נורה אילם
 | |
| לידה |
5 במרץ 1878 דבלין, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 במאי 1961 (בגיל 83) איזלוורת', הממלכה המאוחדת |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| מקום מגורים | לונדון |
| כינויים נוספים | נורה דייקר פוקס |
| פעילות בולטת | סופרג'יזם, התנועה הפשיסטית הבריטית |
| ידועה בשל |
שביתות רעב כשנכלאה כסופרג'יסטית תמיכתה בפשיזם וכליאתה בשל כך |
| תקופת הפעילות | 1900–1943 (כ־43 שנים) |
| מפלגה | איגוד הפשיסטים הבריטי |
| בן זוג |
ריצ'רד דייקר פוקס אדוארד דסקו דאדלי ואלנס אילם |
| צאצאים | אוולין אילם |
| פרסים והוקרה |
Hunger Strike Medal |
  | |
נורה אילם (באנגלית: Norah Elam; הייתה ידועה גם בשם נורה דייקר פוקס (באנגלית: Norah Dacre Fox; 1878 - 2 במאי 1961) הייתה סופרג'יסטית מיליטנטית, פעילה נגד ניסויים בבעלי חיים, פמיניסטית ופשיסטית בממלכה המאוחדת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נורה דוהרטי נולדה ב-1878 בדבלין, אחת מתשעת ילדיהם של ג'ון ושארלוט דוהרטי. אביה היה פרוטסטנטי אירי, והמשפחה עברה ללונדון בשנת 1891. היא נישאה לצ'ארלס ריצ'רד דייקר פוקס בשנת 1909.[1]
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אילם הייתה חברה פעילה באיגוד הנשים החברתי והפוליטי (WSPU), בו שימשה כמזכ"לית. נאמר עליה שעלתה בסולם הארגון במהרה, משום שהייתה דוברת ציבורית מצטיינת. היא הובילה בארגון קמפיין נגד הזנה בכפייה.[1] בין מאי ליולי 1914 היא נאסרה שלוש פעמים[2] בכלא הולוויי על "מעשי טרור". על פי עיתון "הטיימס", אחד ממעשים אלה היה כשהיא וחברתה פלורה דראמונד דיברו בהפגנה בעד פעילות נשים מיליטנטית.[3] באירוע אחר, ניסתה להעביר למלך מכתב מאמלין פנקהרסט. היא קיבלה מדליית שביתות רעב מטעם WSPU. מדליות אלו כללו לוחות מתכת עבור כל תקופת שביתת רעב, ולוח אמייל עבור כל אירוע הזנה בכפייה. המדליה של אילם כללה שלושה לוחות מתכת. היא הייתה מעורבת בהפקת העיתון של WSPU, The Suffragette, והייתה אחת ממטרות הממשלה כשזו נלחמה לסגירה העיתון.[1]
בשנת 1918 עמדה אילם בבחירות לפרלמנט כעצמאית במחוז ריצ'מונד, אך לא נבחרה.[4] בקמפיין שלה, היא קידמה מדיניות לפיה כל מי שנולד בגרמניה יגורש מבריטניה. היא זכתה ב-3,615 קולות בלבד.[1] באותה השנה, היא ערכה קמפיין למען כליאת "זרים עוינים", יחד עם המפלגה הלאומית (מפלגה ימנית קצרת חיים שהתפצלה מן המפלגה השמרנית) ואיחוד האימפריה הבריטית (ארגון פטריוטי ואנטי סוציאליסטי). דווח שאילם הייתה חברה בליגת חופש הנשים, ארגון סופרג'יסטי ולמען שוויון מגדרי, אך הצהירה בעיתון "הטיימס" שאין הדבר נכון.[5] בשנת 1920 ערכה קמפיין נגד הסכם ורסאי, ובמכתב לעיתון "הטיימס" טענה כי כל הסכם המחליש את צרפת הוא בהכרח גם אנטי בריטי.[6]
אילם טענה שהיא הייתה חברה מייסדת של האגודה הלאומית נגד ויויסקציה (LPAVS). ידוע שהייתה חברה מתחילת הדרך של הארגון, בסביבות שנת 1900. בשנות ה-30 של המאה ה-20 היא פרסמה שני עלונים במסגרת הארגון, אשר זכו לתפוצה נרחבת, ונשמרו בספריות ציבוריות.
בתום מלחמת העולם הראשונה, היא נפרדה מבעלה, וחייתה עם אדוארד דסקו דאדלי ואלנס אילם, שאת שמו היא אמצה. לשניים נולד בן. הם התגוררו בסאסקס, שם היו פעילים במפלגה השמרנית המקומית. ואולם, הם ערקו למפלגתו של אוסוואלד מוסלי, איגוד הפשיסטים הבריטי (BUF) זמן קצר אחרי הקמתה, ב-1932. אילם הייתה לדמות מובילה בזרוע הנשים של התנועה. במהלך פעילות זו היא פגשה בווילפרד ריסדון, מנהל הפרופגנדה של המפלגה, אשר היה מאוחר יותר לעמית בתנועה נגד ויויסקציה. היא הייתה תורמת קבועה לתקשורת הפשיסטית, והייתה מועמדת מטעם המפלגה בבחירות (שלא התקיימו בסופו של דבר בשל המלחמה שכבר פרצה). אילם השתמשה בפעילות העבר שלה כסופרג'יסטית כדי לכפור בטענות שהסוציאליזם הלאומי הוא אנטי-פמיניסטי, בטענה שמועמדותה "קוטלת לעד את הטענה שסוציאליזם הלאומי רוצה להחזיר את הנשים הבריטיות לבתיהן", ואף יתרה מזו, היא טענה שרק עם הפשיזם ידעו נשים את "טעמה האמיתי של החירות".[2] היא התקרבה מאוד למוסלי ומנהיגים אחרים בתנועה, והייתה כה משוכנעת מדבריו של אדולף היטלר, ששלחה את בנה בגיל 12 לחיות בגרמניה. במהלך תקופה זו של פעילותה בתנועה (אמצע שנות ה-30), היא הסתכסכה עם חברותיה הסופרג'יסטיות שהגיעו עמה. האחרות ביקשו להמשיך את המצע הלאומני הכללי שדרשה פנקהרסט בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אך לא היו בעד מהפך אלים.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, ירדה התמיכה באיגוד הפשיסטים הבריטי, אך אילם המשיכה פעילותה בסתר כחלק מ"מועדון הימין" (Right Club), קבוצה פשיסטית ואנטישמית, אשר ביקשה לאחד את כל הימין הבריטי. בשנת 1940 נעצרו נורה ודדלי אילם תחת חוק כליאת "אויבים מבפנים", לאחר פשיטה על דירתם בה נמצאו מסמכים המקשרים אותם למוסלי.[2] היא ישבה בכלא הולוויי עם עוד מספר נשים פשיסטיות, ביניהן דיאנה מוסלי (אנ').
בשנת 1943, החליט הרברט מוריסון, שהיה אז שר לביטחון פנים, לשחרר את עצורי ה-BUF. ההחלטה עוררה מחלוקת ציבורית ואף נערכו הפגנות גדולות נגדה, משום, כדברי ג'סיקה מיטפורד, אחותה של דיאנה מוסלי, "זוהי סטירה בפנים של כל אנטי-פשיסט בכל מדינה שהיא, ובגידה ישירה בכל מי שנהרג במלחמה נגד הפשיזם. [1]
סוף ימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שחרורה מהכלא, נשארה אילם בידידות קרובה למרי אלן וארנולד ליס, פשיסטים ואנטישמים קיצוניים, אשר התפצלו מתנועתו של מוסלי משום שהיה "עדין מדי בנוגע ליהודים".
אילם נפטרה בבית חולים מידלסקס ב-2 במאי 1961.
מורשתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאילם היה בן יחיד, אוולין, שנולד בשנת 1922. נכדתה, אנג'לה מקפירסון, דיברה על סבתה בסרט תיעודי ברשת BBC, ואמרה שלא היה לה מושג עד שנת 2002 איזה תפקיד מרכזי שיחקה אילם בפשיזם הבריטי. היא ידעה שאילם הייתה סופרג'יסטית, ושנאמר עליה שהייתה קרובה למשפחת פנקהרסט. אך רק כשחיפשה באינטרנט מידע עליה, גילתה את האמת אשר לא דוברה במשפחתה. מקפירסון אמרה שהיא כנראה הדחיקה סיפורים ששמעה מפי סבתה כילדה, ותיארה אותה כ"גזענית איומה". על פי המשפחה, אילם עשתה לבנה נזק שהשפיע על המשפחה לדורותיה, בכך שהזניחה אותו כילד ואז שלחה אותו לגרמניה, והוא הפך ל"ביריון מיזוגן", כפי שהיה גם אביה של אילם.[7]
אנג'לה מקפירסון ואחותה סוזן כתבו על סבתן ביוגרפיה בשם Mosley's Old Suffragette.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Norah Dacre Fox (Norah Elam), Spartacus Educational Publishers
- ^ 1 2 3 Durham, Martin (1998) Women and Fascism Routledge. pp. 43–51. ISBN 978-0-415-12280-1
- ^ The Suffragette, Spartacus Educational Publishers
- ^ Feminine fascism: women in Britain's fascist movement by Julie V. Gottlieb p149
- ^ McPherson, Angela; McPherson, Susan (2011). Mosley's Old Suffragette: A Biography of Norah Dacre Fox . ISBN 978-1-4466-9967-6.
- ^ Norah Dacre Fox, The Times (10th April 1920)
- ^ Mother was a black shirt, תוכנית באתר BBC
| בקרת זהויות |
|
|---|