גלעד שליט
 | |
| שליט בשיחת טלפון עם הוריו לאחר ששב לישראל ב-18 באוקטובר 2011 | |
| לידה |
28 באוגוסט 1986 (בן 38) נהריה, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | יולי 2005 – 18 באפריל 2012 (כ־6 שנים) |
| דרגה |
 רב-סמל |
| עיטורים | |
| |
  | |
גלעד שליט (נולד ב־28 באוגוסט 1986) הוא ישראלי שנחטף בהיותו חייל צה"ל בשירות סדיר, באזור כרם שלום ב־25 ביוני 2006 על ידי מחבלים פלסטינים, שהשתייכו לארגוני הטרור חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם. שליט הוחזק בשבי ברצועת עזה במשך כחמש שנים וארבעה חודשים (1,941 ימים). במסגרת עסקה בין ישראל לחמאס הוא שוחרר והושב לישראל ב-18 באוקטובר 2011, תמורת שחרור 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם מאות אסירי עולם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלעד שליט נולד בנהריה, בן לנועם (1954–2022) ואביבה. אביו התגייס ב־1972 לחטיבת הצנחנים ולחם במלחמת יום הכיפורים בסיני[1]. יואל, אחיו של גלעד, נקרא על שמו של יואל, אחיו התאום של אביו, שנפל בשבי ונהרג במלחמת יום הכיפורים כששירת כאיש חוליה טכנית בחטיבה 188.
בהיותו תינוק, עברה משפחתו של גלעד להתגורר במצפה הילה שבגליל המערבי. היישוב קרוב לאזור התעשייה תפן, שם עבד אביו כמהנדס במפעל "ישקר". אימו עובדת כמזכירה במרכז לימודי שדה של החברה להגנת הטבע במעלות. גלעד למד בבית הספר היסודי "מעונה" במעלות-תרשיחא ובחטיבת הביניים "אמירים" בכפר ורדים. את לימודי התיכון עשה ב"מנור-כברי", ושם סיים בהצטיינות את לימודיו במגמת מדעים.
שליט הוא בעל אזרחות ישראלית וצרפתית דרך סבתו, שעלתה ארצה מצרפת זמן קצר לאחר קום המדינה.
ביולי 2005 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, בגדוד 71 של חטיבה 188 בתפקיד תותחן. הוא קיבל דרגת רב"ט, ובמהלך השבי הועלה עד לדרגת רב-סמל[2].
חטיפתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קודם לאירוע החטיפה הצטברו ידיעות מודיעין על כוונה כללית של ארגוני טרור מרצועת עזה לבצע פיגוע באזור כרם שלום, שכלל אפשרות לפעולת חטיפה ואפשרות לפעולה באמצעות מנהרה שפתחה יהיה בשטח ישראל. כ-30 שעות קודם לאירוע נעצרו בידי כוח של סיירת מטכ"ל שני פעילי חמאס מרפיח, שידעו פרטים מדויקים על הפעולה המתוכננת, אך המידע הוצא מהם מאוחר מדי[3]. בעקבות ההתרעה יזם אבי פלד, שהיה מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה, הצבת מארבים של לוחמי יהל"ם, נוסף לטנקים שהוצבו באזור סמוך לגדר הרצועה, בעמדות הגנה מפני חדירת מחבלים. אחד המארבים הללו מוקם כ־200 מטר מהטנק שבו שהה שליט, אך צוות המארב עזב את המקום כחצי שעה קודם להתקפת המחבלים[4].
בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, סמוך לשעה 5 בבוקר (שעת הדמדומים קודם לזריחת השמש), החלה הפגזה של פצצות מרגמה בגזרת מעבר כרם שלום. מעט קודם להפגזה חדרה חוליה שמנתה שבעה מחבלים מרצועת עזה לשטח ישראל דרך מנהרה שפתח היציאה שלה היה כ-100 מטרים מהגבול בתוך השטח הישראלי, סמוך למעבר כרם שלום. לאחר החדירה ובחסות ההפגזה התפצלה החוליה לשלוש חוליות משנה: חוליה אחת תקפה נגמ"ש ריק שהוצב להטעיה, חוליה שנייה תקפה עמדת תצפית של גדוד הסיור המדברי ופצעה שלושה חיילים (שניים מהמחבלים נהרגו במהלך חילופי אש אלה), וחוליה שלישית תקפה טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה ולתצפית על יד גדר המערכת. ההתקפה בוצעה מכיוון עורף הטנק, ובמהלכה נורתה רקטה נגד טנקים על הטנק.
התקיפה התרחשה בעת "כוננות עם שחר", שבה כל צוות הטנק צריך להיות ער. בפועל רק אחד החיילים היה ער; שליט ושני האחרים ישנו. אף על פי שהרקטה לא גרמה נזק ממשי לטנק וכל מערכותיו המשיכו לפעול, מפקד הטנק, סגן חנן ברק, הורה לצאת מהטנק. איתו יצא הנהג סמ"ר פבל סלוצקר, ששהה בתחילת האירוע בתא הטען שבצריח הטנק. השניים נורו ונהרגו בידי המחבלים. שליט נכנס ככל הנראה להלם ולכן לא הפעיל מתוך הטנק את המקלע שלו, הניתן להפעלה מבטן הטנק. אחד המחבלים עלה על הטנק וזרק פנימה שניים או שלושה רימוני רסס. האפוד של שליט, שהיה תלוי על כיסאו, והשכפ"ץ שהיה עליו ספגו את רוב הרסיסים, ושליט עצמו נפגע קל במרפק ובישבן. בשל העשן שיצרו הרימונים הוא החליט לצאת מן הטנק. שליט לא לקח את נשקו. כשיצא הוא ראה מחבל מטפס על הטנק ולמעשה הסגיר את עצמו לידיו. שני המחבלים, שככל הנראה לא התכוונו לחטוף חייל מלכתחילה, רצו עם שליט לכיוון הגדר, פרצו אותה באמצעות מטען חומר נפץ בשעה 05:21, וזחלו איתו מתחתיה. הטען מצוות הטנק, רועי אמיתי, נשאר פצוע בתא הנהג בתוך גוף הטנק[4].
תוך כדי הפעולה הותקפו עמדות תצפית לא מאוישות של צה"ל בירי רקטות RPG, מה שגרם להשבתתן והקשה על הבנה של זירת הקרב. לבלבול תרם גם דיווח מוטעה של קצין שהגיע לטנק זמן קצר לאחר שנפגע ולא שם לב להיעדרו של החייל הרביעי. רק כעבור שעה מהחטיפה זוהתה היעדרותו של החייל הרביעי והוכרז נוהל חניבעל.
דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים. ארגון זה (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס), גדודי עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של ארגון חמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), שהציעה מידע על אודותיו – אם תסכים ישראל לשחרר את כל האסירות הפלסטיניות ואת כל האסירים הקטינים. בכך קיבלו הארגונים לראשונה אחריות לחטיפה[5].
בעקבות החטיפה הטיל הרמטכ"ל דן חלוץ על האלוף (מיל') גיורא איילנד לערוך תחקיר. צוותו של איילנד קבע שהיה כישלון מבצעי, אך הפעולות שננקטו לפני האירוע היו סבירות, ושאין לנקוט צעדים כלשהם נגד שרשרת הפיקוד. הרמטכ"ל קיבל את ההמלצות והסתפק בהערות אישיות למפקדים ספציפיים[6].
תנאי החזקתו לאחר החטיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשליט לא ניתנה הזכות לביקור של נציגי הצלב האדום, כנדרש על פי המשפט הבין-לאומי[7]. בזמן חטיפתו נשברו או נלקחו ממנו משקפיו, ובמשך השנים שבהן הוחזק לא סיפק לו חמאס משקפי ראייה, אף על פי שזוג משקפיים הועבר בזמנו מהוריו למצרים והובטח שיימסר לו.
לאחר פרסום סרטון שבו נראה שליט (ראו בהמשך), הצהיר ה"אחראי לשליט" מטעם החמאס כי הוא עדיין פצוע, וכי התנאים הסניטריים במקום המבודד שבו הוא מוחזק אינם מתאימים לטיפול בפצועים. הוא הוסיף ששליט זקוק לטיפול רפואי טוב יותר[8].
גורם פלסטיני אחר טען כי[9][10]: "שליט נמצא בסוג של גן עדן"; "דת האסלאם מחייבת לדאוג לשבויים טוב יותר משאנחנו דואגים לאנשינו"; "שליט לא נמצא כל הזמן בחדר סגור, כי זה לא בריא. הוא יכול לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר צח". לנוכח דבריו של נועם שליט לאחר חזרת בנו, יש לסייג מאוד אמירות אלו, ונראה כי בשנה הראשונה לשביו סבל שליט מתנאים קשים ואף עבר עינויים, אך לאחר מכן השתפר מצבו[11].
בעוד שליט בשבי ניסתה משפחתו להעביר אליו כמה מכתבים, באמצעות הצלב האדום. לפי הידוע שליט קיבל מכתב אחד, שהועבר בתיווכו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אל ח'אלד משעל, יושב ראש הלשכה המדינית של חמאס, ועד לשליט[12]. משליט התקבלו מכתבים אחדים:
- ב-20 בספטמבר 2006 אישרה ממשלת ישראל שהתקבל מכתב (ראשון) משליט[13][14].
- ב-4 בפברואר 2008 פורסם כי מכתב שני הועבר לישראל[15].
- ב-9 ביוני 2008 התקבל מכתב שלישי בארגון שאותו מנהל נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר[16][17].
ב-25 ביוני 2007, שנה לאחר החטיפה, פרסמו החוטפים הקלטה של שליט, שבה קרא את מה שהכתיבו לו שוביו. בהקלטה[18] קרא שליט את ההודעה בעברית, אולם המשפטים נוסחו במקרים רבים על-פי כללי התחביר הערבי. גורמים בצה"ל שבדקו את ההקלטה טענו כי החוטפים הקפידו לסנן ממנה קולות רקע שהיו עשויים להעיד על המקום שבו הוחזק שליט.
לאחר שחרורו של שליט משבי חמאס, הוא אמר לשגריר צרפת בישראל, כריסטוף ביגו, ששוביו נתנו לו להאזין לרדיו ואף לצפות בטלוויזיה, אבל רק בשידורי ספורט וטבע[19]. בריאיון שנכפה על שליט לטלוויזיה המצרית מייד לאחר שחרורו הוא סיפר ששמע על המאבק לשחרורו דרך הטלוויזיה והרדיו.
הפעילות מהחטיפה ועד שחרורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]2006
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות חטיפתו של שליט יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ, שנמשך לסירוגין כחמישה חודשים ובמהלכו נהרגו 394 פלסטינים. בד בבד התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בין-לאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. בהיותו של שליט גם אזרח צרפת, ניהלה צרפת חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח'אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של חמאס ובהם אחמד ג'עברי, סירבו לשחררו.
בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, עצר צה"ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצר עבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב"כ ופרקליטות המדינה. בחמאס טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור[20].
ב-1 ביולי חוטפיו של שליט דרשו לשחרר 1,000 אסירים פלסטינים תמורת שחרורו[21]. ישראל דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל[22]. יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן כי "מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות". בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של חמאס, שמנוהלת על ידי אסמאעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, לבין ההנהגה הצבאית של חמאס, שמנוהלת על ידי ח'אלד משעל.
ב-3 ביולי הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיענינה[23]. לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון "צבא האסלאם" שלא ימסור עוד מידע על גורלו של שליט[24].
ב-12 בספטמבר הורה בית המשפט הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל[25]. המדינה עתרה נגד ההחלטה וערעורה התקבל[26]. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.
ב-26 בנובמבר הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש[27], לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה"ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלה, שחרורו של שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.
2011-2007
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בספטמבר 2007 טענו הפלסטינים כי מסתערבים של צה"ל חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת שליט, ויודע גם היכן הוא מוחזק. מדינת ישראל לא הגיבה לטענות אלו[28].
ב-19 ביוני 2008, כשנחתם הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, עלתה סוגיית שחרורו של שליט כתמורה לרגיעה. בסופו של דבר הרגיעה נחתמה ללא שחרורו של שליט. אביו של שליט עתר לבג"ץ בניסיון לאסור את פתיחת מעבר רפיח כחלק מהרגיעה, אך עתירתו נדחתה. ב-11 בדצמבר 2008 התייחסה שרת החוץ, ציפי לבני, לחטיפתו של שליט ואמרה: ”אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה”[29]. לקראת סיומו הצפוי של מבצע עופרת יצוקה פרסמה משפחתו של שליט קריאה: ”בעת זו של מגעים לביסוס הסכם, המשפחה עומדת על כך כי החזרתו של גלעד תהיה כלולה בשפה מחייבת וברורה בכל הסדר שיוסכם עליו”[30].
כמו כן, לאחר תקופה ארוכה בה משפחת שליט בחרה להימנע ממאבק ציבורי המלווה בחשיפה תקשורתית רחבה קיבלה המשפחה בהובלתו של נועם שליט, אביו של גלעד, החלטה לשנות אסטרטגיה ופנתה למשרד "רימון כהן שינקמן" ביולי 2008 לסיוע. רימון כהן שינקמן נענו למשימה זו וממועד זה ליוו את משפחת שליט ומטה המאבק בהתנדבות מלאה[31].
במסגרת המאבק להחזרת שליט, לקחו חלק חברות יחסי ציבור רבות אשר יזמו קמפיינים ברחבי הארץ וברשת האלקטרונית. במסגרת הקמפיינים הרבים, בלט קמפיין אשר קרא לגולשי הפייסבוק להמיר את תמונת הפרופיל שלהם בתמונות של גלעד שליט, תחת הכיתוב: "גם אני מחכה לגלעד". הקמפיין תפס תאוצה כה רבה, שבמשך תקופה ארוכה ניתן היה לראות דפי פייסבוק רבים מציגים בתמונת הפרופיל שלהם את תמונתו של שליט במקום של האנשים עצמם.
האסטרטגיה התקשורתית והציבורית נקבעה במשותף עם בני המשפחה ומטה המאבק והשתנתה בהתאם למצב המדיני ולמשא ומתן הדן בשחרורו של גלעד. כך למשל הוחלט בשלהי כהונתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט להחריף את המאבק ולהעביר את מקום מושבם של בני המשפחה מביתם שבמצפה הילה אל מול ביתו של אולמרט. לאחר מכן הוקמה קבוצת המחאה "צבא החברים של גלעד" המהווה זירה משותפת למאות אלפי בני אדם אשר פועלים בדרכי פעולה שונות כגון הפגנות שבועיות, פעילות בצמתים מרכזיות, פעילות ברשת האינטרנט, פעולות ייחודיות כדוגמת "לובשים לבן למען גלעד" ועוד עד לשחרורו של גלעד. ביוני 2009 מונה חגי הדס, איש "המוסד" לשעבר, לשמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית שחרורו של שליט[32]. ב-2 באוקטובר באותה שנה, קיבלה ישראל סרטון וידאו באורך 2:42 דקות שבו מצולם שליט. בתמורה שחררה ישראל 20 אסירות פלסטיניות.
באותו היום, פורסם הסרטון בערוצי הטלוויזיה ובאתרי החדשות הישראליים, לאחר אישור משפחתו של שליט[33]. בסרטון נצפה שליט, לבוש מדים, מקריא טקסט שנכתב מראש, ובו קרא לממשלת ישראל להגיע לסיכום העסקה לשחרורו והעלה זיכרונות משפחתיים. שליט קם על רגליו למשך כמה שניות והתקדם לעבר המצלמה כדי שיוכלו לחזות במצבו הבריאותי, עד כמה שאפשר. כדי להוכיח שהווידאו הוקלט קרוב למועד פרסומו, אחז שליט בעיתון ערבי, והצלם התמקד בתאריך הכתוב עליו, 14 בספטמבר 2009.
בדצמבר 2009 נחשפה פעילותו של מתווך גרמני, שהעביר מסרים בין ישראל לחמאס וניסה לקדם עסקה לשחרור שליט. הוא מסר לישראל את תשובת חמאס, והעניין נדון בכמה ישיבות של שרי ה"שביעייה" (פורום בן שבעה שרים של ממשלת ישראל). הפורום החזיר תשובה, שבה היו הסתייגויות לגבי כמה מדרישות חמאס, וראש הממשלה הודיע שזו ההצעה האחרונה של הממשלה. החמאס לא ענה על התשובה הישראלית, ובכך נכנס המשא ומתן לקיפאון.
בשנת 2010 קרא הפרלמנט האירופי לשחרורו המיידי של שליט, ונשיא הפרלמנט האירופי, יז'י בוז'ק, נפגש עם אביו של שליט, נועם, והציע את עזרתו בשחרור[34]. בהמשך קראה גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, לשחרורו המיידי של שליט ודרשה מארגון החמאס לאפשר לצלב האדום לבקר אותו. אשטון גם נפגשה עם הוריו של שליט[35].
בפברואר 2011 טען השר לעניינים אסטרטגיים משה יעלון, שעסקה לשחרור מחבלים תמורת שליט אינה מתאפשרת, כיוון ששחרור מחבלים יגרום לרצח ישראלים כפי שקרה לאחר עסקאות קודמות[36]. באפריל אותה שנה הוחלט כי איש המוסד דוד מידן ישמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה לאחר שהדס יסיים שנתיים בתפקיד.
ביוני 2011 החליט ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על החמרת תנאי הכליאה של אסירי החמאס[37], אולם ההחלטה לא יושמה.
-
כרזה לשחרור גלעד שליט, "אזרח הכבוד של רומא", על בניין הקמפידוליו -
אמו ואחיו של שליט בקונצרט הזעקה למען גלעד שליט בגן אשכול, יולי 2010 -
המנצח זובין מהטה בקונצרט שארגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית למען גלעד שליט
פעילות ציבורית לשחרורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר נפילתם בשבי של אלדד רגב, אהוד גולדווסר וגלעד שליט, בשנת 2006, הקדיש בהופעותיו שלמה ארצי את השיר "אנחנו לא צריכים" לשלושת השבויים הישראלים. לאחר שהוחזרו גופותיהם של רגב וגולדווסר הפך השיר לשיר תפילה לשובו של שליט. בעת ביצוע השיר בהופעותיו של ארצי הוקרנה ברקע תמונתו של שליט, תוך הדגשת המשפט: "ותן לנו לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים". ב-5 ביולי 2010 הופיע ארצי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפארק אשכול ב"קונצרט זעקה לעולם" לשחרורו של גלעד שליט, ובו השמיע את "אנחנו לא צריכים". בינואר 2011, הקליט גם הזמר אייל גולן שיר לכבודו של גלעד שליט: "מזמור לגלעד"[38]. ההכנסות מהשיר הועברו למאבק להחזרתו של שליט. במהלך שהותו בשבי חוברו תפילות למען שחרורו[39].
בסוף יוני 2010 יצאו הוריו של שליט למסע מביתם במצפה הילה עד לביתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וזאת על-מנת להגביר את הלחץ להגיע לעסקה ולשחרר את שליט[40]. במקביל הופצו ברחבי הארץ אלפי סרטים צהובים לתלייה על גבי כלי רכב כצעד הזדהות עם שליט ומשפחתו. בתום 12 ימי צעדה עברו אביבה ונועם שליט להתגורר באוהל מחאה מול משכנו של ראש הממשלה בירושלים ונשארו בו למעלה משנה עד ליום שבו הממשלה אישרה את העסקה לשחרור בנם.
ביוני 2011 הגישה משפחת שליט תביעה בבית המשפט לחקירות פליליות בפריז, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד חוטפיו של שליט[41]. ביולי בית המשפט לחקירות פליליות בצרפת מינה שופט חוקר ושופטת חוקרת.
כחלק מהמאבק, יצא ב-2008, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, ספר ילדים בשם "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה". בספר מובא סיפור שכתב שליט בשנת 1997, בעת שלמד בכיתה ה', בהשראת הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" מאת שלי אלקיים.
הפולמוס סביב שחרור מחבלים תמורת שחרורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שהותו של שליט בשבי הפכה סוגיית שחרורו לסוגיה בוערת ושנויה במחלוקת בקרב הציבור הישראלי. קרובים של קורבנות פיגועי טרור, בהם יעל זאבי, אלמנתו של השר רחבעם זאבי, יצאו בקריאה לממשלה לשחרור שליט תמורת רוצחי יקיריהן[42]. מנגד, קרובים אחרים של קורבנות טרור, בהם זאב ראפ, אביה של הלנה ראפ, יצאו בהתנגדות להסכם שבמסגרתו ישוחררו רוצחי יקיריהם[43].
במהלך שהותו של שליט בשבי, התקשורת הישראלית סיקרה בהרחבה את סוגיית שליט, והתמקדה באופן תדיר בגורמים שקראו להגעה לפשרה כואבת לצורך שחרורו של שליט - הפגנות למען שחרורו של שליט זכו לסיקור תקשורתי נרחב בישראל, ואביו של גלעד שליט, נועם, זכה להופעות תדירות באמצעי התקשורת בישראל. מנגד, המתנגדים להסכם פשרה כואב לצורך השחרור, שזכו לחשיפה תקשורתית נמוכה יותר, הזהירו כי שחרור המחבלים הפלסטינים עשוי לגרום בעתיד למותם של ישראלים רבים בפיגועים, ובנוסף יגביר את המוטיבציה של ארגוני הטרור הפלסטינים לחטוף חיילים נוספים בעתיד.
את הגישה המצדדת בתשלום מחיר גבוה ייצג, בין השאר, איתן הבר, שאת מאמר המערכת שלו סיים במילים:
הימים והשבועות הבאים יהיו איפוא קשים. אנחנו נחשוק וננשוך שפתיים, נקמץ אגרופים וידיים, דמעה תזלוג בזווית העין - אבל נדע אז כי "תדע כל אם עברייה" שמדינת ישראל תשלם מחירים מטורפים עבור שובו של בנה מבין מלתעות האויבים. כאלה אנחנו.
— איתן הבר, "ידיעות אחרונות", 10 באפריל 2007
אחד הקולות נגד שחרור בכל מחיר היה מאמרם של אבי שגיא וידידיה שטרן, שאותו סיימו במילים:
תשומת הלב והרגישות למצוות פדיון שבויים אסור שתקהה. מותר לסכן חיי אדם - אפילו רבים - למען השבויים, ובלבד שתקדם לכך מחשבה רציונלית ששוקלת את היתרונות והחסרונות מנקודת הראות המצרפית של הביטחון הלאומי. גורלם של השבויים הוא אחת מהסוגיות הרבות המונחות על שולחננו הציבורי. יש להעניק לה את הפרופורציות המתאימות לחשיבותה, יחסית לנושאים אחרים שמציבים איומים וסכנות על המדינה. כל אחד מהחיילים השבויים הוא עולם ומלואו. אך היענות לדרישה הציבורית לשחררם "בכל מחיר" עלולה לגרום נזק ליעד-העל שלשם השגתו הם נשלחו לחזית מלכתחילה ולמענו נפלו חבריהם בקרב: ביצור ביטחון המדינה.
— אבי שגיא, ידידיה שטרן, כמה שווה שבוי ישראלי?, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2006
פולמוס זה בא לידי ביטוי גם בישיבת הממשלה שבה הוחלט לאשר את העסקה לשחרור שליט, בתמיכתם של 26 שרים ובהתנגדותם של שלושה שרים.
דעת השוללים את השחרור צברה תאוצה ביוני 2014 לאחר שנחשף שזיאד עואד, אחד מן המשוחררים בעסקת שליט, רצח בערב ליל הסדר את ניצב משנה ברוך מזרחי בציר תרקומיא. ישראלים נוספים נרצחו בידי מחבלים ששוחררו בעסקת שליט[44], תוצאות שגררו תגובות קשות על התנהלות הממשלה בבחירתה לקדם את שחרור החייל, שלטענת המתנגדים התעלמה משיקולים מדיניים וביטחוניים בסיסיים.
עסקת שליט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עסקת שליט
במהלך אוקטובר 2011, חמש שנים וארבעה חודשים לאחר ששליט נפל בשבי החמאס, הושגה עסקה בין ישראל לארגון החמאס אשר במסגרתה שוחרר שליט תמורת 1,027 אסירים פלסטינים וערבים-ישראלים, בהם מאות טרוריסטים שנשפטו למאסרי עולם על ביצוע ותכנון פיגועי טרור ובכללם רצח ישראלים. העסקה הושגה בתיווך מתווכים גרמנים ומצרים ונחתמה במצרים ב-11 באוקטובר 2011.
כחלק מהסכם בין ישראל לחמאס, במהלך השלב הראשון של העסקה, שיצא לפועל ב-18 באוקטובר 2011, שחררה ישראל 450 אסירים ובתמורה ארגון החמאס העביר את שליט לקהיר ומשם הוא הועבר לישראל[45]. במסגרת השלב השני של העסקה, שיצא לפועל בדצמבר 2011, שחררה ישראל 550 אסירים ביטחוניים נוספים.
חרף טענות שעלו בשיח הציבורי, דוד מידן, לשעבר מתאם שבויים ונעדרים, טען שהקמפיין להחזרת גלעד שליט לא השפיע על מחיר העסקה, אלא שהמחיר נשאר קבוע מלכתחילה ועמד על 450 פעילי חמאס. הפער בין מספר זה למספר האסירים ששוחררו בסופו של דבר נעוץ בכך שישראל ביקשה להוסיף מיוזמתה שחרור של פעילי פת"ח כדי לאזן את חיזוק ארגון החמאס שהתלווה לעסקה. מבין הפעילים היו גם רבים שלא נשקף מהם סיכון, ושהיו עתידים להשתחרר בלאו הכי עד שנה לאחר העסקה.[46]
לאחר השחרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת שחרורו החליט משרד הביטחון, באופן תקדימי, כי שליט יוכר מייד עם שחרורו מהשבי כנכה צה"ל, עם לפחות 20% נכות. שליט היה רב"ט כשנשבה, ובמהלך שהייתו בשבי עלה לדרגת רב-סמל והוכר כחייל בשירות קבע.
לאחר שחרורו מהשבי שב שליט לבית הוריו שבמצפה הילה. שחרורו, שהיה במוקד ההתעניינות בישראל ובעולם, משך למצפה הילה אמצעי תקשורת רבים ואף אזרחים מן השורה. מתוך התחשבות בשליט ולאור הרגישות הציבורית התחייבו שורה של כלי תקשורת להימנע מסיקור אינטנסיבי, שיפגע בפרטיותו של שליט[47]. אף על פי כן, בימים שלאחר שחרורו הופיעו דיווחים רבים על אודותיו. כן ביקרו את שליט בביתו נשיא המדינה שמעון פרס ושגריר צרפת בישראל כריסטוף ביז'ו.
לאחר שובו החל שליט בטיפול רפואי לצורך טיפול בפציעותיו. ב-4 בנובמבר נותח בידו להוצאת רסיסים שספג בעת החטיפה[48]. במערכת הביטחון החליטו להניח לשליט להתאקלם לאחר שובו מהשבי בטרם החלו בתחקור המקובל עם חזרתם של שבויים.
בפברואר 2012 נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ועם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי במפגש שהתקיים בארמון האליזה[49]. ב-18 באפריל 2012 השתחרר שליט מצה"ל בדרגת רב-סמל[50].
ביוני 2012 קיבל שליט משרה בידיעות אחרונות, כפרשן ספורט עם טור קבוע, לצדו של הפרשן אריק הניג[51]. אביו, נועם שליט, התמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת התשע עשרה, ונבחר בפריימריז למקום ה־39, הלא ריאלי[52].
באוקטובר 2013 החל את לימודיו לתואר ראשון בכלכלה וקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה[53]. בסוף 2016 החל לעבוד בבנק דיסקונט[54]. בתחקיר אירוע החטיפה, בלט היעדר חתירה למגע מצד שליט, בניגוד להנחיות קרב של לוחמים קרביים בצה"ל[55].
ב־25 ביוני 2018 פרסם ארגון החמאס תמונות וסרטונים חדשים על גלעד שליט מתקופתו בשבי[56]. ביוני 2021 פורסם באל-ג'זירה סרטון נוסף של שליט מתקופת השבי[57].
שליט נשוי לניצן שבת[58]. השניים מתגוררים באבן יהודה[59].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבויי צה"ל
- "השבוי - מבט מעזה" - ספרו של סלימאן א-שאפעי
- גרהרד קונרד - "המתווך הגרמני"
- החטיפה לעזה (מלחמת חרבות ברזל)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גרשון בסקין, לשחרר את גלעד: הערוץ החשאי, אור-יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2013
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלעד שליט, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- גלעד שליט, באתר ynet
- בן כספית, הסיפור האמיתי: כל מה שסיפר שליט לחוקריו בצה"ל אחרי שחזר מהשבי, באתר מעריב השבוע, 25 במרץ 2013
הקלטת ששיגרו חוטפי שליט ובה הקלטתו, באתר YouTube- מערכת, כשלקחו את גלעד- השחזור המלא, באתר nana10, 17 במאי 2011 - סרט ובו שחזור הפעילות הצבאית ביום נפילתו בשבי של שליט; במקור מתוך תוכנית הטלוויזיה "פנים אמיתיות" בערוץ 10
- ירון דרוקמן, אלף ימים של תקווה ואכזבה, באתר ynet, 21 במרץ 2009
- אלעד רובינשטיין, יום בחיי צעדת גלעד שליט, באתר ynet, 2 ביולי 2010
- גלעד שליט - הזמן האבוד - ציר זמן לתיאור התרחשויות הקשורות לנושא לאורך החודשים מאז החטיפה, באתר ynet
- צבא החברים של גלעד - אתר המטה לשחרור גלעד שליט
- אסף נבו, מזמורים לגלעד, באתר מאקו, 12 באוקטובר 2011 - רשימת השירים שנכתבו בהשראת השבי של גלעד שליט
- אורלי וילנאי, דרכה השקטה והרועמת של משפחת שליט, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
- עמוס הראל, אנשיל פפר, כישלון האופציה הצבאית שהוביל לעסקת שליט, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
- גילי כהן, 5 שנות קמפיין - ממחאה שקטה לצעקה מתריסה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
- עירית סדן, חלק מאיתנו, שלם בפני עצמו: גלעד שליט – הזווית ההולונית, באתר פסיכולוגיה עברית, נובמבר 2011
- לירון שמם, החיים החדשים שלו, באתר מאקו, 5 באפריל 2012
- אבי יששכרוף, המחסלים נגד המהססים: המלחמה הסודית לשחרור גלעד שליט, באתר וואלה, 26 ביולי 2013
- אהרל'ה ויסברג, חמש שנים לשובו: האם גלעד שליט כבר לא "הילד של כולנו"?, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2016
- דוד מידן מספר על המשא ומתן שניהל לשחרור גלעד שליט, תוכנית "זמן אמת", בערוץ כאן 11, פברואר 2019
- גלעד שליט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אמיר אלון, "גלעד לא מדבר על השבי, קשה לו עם הביקורת": עשור לשחרור - מעגל השתיקה סביב שליט נשבר, באתר מאקו, 20 בספטמבר 2021
- תיעוד מיוחד | גלעד שליט מדבר על תקופת השבי: "חמאס רצה לשמור עליי בחיים, לא ידעתי איך זה יסתיים", באתר מאקו, 24 בספטמבר 2021
גלעד שליט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גלעד שליט, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חן קוטס-בר ואלי לוי, נועם שליט מדבר לראשונה על מות אחיו יואל בשבי, באתר nrg, 27 באפריל 2009
- ^ חנן גרינברג, הוריו של גלעד שליט קיבלו עבורו דרגות סמ"ר, באתר ynet, 4 באפריל 2008
- ^ עמוס הראל, 24 השעות שהיו יכולות להציל את גלעד שליט, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2008
עמוס הראל, המודיעין שלא הובן: כך הוחמץ סיכול החטיפה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011 - ^ 1 2 בן כספית, הסיפור האמיתי: כל מה שסיפר שליט לחוקריו בצה"ל אחרי שחזר מהשבי, באתר מעריב השבוע, 25 במרץ 2013
- ^ עלי ואקד, החמאס דורש לשחרר כל האסירות תמורת מידע, באתר ynet, 26 ביוני 2006
- ^ חנן גרינברג, החטיפה והכישלון: חלוץ מסתפק בהערות, באתר ynet, 10 ביולי 2006
- ^ החזקת גלעד שליט כבן ערובה היא פשע מלחמה, 25 ביוני 2007, באתר בצלם
- ^ אבי יששכרוף, יוסי מלמן, חמאס: שליט פצוע, תנאי השבי אינם מתאימים לו, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
- ^ On the trail of Gilad Shalit, the lost soldier, באתר Times Online, 14 בספטמבר 2008
- ^ "שליט חי במעין גן-עדן, יש לו אוויר צח", באתר ynet, 14 בספטמבר 2008
- ^ חדשות 2, נועם שליט: "גלעד עבר דברים קשים בשבי", באתר מאקו, 20 באוקטובר 2011
- ^ שרון רופא-אופיר, המכתב הגיע לשליט: "מזכרת אחרי שנתיים", באתר ynet, 24 באוקטובר 2008
- ^ ישראל מאשרת: יש מכתב מגלעד, באתר ynet, 20 בספטמבר 2006
- ^ מסמך: המכתב הראשון של גלעד שליט מהשבי, באתר ynet, 8 בספטמבר 2009
- ^ רוני סופר, גורם שלישי העביר מכתב שני מגלעד שליט, באתר ynet, 4 בפברואר 2008
- ^ המכתב השלישי מגלעד שליט, באתר "הבנים"
- ^ ברק רביד, ג'קי חורי ושחר אילן, נועם שליט: גלעד מתחנן במכתב על חייו ומבקש לפעול לשחרורו, באתר הארץ, 10 ביוני 2008
- ^ "אמא, אבא... אני מוסר את געגועי" אות חיים ראשון מגלעד שליט, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
- ^ חדשות 2, הטלוויזיה בשבי: ספורט וסרטי טבע, באתר מאקו, 19 באוקטובר 2011
- ^ ברק רביד, משרד החוץ: "נחקור את בכירי החמאס בחשד לחברות בארגון טרור במסגרת הליך פלילי רגיל", באתר nrg, 29 ביוני 2006
- ^ רויטרס, חוטפיו של שליט דורשים שחרור אלף אסירים, באתר ynet, 26 ביוני 2006
- ^ "אני רוצה לומר מילה לגבי שחרורו של החייל. אנחנו לא ננהל משא ומתן עם החמאס על שחרור אסירים - בין במישרין ובין בעקיפין" מתוך דברי אולמרט בישיבת הממשלה, באתר משרד ראש הממשלה, 2 ביולי 2006
- ^ עלי ואקד ורוני סופר, אולטימטום לישראל: שחררו אסירים עד 6 בבוקר, באתר ynet, 3 ביולי 2006
- ^ אחיה ראב"ד ורועי נחמיאס, "צבא האסלאם": לא נהרוג את החייל החטוף, באתר ynet, 4 ביולי 2006
- ^ ג'קי חורי, בית דין צבאי הורה לשחרר בערבות 18 חברי פרלמנט מחמאס, בהם שלושה שרים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2006
- ^ איתמר ענברי, אסירי החמאס יישארו במעצר, באתר nrg, 25 בספטמבר 2006
- ^ ברק רביד, אולמרט ואבו-מאזן סיכמו על הפסקת אש, באתר nrg, 25 בנובמבר 2006
- ^ עמית כהן, דיווח: צה"ל חטף בכיר בחמאס מלב רפיח, באתר nrg, 8 בספטמבר 2007
- ^ ברק רביד וג'קי חורי, שרת החוץ ציפי לבני על שליט: לא תמיד אפשר להחזיר את כל החיילים הביתה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
- ^ ג'קי חורי, רגע לפני הפסקת אש בעזה, משפחת שליט במכתב פומבי: הזדמנות אחרונה להשיב את גלעד, באתר הארץ, 27 בינואר 2009
- ^ אורן פרסיקו, לטוות את הרגש, באתר העין השביעית, 16 במרץ 2009
- ^ הודעת משרד ראש הממשלה על מינוי של חגי הדס
- ^ אחיה ראב"ד, גלעד שליט בקלטת: חש בטוב. מתגעגע. להתראות, באתר ynet, 2 באוקטובר 2009
- ^ דורון נחום, אירופה קוראת לשחרורו המיידי של החייל החטוף גלעד שליט, באתר nana10, 11 במרץ 2010
- ^ שרת החוץ של האיחוד האירופי אשטון תיפגש היום עם משפחת שליט, באתר גלי צה"ל
- ^ קובי פינקלר, "חיי ישראלים ילקחו אם עסקת שליט תצא לפועל", באתר ערוץ 7, 24 בפברואר 2011
- ^ רונן מדזיני, נתניהו: נחמיר תנאי אסירי חמאס, החגיגה נגמרת, באתר ynet, 23 ביוני 2011
- ^ אור ברנע, מזמור לגלעד: אייל גולן שר לשליט, באתר ynet, 4 בינואר 2011
- ^ ראו בין היתר: יעל לוין, "תפילות לשחרורו של גלעד שליט", ידע עם 73–74 (תשע"ג), עמ' 125–136
- ^ אלי לוי, המסע למען שליט יוצא לדרך: "נחזור רק עם גלעד", באתר nrg, 27 ביוני 2010
- ^ דנה הרמן, נועם שליט הגיש בקשה לחקור את חטיפת בנו בצרפת, באתר הארץ, 6 ביוני 2011
- ^ עוזי ברוך, יעל זאבי, אלמנתו של השר רחבעם זאבי, תומכת בשחרור מחבלים בתמורה להשבת גלעד שליט הביתה. "השבת השבויים חשובה יותר מערך הנקמה"., באתר ערוץ 7, 21 בינואר 2009
- ^ דניאל אדלסון, משפחות קורבנות טרור: לא לשחרור הרוצחים, באתר ynet, 23 בינואר 2009
- ^ ראו פירוט בערך עסקת שליט#מעורבותם של האסירים ששוחררו בפעולות טרור
- ^ גלעד שליט שוחרר מהשבי אחרי 1,941 ימים, באתר ynet, 18 באוקטובר 2011
- ^ "לא מספר האסירים" - זו הבעיה העיקרית בעסקת החטופים, באתר מעריב אונליין, 17 ביוני 2024
- ^ רועי ברק, התקשורת חתמה על אמנה לא להפר את פרטיות שליט במשך 10 ימים, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2011
- ^ אחיה ראב"ד, יותר מ-5 שנים מהפציעה: גלעד שליט נותח בידו, באתר ynet, 4 בנובמבר 2011
- ^ גלעד שליט בצרפת: נפגש עם הנשיא סרקוזי, באתר ynet, 8 בפברואר 2012
- ^ מתן חצרוני, זה רשמי: גלעד שליט השתחרר מצה"ל, באתר מאקו, 18 באפריל 2012
- ^ פרשן הספורט החדש של ידיעות אחרונות: גלעד שליט, באתר מאקו, 12 ביוני 2012
- ^ "מיכאלי, בר-לב ושפיר בעשירייה הפותחת; 6 נשים ב-20 המקומות הראשונים", באתר הארץ, 30 בנובמבר 2012
- ^ הסטודנט שליט: נרשם ללימודי תואר ראשון, באתר מאקו, 1 במאי 2013
- ^ רעות שפיגלמן, קריירה חדשה: גלעד שליט מצטרף לבנק דיסקונט, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2016
- ^ בן כספית, גיבור הוא לא, באתר nrg, 24 באוקטובר 2011.
- ^ גאנם איברהים, תיעוד חדש מתקופת שליט בשבי חמאס, באתר מאקו, 25 ביוני 2018
- ^ ynet, תמונות חדשות של גלעד שליט בשבי חמאס, באתר יוטיוב
- ^ עזבו אתכם מהקלטות ישנות, הנה ההזמנה לחתונה של גלעד שליט, באתר וואלה, 7 ביוני 2021
- ^ מאור בן הרוש, גלעד שליט ואשתו בצעד מפתיע במיוחד, באתר וואלה, 8 באוקטובר 2024