YouTube
- Palestine in Israeli School Books: Nurit Peled-Elhanan, באתר YouTube
- נורית פלד-אלחנן, דף שער בספרייה הלאומית
מכּתביה:
- המסר הישראלי: התעללות, הרג ללא רחמים, הפקרת ילדים למוות, באתר "הגדה השמאלית", 6 במרץ 2003
- שני שירים על סמדר, הו! 1, ינואר 2005, עמ' 249–250
- לא נישקתי את ילדתי, הו! 3, פברואר 2006, עמ' 129
- לב של אבן ושלוש אימהות נטולות אימהות, באתר "הגדה השמאלית", 7 באוגוסט 2006
- נחשו מי אשמים במצב , באתר הארץ, 29 באוגוסט 2012
שתיקת הכבשים באקדמיה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2014- על הסירוב, באתר "אומץ לסרב"
- השיח המדעי בספרי לימוד, באתר "מופ"ת"
- עבודת המורה ושפתה - הוראה כיצירה לעומת הוראה כטכניקה(הקישור אינו פעיל)
- להורים של דין יששכרוף, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 2001 - 2010 | Laureates | Sakharov Prize | European Parliament, sakharovprize (באנגלית)
- ^ דף לזכר סמדר אלחנן פלד, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- ^ (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
)
- ^ עמית סגל, מרצה הצדיקה את המתקפה של חמאס - ולא תפוטר; יו"ר התאחדות הסטודנטים: "אובדן עשתונות ערכי", באתר מאקו, 3 בדצמבר 2023
- ^ ערוץ 7, לאחר הסערה: פרופ' נורית פלד אלחנן תפסיק ללמד במכללת דוד ילין
- ^ נורית פלד-אלחנן, עקב רדיפה פוליטית החלטתי להתפטר ממכללת דוד ילין, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2023
