נוספרטו

נוספרטו
Nosferatu – Eine Symphonie des Grauens
	פתיח הסרט
מבוסס על	דרקולה
בימוי	פרידריך וילהלם מורנאו
הופק בידי	Albin Grau
תסריט	הנריק גאלין
שחקנים ראשיים	מקס שרק (הרוזן אורלוק); גוסטב וון ונגנהיים (Thomas Hutter); אלכסנדר גרנך (Knock); Heinrich Witte; קרל אטינגר; Max Nemetz; Gustav Botz; פאני שרק; ג'ון גוטווט; לוני נסט; בפסקה זו 7 רשומות נוספות שטרם תורגמו
מוזיקה	הנס ארדמן
צילום	גונתר קראמפף, פריץ ארנו וגנר
מדינה	גרמניה, רפובליקת ויימאר
חברת הפקה	Prana Film
חברה מפיצה	נטפליקס, Transit Film GmbH, מכון הסרטים הבריטי, UFA
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה, שידורים, הפצה לאולמות הקולנוע, הוצאה ביתית
הקרנת בכורה	15 במרץ 1922
משך הקרנה	94 דק'
סוגה	סרט ערפדים, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט אילם, סרט אימה, סרט דרמה
	דף הסרט ב־IMDb

מקס שרק בדמותו של הרוזן אורלוק-מתוך כרזת קידום מכירות של הסרט

נוספרטו (בגרמנית: Nosferatu, eine Symphonie des Grauens: נוספרטו, סימפוניית אימה) הוא סרט אימה אקספרסיוניסטי גרמני משנת 1922 בבימויו של פרידריך וילהלם מורנאו ובכיכובו של מקס שרֶק. עלילת הסרט מבוססת על רומן האימה "דרקולה" מאת הסופר האירי ברם סטוקר.

אטימולוגיה

"נוספרטו" הוא המונח בשפה הרומנית לאל-מת, יצור המתקיים באזור הדמדומים שבין החיים למוות. מיקום זה, מערער את קו הגבול הבסיסי ביותר והוא היסוד למפלצתיותו^[1].

עלילה

תומאס הוטר הוא סוכן נדל"ן המתגורר בעיר ויסבורג. מעסיקו מר נוק שולח אותו לטירה בהרי הקרפטים בטרנסילבניה שברומניה לפגישה עם לקוח חדש, הרוזן אורלוק. הוטר נפרד מאשתו אלן הנשארת עם חברו הארדינג ואחותו אנני. עם התקרבו ליעדו פוגש הוטר בתושבים מקומיים המנסים להניאו מלהגיע לטירה המפחידה בשעות הלילה. הם מזהירים אותו כי בטירה מתגורר אדם זאב מפלצתי. גם נהג הכרכרה המסיע אותו במעלה ההר, מסרב להתקרב לטירה עם רדת החשכה, ומוריד אותו באמצע הדרך. הוטר ממשיך בנסיעה על גבי כרכרה שחורה אחרת אשר בדיוק מופיעה ועוברת בדרכו. בהגיעו לטירה מקבל אותו הרוזן אורלוק ומארח אותו לארוחת ערב. במהלך הארוחה נחתך הוטר באצבעו מסכין. אורלוק מנסה למצוץ את הדם המטפטף מן האצבע, אך הוטר מרחיק את ידו.

למחרת בבוקר מתעורר הוטר בטירה הנטושה ומבחין בסימני ניקוב בצווארו. הוא סבור כי אלו עקיצות יתושים או עכבישים. בהמשך היום חותם אורלוק על מסמכי הרכישה של הבית ממול ביתו של הוטר עצמו. הוא קורא ספר אודות ערפדים ומתחיל לחשוד כי הרוזן אורלוק הוא ערפד. עם רדת החשכה הוטר מתחבא בחדרו אך אינו יכול לנעול את הדלת. בחצות הלילה נפתחת הדלת מעצמה, הרוזן אורלוק מתגלה והוטר מאבד את הכרתו. ביום שלמחרת משוטט הוטר ברחבי הטירה. בקריפטה הוא מגלה ארון קבורה המשמש את אורלוק למנוחה. מבועת, הוא חוזר בריצה לחדרו. מחלון חדרו הוא צופה באורלוק המעמיס ארונות קבורה על מרכבתו, נכנס לתוך אחד מהם, והמרכבה יוצאת לדרכה. הוטר נמלט מן הטירה דרך החלון, מאבד את הכרתו ומתעורר בבית החולים. לאחר החלמתו חוזר הוטר לביתו.

בינתיים, מועברים ארונות הקבורה לספינה. צוות הספינה פותח את אחד מהם ומגלה כי הוא מלא בחולדות. צוות הספינה נתקף במחלה מסתורית, ולאחר זמן קצר מתים כולם פרט לקפטן והקצין הראשון. הקצין מבין כי הבעיה היא במטען הארונות והולך להשמיד אותם. בדרכו הוא פוגש באורלוק שהתעורר ומרוב פחד קופץ לים. הקפטן הופך גם הוא לקורבן של אורלוק. בהגיע הספינה לנמל ויסבורג חומק ממנה אורלוק כאשר הוא נושא את אחד מארונות הקבורה שלו ופונה לעבר הבית שרכש מהוטר במפגשם בטירה. צוות הספינה המת מתגלה בנמל ובעיר מתעוררת פאניקה מחשש כי הסיבה למותם היא מגפת הדבר. התושבים נקראים להישאר סגורים בבתיהם.

העיר מתמלאת במתים. נוק המאושפז במחלקה פסיכיאטרית נמלט ממנה לאחר שרצח את השומר. מתפתח מרדף אחריו אך הוא מצליח להתחמק באמצעות שימוש בדחליל. אורלוק מתגנב אל הבית ומגיע לחלון חדרה של אלן אשר קראה גם היא את הספר אודות הערפדים. על פי הספר, הדרך לנצח את הערפד היא באמצעות אישה יפה וטהורה אשר תסיח את דעתו לאורך כל הלילה. היא מזמינה אותו פנימה, אך מתעלפת. הוטר מגיע ומעורר אותה, והיא שולחת אותו להזמין רופא. כשהוטר יוצא, נכנס לחדר אורלוק, ושוקע במציצת דמה של אלן עד כי הוא שוכח מאור היום עולה. עם קריאת התרנגול נעלם אורלוק בעננת עשן כשהוא מנסה לברוח. הוטר מציל את אלן. בהרי הקרפטים נותרות רק הריסות מטירתו של הרוזן אורלוק.

אפקטים אמנותיים

ההיבט הוויזואלי

בסרט נעשה שימוש ראשוני במספר אפקטים אמנותיים על מנת להדגיש ולמקד את הצופה בסצנה המתרחשת על המסך וליצור אצלו את התחושה כי הוא נוכח באופן פיזי במקום האירוע וחש את אותן התחושות הנפשיות, בעיקר אימה ופחד שחשים השחקנים. בין היתר בחר הבמאי מורנאו לצלם סצנות רבות מחוץ לאולפן באתרי ההתרחשות עצמם ובכך ליצור קשר של מסתורין בין ההתרחשות וחיי היום יום. העיצוב הסביבתי של הסצנות והמצב הפאסיבי של המצלמה מעבירים את תחושת האימה "מתוך המוכר ולא מתוך הסוטה".

עיצוב דמותו של הערפד, המצולם תמיד במצב עמידה עם גבו הכפוף ואצבעותיו המעוקלות, משתלבים במבנה הטירה בעלת הפתחים המקומרים. לעומתם בתי העיר בעלי הקווים הישרים מסמלים את ההבדל בין ארצות החיים והמוות.

סצנות האימה מתבססות בעיקר על משחקי אור וצל. בדרך כלל רק דמויות בודדות או אזור אחד מוארים, והשאר נותרים באור עמום או בחושך. תנועת הצל המוארך הוא אות מבשר רעות, ועליו הוסיף הבמאי משחקי צבע, כאשר הלילה כחול, פנים הבית בצהוב ובחום, והבוקר בוורוד.

המצלמה מוצבת ברוב הסרט במצב סטטי והתנועה נוצרת מתוך תנועות הגופים השונים בכל סצנה. לעיתים המצלמה משקיפה מנקודת המבט של דמות ספציפית, ובשיאה, מנקודת המבט של הצופים (תוך כדי שבירת "הקיר הרביעי"), כאשר מבטו של הערפד כלפי קהל הצופים יוצר תחושת איום ישירה עליהם.

ההיבט הדרמטורגי

הסרט הוא למעשה עיבוד קולנועי של אגדה עממית אשר בתוכה משולבים נרטיבים שונים כגון היסטוריה, אפידמיולוגיה, אמונות טפלות, וטקסט כתוב.

ניתן לראות את הסרט כמעין חלום בלתי מפורש המשולב בשברים לוגיים ומעברי נושא חדים ולכאורה בלתי קשורים זה לזה. באמצעות טכניקות צילום שבהם ממשיך קו הראיה של הדמויות השונות, יוצר הבמאי קשר ביניהן, למרות המרחק הפיזי הגדול המפריד אותן. בכך נוצר קשר של רעיון וחזון המתגבר על הגבלות המרחב והזמן.

המוזיקה המלווה את הסרט היא בעלת גוון מיסטי-רומנטי. באמצעות המוזיקה נוצרת בצופה תחושת זוועה וצמרמורת מתוך הבנת מצב הרוח של הדמות הרלוונטית בכל סצנה. המוזיקה יוצרת תחושת גלוריפיקציה של המצב הטבעי כאשר הוא מעורב באגדות דמוניות.

נושאים ומוטיבים

הטבע – מוצג באמצעות פנורמות נופיות המשולבות בצילומי תקריב של פרטים קטנים. מורנאו מסמל באמצעות צילומי הטבע את שרשרת החיים והמוות של טורף ונטרף. כל אחת מהדמויות פועלת על פי טבעה ואינה יכולה להימלט מהשפעת הכוחות הללו.
הערפד – משלב תכונות אנושיות ומפלצתיות. תנועותיו חדות וקופצניות אך הוא מעורר בצופה סוג של רגשות הזדהות עד כדי חמלה, הנובעת מהבנת אופיו הטבעי המושרש בו, שעל פיו הוא חייב לפעול.
ההיסטוריה – ובעיקר הקשר שלה לתפיסת הרומנטיקה הגרמנית מתבטאת בנוף הפתוח שלפני העידן התעשייתי. הרצון לחזור ל"גרמניה הישנה" שלפני מלחמת העולם הראשונה, בעידן פחות מודרני ופחות הפכפך המשנה סדרי עולם. צילומי סצנות מלנכוליות בצד מבנים מפוארים או בעלי קווים ישרים ממחישים את המשבר הנפשי הכרוך במעבר לעידן התעשייתי המודרני. הסרט משקף את אירועי המלחמה והבלבול שלאחריה באמצעות הדגשת חוסר היציבות והשליטה על מהלך החיים, הפגיעות והייסורים של פרטים שונים בחברה.
מיניות – פעילותן של הדמויות היא קונוטציה פרשנית של מוטיב ה"פיצוי באמצעות טראומה" על איסורים חברתיים שונים שהתקיימו בתקופה הרלוונטית. האישה הטהורה המזמינה את הערפד לחדרה הוא ייצוג של אמונה עממית ישנה ולפיה בתולה תמימה אחת יכולה להציל עיר שלמה מגורל אכזר. בהיבט נוסף ניתן לראות בכך התקוממות של אישה צעירה נגד מוסד הנישואין בכפייה, וצעד להתגברות על תסכול מיני מודחק. יש הרואים בפעולות שונות של בדמויות בסרט רמזים הומוסקסואלים, הבאים לידי ביטוי בשאיפה להתחבר לאדם בעל השפעה חזקה, והחצנה של יצרים אפלים הטבועים בכל אדם.
תורת הסוד והנסתר – ההצגה הריאליסטית של הסרט יוצרת את הרושם כי הוא מתרחש בעולם האמיתי למרות האירועים העל טבעיים המתוארים בו. למרות זאת משולבים בסרט רמזים רבים הקשורים בתורת הסוד והנסתר כגון בטקסט המכתב, סמלי הצלב, האותיות העבריות, הסמלים האסטרולוגים וציורים דקורטיביים אחרים כגון גולגולת ונחש.

ביקורת והשפעה

הסרט "נוספרטו" הווה קפיצת מדרגה בעבודתו הקולנועית של מורנאו. החדשנות האמנותית שלו התבטאה בעיצוב המהפכני של דמות הערפד, הן מבחינת צורתו החיצונית הכוללת קרחת, גפיים ארוכות, עיניים שקועות בתוך גוון פנים חיוור, והן מבחינת התנהגותו המלנכולית הכפוייה, המבטאת בדידות ויאוש.

מורנאו שילב שלמות טכנית ביחד עם נושא בעייתי מבחינה פסיכולוגית, באמצעות ניתוק של ההיבט הטכני הכרוך בהפעלת המצלמה, שנשארה כמעט תמיד במצב סטטי, תוך יצירת תחושת אימה ופחד בקרב הצופה. הסרט יצר למעשה מודל סטנדרטי לחיקוי ביצירתם של סרטי אימה בכלל ובז'אנר סרטי הערפדים בפרט. כל זאת נעשה באמצעות שימוש בטכניקות קולנועיות ועיצוביות של הדמויות ואתרי הצילום בלבד, ומבלי להראות תמונות זוועה מפורשות על מנת ליצור את הזעזוע ותחושת האימה אצל הצופים.

הסרט עצמו קיבל כאמור ביקורות חיוביות ומהללות, ובמהלך השנים הפך לסרט קאלט אשר על פיו הופקו סרטים נוספים כגון: "נוספרטו הערפד" - סרטו של ורנר הרצוג משנת 1979 שהיה מחווה לסרט המקורי, ו"צלו של הערפד" - סרטו של אליאס מריג על פי תסריט של סטיבן כ"ץ משנת 2000, המספק תיאור בדיוני של צילומי הסרט המקורי. העלילה מציגה את מקס שרק, שגילם את דמותו של הרוזן אורלוק, כערפד גם במציאות.

לאחר הפצת הסרט נתבעו המפיקים על ידי אלמנתו של ברם סטוקר בגין הפרת זכויות היוצרים. התביעה התקבלה, וחברת ההפקה פשטה את הרגל. בית המשפט קבע כי יש להשמיד את כל עותקי הסרט, אך מכיוון שההפצה בעולם כבר החלה נותר עותק ממנו אשר שוכפל במהלך השנים.

לקריאה נוספת

Brill, Olaf, Film Nosferatu, Eine Symphonie des Grauens (GER 1922)
Eisner, Lotte H. (1980). Hoffmann, Hilmar; Schobert, Walter (eds.). Die dämonische Leinwand. Frankfurt am Main. ISBN 3-596-23660-6.
Giesen, Rolf (2019). The Nosferatu Story: The Seminal Horror Film, Its Predecessors and Its Enduring Legacy. McFarland & Company. ISBN 978-1476672984.
Grafe, Frieda (2003). Patalas, Enno (ed.). Licht aus Berlin: Lang/Lubitsch. Berlin: Verlag Brinkmann & Bose. ISBN 978-3922660811.
Jackson, Kevin (2013). Nosferatu eine Symphonie des Grauens. British Film Institute. ISBN 978-1844576500.
Joslin, Lyndon W. (2017). Count Dracula Goes to the Movies: Stoker's Novel Adapted (3rd ed.). McFarland & Company. ISBN 978-1476669878.
Magistrale, Tony (2005). Abject Terrors: Surveying the Modern and Postmodern Horror Film. Peter Lang. ISBN 978-0820470566.
Marriott, James; Newman, Kim (2018) [1st pub. 2006]. The Definitive Guide to Horror Movies. London: Carlton Books. ISBN 978-1-78739-139-0.
Meßlinger, Karin; Thomas, Vera (2003). Prinzler, Hans Helmut (ed.). Friedrich Wilhelm Murnau: ein Melancholiker des Films .Berlin: Bertz Verlag GbR. ISBN 3-929470-25-X.