נגינה בפסנתר בארבע ידיים
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
נגינה בפסנתר בארבע ידיים היא סוג של דואט לפסנתר הכולל שני פסנתרנים המנגנים באותו הפסנתר בו-זמנית.[1][2][3]
התווים של מוזיקה המיועדת לפסנתר בארבע ידיים מסודרים בדרך כלל כך שהעמודים בצד שמאל כוללים את תפקיד הפסנתרן היושב משמאל, והעמודים בצד ימין כוללים את תפקיד הפסנתרן היושב מימין. התפקיד המנוגן בקלידים (אנ') הגבוהים של הפסנתר, על ידי הפסנתרן היושב מימין, נקרא "פרימו", ואילו התפקיד המנוגן בקלידים הנמוכים של הפסנתר על ידי הפסנתרן היושב משמאל נקרא "סקונדו".[4][3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שכוח הביצוע של שני פסנתרנים גדול מזה של אחד, ומהווה תמריץ אפשרי למלחינים לכתוב יצירות להרכב כזה, רק אחוז קטן מאוד מהיצירות לפסנתר נכתבו לארבע ידיים.
ייתכן שמקור הרעיון של כתיבה לשני מבצעים (לא על כלי אחד) היה של יוהאן סבסטיאן באך, שכתב שלושה קונצ'רטי לשני צ'מבלו, שלושה קונצ'רטי לשלושה צ'מבלו, ואחד לארבעה, כולם בליווי כלי מיתר. עם זאת, עד לשנת 1770 המקלדת של הכלים לא עלתה על חמש אוקטבות, ולכן פחות התאימה לנגינה של שני מבצעים על אותו הכלי.[3]
היצירות המוכרות המוקדמות ביותר ביותר לארבע ידיים פורסמו בלונדון בינואר 1777, כאשר צ'ארלס ברני הוציא לאור חוברת שכללה ארבע יצירות לפסנתר בארבע ידיים, עם הקדמה המסבירה את המהלך שאז נחשב לחריג.[5] עוד לפני כן, בשת 1961, כתב ארנסט וילהלם וולף (אנ'), מנהל מוזיקלי בויימאר, סונטה לשני פסנתרנים אך זו פורסמה לאחר מותו.[6]
בצעירותו כתב מוצרט מספר יצירות לארבע ידיים כדי שיוכל לנגן עם אחותו. אחת מהמוכרות שבהן היא הסונטה K.381 ברה מז'ור שכתב בשנת 1772, כשהיה בן 16.[7][8] מתוך תשעת הדואטים שכתב מוצרט לפורטה-פיאנו, שניים, האדג'יו והאלגרו בפה מינור (אנ') והפנטזיה בפה מינור נכתבו במקור עבור שעון עוגב מכני, ולאחר מכן עובדו לפסנתר על ידי בן אדם שזהותו לא ידועה.[9]
היידן ובטהובן מיעטו להלחין לארבע ידיים. היידן כתב רק יצירה אחת כזו שמעולם לא פורסמה, ומאוחר יותר פורסמו שתי סונטות אחרות בשמו, אופוס 81 ו-86, אך הוכך שהן מזויפות ושהמלחין לא כתב אותן.[3] בטהובן כתב סונטה אחת לארבע ידיים אופ. 6, שלושה מארשים אופ. 45, ושתי קבוצות של וריאציות.[10]
מבין המלחינים המוכרים, שוברט השתמש בצורה בולטת ביכולות הייחודיות שמאפשרת הכתיבה לארבע ידיים. יצירותיו כוללות את הסונטה בדו מז'ור לפסנתר בארבע ידיים D 812 (אנ') ופנטזיה בדו מינור לפסנתר בארבע ידיים D 940 (אנ'). בנוסף לאלה כתב ארבעה עשר מארשים, שישה פולונזים, ארבעה מקבצי וריאציות, שלושה רונדו, סונטה אחת, סט ריקודים אחד וארבעה יצירות נפרדות נוספות.[11]
בין המלחינים הרומנטיים הגרמנים, היצירות בארבע ידיים של שומאן וברהמס הן הבולטות ביותר. מנדלסון כתב רק יצירה מקורית אחת מהסוג, אם כי הוא עצמו עיבד כמה מהיצירות שכתב לפסנתר, בין היתר יצירות לתזמורת, אוקטט (אנ'), ואת הווריאציות בלה מז'ור לפסנתר אופ. 83.[3] מעבר לכתיבה של מספר יצירות קטנות לשני פסנתרנים, קיבץ שומאן בספרוSpanische Liebeslieder (אופ' 138), עשרה קטעים לארבעה קולות שכוללים שירים, דואטים ורביעייה, עם ליווי של פסנתר בארבע ידיים.[3][12][13] רעיון דומה בוצע מאוחר יותר על ידי ברהמס, שכתב שני סטים של ואלסים לארבע ידיים ולארבעה קולות (Libeslieder Walzer אופ' 52 (אנ'), ו-Neue Liebeslieder אופ' 65). בין קטעי ארבע הידיים האינסטרומנטליים שלו, הידוע ביותר הוא קובץ הכולל 16 ואלסים, אופ' 39 (אנ').[14][15][16] המלחין הרומנטי הצרפתי פורה כתב גם הוא יצירה לארבע ידיים, סוויטת דולי (אנ').[17]
רפרטואר
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק קטן מהרפרטואר לפסנתר בארבע ידיים נכתב במקור על ידי המלחין לארבע ידיים. רוב הרפרטואר מורכב מעיבודים של יצירות תזמורתיות, של יצירות קוליות ושל הרכבים קאמריים. יצירות מוכרות רבות עובדו לפסנתר בארבע ידיים, כאשר השימוש בשני נגנים מאפשרת לשמר את הדקויות של היצירה המקורית, בדרך כלל בצורה טובה יותר מאשר עיבוד לפסנתר סולו. ישנם עיבודים גם ליצירות שנכתבו במקור לעוגב וליצירות שנחשבות מאתגרות לפסנתר סולו, על מנת להנגיש אותן לנגנים מתחילים. עיבודים כאלה היו פופולריים במיוחד לפני התפתחות טכנולוגיית ההקלטה, מכיוון שהם עזרו להנגיש מוזיקה שלא היה אפשר לשמוע בכל זמן שבו אין תזמורת נגישה.[18][19]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Four hand piano: how the fashion for piano four hands started and why it was popular for its romantic possibilities, Classical Music, 2024-02-05 (באנגלית)
- ^ Jane BellinghamJane Bellingham, piano duet, Oxford University Press, 2011-01-01, ISBN 978-0-19-957903-7. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 A Dictionary of Music and Musicians/A Quatre Mains - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org (באנגלית)
- ^ From Four-handed Monster to All-embracing Vishnu: the Case of “Middle Hands” within a Piano Four Hands Duo - Music and Practice (באנגלית בריטית)
- ^ 4 Sonatas for Keyboard 4-Hands (Burney, Charles) – IMSLP, imslp.org
- ^ Sonata for Keyboard 4-Hands in G major (Wolf, Ernst Wilhelm) – IMSLP, imslp.org
- ^ Sonata for Piano Four-Hands in C major, K. 521, WOLFGANG AMADEUS MOZART (1756-1791), PCC (באנגלית)
- ^ Pianofortewerke zu vier Händen (Mozart, Wolfgang Amadeus) – IMSLP, imslp.org
- ^ William Kinderman, Mozart's Piano Music, Oxford University Press, 2006-11-30, ISBN 978-0-19-988016-4. (באנגלית)
- ^ Adilya Mizitova, Ihor Sediuk, Oleh Kopeliuk, Olga Cherednychenko, Kateryna Pidporinova, The four-hand ensembles by Ludwig van Beethoven: search and gain, Amazonia Investiga 12, 2023-08-30, עמ' 337–351 doi: 10.34069/AI/2023.67.07.30
- ^ A Quatre Mains. - ProQuest, www.proquest.com (באנגלית)
- ^ Spanische Liebeslieder, Op.138 (Schumann, Robert) – IMSLP, imslp.org
- ^ Robert Schumann op.138 - Schumann-Portal, www.schumann-portal.de
- ^ Opus 39 Listening Guide - Sixteen Waltzes for Piano Duet or Piano Solo (All Versions), www.kellydeanhansen.com
- ^ 16 Waltzes, Op.39 (Brahms, Johannes) – IMSLP, imslp.org
- ^ About This Recording: Johannes BRAHMS (1833–1897), Complete Works for Piano Four Hands and Two Pianos, web1.naxos.com
- ^ Robert Orledge, Gabriel Fauré, London : Eulenburg Books, 1979, עמ' 48, ISBN 978-0-903873-40-6
- ^ Page:A Dictionary of Music and Musicians vol 1.djvu/91 - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org (באנגלית)
- ^ Nancy November, The Age of Musical Arrangements in Europe, 1780–1830, Elements in Music and Musicians 1750-1850, 2023-09 doi: 10.1017/9781108942584
