נדיה אטינגון-רייכרט

נדיה אטינגון-רייכרט
לידה	28 באפריל 1903; קייב, האימפריה הרוסית
פטירה	11 בפברואר 1994 (בגיל 90)
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	האקדמיה הלאומית למוזיקה של אוקראינה על שם צ'ייקובסקי
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	עברית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	ישראל רייכרט

נדיה אֶטינגוֹן-רייכֶרט (28 באפריל 1903 – 11 בפברואר 1994^[1]) הייתה פסנתרנית ישראלית.

ביוגרפיה

נדיה אטינגון נולדה בעיר הפלך קייב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בתם של אפרתינה (פניה) ואלתר אטינגון (בנו של גרשון אטינגון)^[2]. את לימודי המוזיקה החלה בקונסרבטוריון של קייב, ואחר-כך למדה בלייפציג אצל רוברט טייכמילר (אנ') ובברלין אצל ארטור שנאבל. עם תום לימודיה החלה בקריירה של פסנתרנית קונצרטים והופיעה ברוסיה, גרמניה, אוסטריה, צרפת, אנגליה (שם עבדה עם הפסנתרן טוביאס מתאי (אנ')), קפריסין ולבנון.

בשנת 1925 עלתה לארץ ישראל ופיתחה קריירה מוזיקלית, הן כפסנתרנית סולנית ברסיטלים ועם תזמורות והן בהרכבים קאמריים. כיהנה בתפקיד יושבת ראש אגודת האמנים למוזיקה בתל אביב. בשנת 1938 היא הייתה סולנית בקונצרט הראשון של אגודת חובבי המוזיקה.

ביוני 1928 נישאה לישראל רייכרט, ממניחי היסודות לחקר החקלאות ומחלוצי המחקר הפיטופתולוגי בישראל, מראשוני מכון וולקני, פרופסור בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, וחתן פרס ישראל למדעי החיים (תשט"ו). הייתה נשואה לו עד מותו ב-1975.
אטינגון-רייכרט נפטרה ב-1994.^[1] נקברה לצד בן-זוגה בבית העלמין קריית שאול.

אחותה צלה נישאה לד"ר נפתלי כהן, שלימים התפרסם כסופר (בנו של ד"ר אליהו (אליאס) כהן ונכדו של ר' מיכל הכהן). בתם היא העיתונאית תקוה וינשטוק (אלמנתו של איש הספר ירוחם לוריא, נכדו של אהרן שלוש).
הפסיכואנליטיקאי מקס אייטינגון היה קרוב משפחתה, והיא הייתה בקשר הדוק עמו.^[3]

'Etingon-Reichert, Nadia,' in: Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, 1978, p. 121.

מדיה וקבצים בנושא נדיה אטינגון-רייכרט בוויקישיתוף