לדלג לתוכן

נוחשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקום נוחשה בסוריה

נוחשה היה אזור בצפון-מערב סוריה במילניום ה-2 לפנה"ס. האזור היה ממזרח לנהר האורונטס, גובל בחלב מצפון-מערב ובקטנה מדרום. על פי רוב המחקרים, הייתה נוחשה ממלכה קטנה או פדרציה של נסיכויות תחת מלך עליון. תל חאן שייח'ון זוהה באופן משוער כ-kurnu-ḫa-šeki.[1]

שם, גבולות וחברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "נוחשה" פירושו "עשיר, משגשג". ממלכת נוחשה השתרעה מעמק הפרת במזרח ועד לעמק האורונטס במערב בין חמת בדרום וחלב בצפון. היא לא כללה את אבלה והיא הופרדה מנהר הפרת על ידי אמר ואשתתה.[2]

העיר הראשית של הממלכה נקראה אוגלזת (כנראה ח'אן שייח'ון המודרנית). טקסטים חיתיים מזכירים את "מלכי נוחשה", מה שמעיד על כך שהאזור היה מורכב ממספר ממלכות קטנות שייתכן ויצרו קונפדרציה; אחד המלכים לקח על עצמו את התפקיד של פרימוס אינטר פארס (ראשון בין שווים), והתיישב באוגלזת.[2]

רוב האוכלוסייה במחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס הייתה שמית-מערבית, בעוד שהמעמדות השולטים היו חורים. השפה הדיפלומטית שהייתה בשימוש באזור הייתה צורה חורית של אכדית שכן תכונות חוריות מופיעות בכל משפט אכדי בלוחות שנכתבו בנוחשה; האלמנטים החוריים מהווים כעשירית מהמשפט. הכתרת מלך כללה משיחה בשמן; נוהג נפוץ במלכויות תקופת הברונזה של מערב אסיה.

תקופת הברונזה התיכונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם נוחשה מופיע בטקסט דו-לשוני חתי-חוריתי (שנקרא שיר השחרור) שהועתק ממקור חוריתי המתוארך לשנת 2000 לפנה"ס. בטקסט החוריתי, נוחשה הייתה בעלת ברית קרובה של אבלה.[2]

ברונזה תיכונה IIA

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור הוזכר גם בארכיון מרי ובארכיון אלאלח אך לא ציין ישות פוליטית מאוחדת; בזמני מרי, האזורים הצפוניים של נוחשה היו תחת עליונות ימח'ד בעוד שהדרומיים היו כפופים לקתנה.[3]

תקופת הברונזה המאוחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה הקטנה של נוחשה עברה מיד ליד בין המעצמות הגדולות באזור כמו מצרים, מיתני והחיתים.[3]

הסכסוך המצרי-מיתני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחותמס הראשון ערך מסעות צבאיים באזור והגיע לנהר הפרת. תחותמס השלישי (1470 לפנה"ס) סיפח את האזור, ואז מיתני ביססה את שליטתה על האזור.[3]

התקופה החיתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופילוליאומה הראשון ניהל סדרת מסעות צבאיים ("מלחמות סוריה הגדולות", 1350-1345 לפנה"ס) נגד תושרתה ממיתני (נפטר 1345 לפנה"ס לאחר מצור כרכמיש), תקף וסיפח את האזור. תות ענח' אמון גם נפטר, מה שגרם לשופילוליאומה הראשון להפוך לשליט החזק ביותר במזרח הקרוב, ששלט על חלקים נרחבים מאנטוליה וסוריה. ארכיוני אל-עמארנה (1350 לפנה"ס) חושפים שנוחשה הייתה מעורבת בסכסוכי גבול עם שכנתה אמורו.

אמורו התיישרה במהירות עם החיתים. חוזה חיתי המתוארך לתקופת שלטונו של מוותליש השני, המאה ה-13 לפנה"ס, מזכיר סכסוכי גבול קודמים בין נוחשה לחלב בצפון-מערב, שם ביקשו אנשי נוחשה מהמלך המיתני להתערב; המלך ערך מסע נגד חלב ונתן את האדמות השנויות במחלוקת לנוחשה. החוזה מזכיר שאנשי חלב ביצעו עבירה נגד מונרך חיתי בשם חתושילי ונוחשה ביקשה ממנו מחוזות השייכים לחלב; החיתים נענו לבקשת נוחשה. תאריך סכסוכי הגבול בהם התערבו החיתים קשור לתאריך המונרך בשם חתושילי, אך זהותו של המלך הזה מסתורית אך ייתכן ששלט כמלך משותף של ארנוואנדה הראשון, תחילת המאה ה-14 לפנה"ס.

טטה מנוחשה היה נכדו של שרופשי והומלך על ידי המלך שופילוליאומה הראשון כמלך החדש בחוזה וסאלי. כאשר שופילוליאומה הראשון נפטר בסביבות 1323 לפנה"ס, האמון של האוכלוסייה בטטה ירד. המשרה ניתנה לאחיו, שומיטרה. טטה ערך מרד נגד אחיו וחזר לכס המלוכה, והותקן על ידי מורסילי השני. במסמך חיתי,[4] טטה ניסה לגייס את מצרים כשותפה כאשר נוחשה (ככל הנראה גם קינזה) התמרדה נגד החיתים. הדעה הרווחת משווה את המרד הזה לשנה השביעית לשלטון מורסילי, אך ישנן גם דעות לפיהן הוא התרחש בשנה התשיעית לשלטון מורסילי. ממצרים, שייתכן שבאמת ערכה מסע לסוריה, דרש המלך החיתי את הסגרתו של טטה במכתב שנשלח לארמאע (חורמחב). תל אפיס ייתכן שהיה חלק מנוחשה, והפך מאוחר יותר למרכז מנהלי תחת חתושילי השלישי.

תקופת הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הברזל, האזור הפך להיות ידוע כלואש.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוחשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Eduardo Torrecilla () Reflections on the Qaṭna Letters TT1–5 (I): Hittite Expansionism and the Syrian Kingdoms [1]https://www.ub.edu/ipoa/wp-content/uploads/2022/11/20222AuOr07Torrecilla.pdf
  2. ^ 1 2 3 Eblaitica: essays on the Ebla archives and Eblaite language, Winona Lake, Ind: Eisenbrauns, 1987, Publications of the Center for Ebla Research at New York University, ISBN 978-0-931464-34-8
  3. ^ 1 2 3 Bryce, Trevor (2009). The Routledge Handbook of the Peoples and Places of Ancient Western Asia. Routledge. ISBN 978-1-134-15908-6.
  4. ^ KUB 19.15 + KBo 50.4
  5. ^ Drower, Margaret S. (1973). "Chapter X - Syria c. 1550–1400 B.C.". In Edwards, Iorwerth Eiddon Stephen; Gadd, Cyril John; Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière; Sollberger, Edmond (eds.). Part 1: The Middle East and the Aegean Region, c.1800–1380 BC. The Cambridge Ancient History (Second Revised Series). Vol. 2 (3 ed.). Cambridge University Press. ISBN 978-1-139-05426-3.