נוסרת אמין
 | |
| לידה |
1886 אספהאן, המדינה הנשגבת של פרס  |
|---|---|
| פטירה |
1983 (בגיל 97 בערך) אספהאן, איראן |
| מדינה |
איראן |
| כינויים נוספים | באנו אמין |
| מקצוע | אשת הלכה, תאולוגית, אשת חינוך |
| השקפה דתית |
אסלאם שיעי |
  | |
חאג'יה סיידה נוסרת אמין (בפרסית: سیده نصرت امین, 1886–1983), ידועה גם כ"בַּאנו אמין" (הגברת אמין, בפרסית: بانو امين), נחשבת לאחת מאנשי ההלכה והמשפט המוסלמי הבולטים ביותר במאה העשרים. היא ידועה גם כתאולוגית וכמיסטיקאית אסלמית. היא קיבלה רישיונות פסיקה (אג'אזאת) רבים, בין היתר מן האייתוללה מוחמד כאזם חוסין שיראזי (1873–1947) ושייח' עבד אל-כרים חאירי יזדי (1859–1937), מייסד החווזה של קום. היא בעצמה הנפיקה רישיונות פסיקה רבים למלומדים, ביניהם סייד מרעשי נג'פי וזינת א-סאדאת הומאיוני.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוסרת אמין נולדה באספהאן למשפחת סוחרים. בילדותה למדה בבית ספר מקומי, שם למדה לימודי קוראן ותרבות פרס. היא המשיכה ללמוד גם אחרי שהתחתנה (בגיל 15). בעלה, שהיה קרוב משפחתה, נקרא חאג' מירזא מועין א-תוג'אר. אביה, חאג' סייד מוחמד עלי אמין א-תוג'אר, תמך בהמשך לימודיה ואף עזר לממנם.[1] דודתה, האשמיה א-תוג'אר, אחותו של האב, הייתה בעצמה פוסקת הלכה מוסמכת, ואחייניתה איפתיח'אר א-תוג'אר קיבלה הסמכה גם היא והייתה לפוסקת מוסמכת. בשנת 1965 הקימה נוסרת אמין בית ספר תיכון לבנות (דַבּירסתאן-י דוח'תַראנה-י אמין) באספהאן, בשם "מַכְּתַב-י פאטמה".[2] הלימודים בבית הספר כללו לימודי פרסית, ערבית, אנגלית, פילוסופיה, משפט מוסלמי ותרבות מוסלמית. הלימודים היו ברמה גבוהה ואפשרו לבוגרות המוסד להגיע לשלב המכין במרכזי הלימוד וההסמכה המסורתיים.
לנוסרת אמין נולדו שמונה ילדים, אך רק אחד מהם זכה להגיע לבגרות.
היא קבורה בבית הקברות תח'ת-י פולאד שבעיר אספהאן.
חיבורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל-ארבעין אל-האשמיה - "ארבעים [המסורות] ההאשמיות". החיבור הראשון שכתבה כולל ארבעים חדית'ים שנושאם הוא ייחוד האל ותוארי האל, רעיונות פילוסופיים ותאולוגיים (1936; נכתב בערבית ותורגם מאוחר יותר לפרסית).
- סאיר וסלוכ דר רוויש-י אווליא-י אללה - "ההליכה והמסע בדרך ידידי האל". חיבורה הראשון בפרסית מתאר את הדרכים המביאות לשלמות רוחנית. באנו אמין השתמשה בשם עט גברי בפרסום הראשון של חיבור זה[3] (1944; פרסית).
- אח'לאק וראה-י סעדאת: איקתיבאס ותרג'מה אז טהארת אל-עראקי בן מסכויה - "מוסר ודרך האושר: לקט ותרגום [מדברי] אל-עראקי בן מסכויה". ספרה השני בפרסית הוא תרגום חלקים מחיבורו של אבן מסכויה תהד'יב אל-אח'לאק ("ליטוש המידות הטובות"). משמש כספר לימוד מקובל באוניברסיטאות ובחוגי לימוד שונים באיראן (1949, פרסית).
- א-נפחאת א-רחמאניה פי אל-וארדאת אל-קלביה - "משבי הרוח הרחמניים בענייני הלב". חיבור בעל אופי מיסטי המתאר חוויות מיסטיות שחוותה. בניגוד לשאר חיבוריה בפרסית, ספר זה לא תורגם מעולם לערבית[4] (1950?; ערבית).
- רוויש-י ח'ושבח'תי ותווציה בח'ואהראן-י אימאני - "הדרך לאושר ועצה לאחיות לאמונה". הספר עוסק בסוגיות תרבותיות וחברתיות של התקופה. נכתב במובהק עבור ציבור הנשים הקוראות באיראן (1952, פרסית).
- מח'זן אל-ערפאן דר עולום-י קוראן - "אוצר הידע במדעי הקוראן". חיבור פרשני בן 15 כרכים (ב-1956 הופיע הכרך הראשון ושאר הכרכים התפרסמו במהלך 15 השנים הבאות, פרסית).
- מח'זן א-לאלי דר פזילת-י מולא אל-מוואלי עלי בן אבי טאלב - "אוצר הפנינים בשבח עלי בן אבי טאלב" (1961, פרסית).
- מעאד, יא אח'רין סיר-י בשר - "החזרה לחיים, או המסע האחרון של האדם". חיבור זה עוסק באסכטולוגיה ובאחרית הימים (1963/4, פרסית).
- ג'אמע אל-שתאת - "אסופת הדברים הפזורים". הספר כולל שאלות שנשלחו אליה ממלומדים שונים ואת תשובותיה (פורסם כספר ב-1965 אבל היה קיים כנראה ככתב יד לפני כן; ערבית).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביוגרפיה של נוסרת אמין משנת 1992 (פרסית): נאצר באקרי בידהנדי, מופת לגברות (גילויים מחייה של הגברת המוג'תהדה אמין אצפהאני), קום, 1992 (ناصر باقری بیدهندی، بانوی نمونه (جلوههایی از حیات بانوی مجتهده امین اصفهانی)، قم، دفتر تبلیغات اسلامی، ۱۳۷۷)
- Mirjam Künkler and Roja Fazaeli, "The Life of Two Mujtahidas: Female Religious Authority in 20th Century Iran," in Women, Leadership and Mosques: Changes in Contemporary Islamic Authority, Masooda Bano and Hilary Kalmbach, eds. Brill Publishers, 2012, pp. 127-160.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המוקדש לנוסרת אמין ובו ניתן לקרוא מבחר מחיבוריה ואף להאזין לה
- מאמר העוסק במעמדה של נוסרת אמין וביחס אליה לאחר מותה
- מאמר (מתורגם מפרסית) המתאר את קורות חייה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mirjam Künkler and Roja Fazaeli, "The Life of Two Mujtahidas: Female Religious Authority in 20th Century Iran," in Women, Leadership and Mosques: Changes in Contemporary Islamic Authority, ed. Masooda Bano and Hilary Kalmbach (Brill Publishers, 2012), pp. 132-133.
- ^ Mirjam Künkler and Roja Fazaeli, "The Life of Two Mujtahidas: Female Religious Authority in 20th Century Iran," p. 135.
- ^ Mirjam Künkler and Roja Fazaeli, "The Life of Two Mujtahidas: Female Religious Authority in 20th Century Iran," p. 137.
- ^ Tayyebeh Cheraghi, "Lady Nusrat Beygum Amin," Message of Thaqalayn 14/3 (2012), p.125.