נגד!
"נגד!" או "סיפורו של אחד אדם פשוט" היא פואמה עברית פציפיסטית-סוציאליסטית שחיבר המשורר אלכסנדר פן בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה. הפואמה נדפסה לראשונה ב-26 ביולי 1935 בעיתון הפועלים במפנה. קטעים מתוכה (בעיקר שני הבתים הראשונים והבית האחרון) היו שגורים על לשונם של אנשי תנועת העבודה ודוקלמו בפעולות של תנועות הנוער הנוער החלוציות, בהפגנות, בשביתות, בטקסים פועליים ובמצעדי אחד במאי. יחד עם "אל תתנו להם רובים", שירו המוקדם של נתן אלתרמן, ביטא השיר את הרוח הפציפיסטית של החוגים המרקסיסטיים של התקופה[1].
תוכן הפואמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפואמה ארוכה מאוד. בראשיתה היא מגוללת את סיפור חייו הפשוט של פועל פשוט, ההולך לעבודתו במפעל ומפרנס בדוחק את משפחתו.
לקראת אמצע הפואמה מגיע המפנה. המפעל לא נפתח עם שחר לעבודה ובמקום זאת:
חיכו. לא הבינו./ ולתוך הדממה/ קריאה מתגלגלת, כרעם,/ קריאה שצלפה והקפיאה דמם:/ - הקשיבו! / היום הוכרזה מלחמה - / תרחיקו ללכת הפעם!
גיבור הפואמה, האדם הפשוט, הופך לחייל פשוט הנדרש לרצוח בשם הקפיטליזם אנשים פשוטים כמוהו מן הצד השני. בינתיים נקרא בנו בן התשע למלא את מקומו במפעל.
לאחר שחזר האב נכה בגוף ובנפש מן המלחמה, הוא מתבקש לשאת נאום. הנאום מלא הפאתוס מהווה את סיום הפואמה ושיאה:
חברים/ הקשיבו בשקט!/ אני - חייל ופועל אדום/ ממצה את כולי במילה אחת - נגד!/ נגד הרצח הזה האיום! ...
אם תצטרכו לצקת תותח -/ תיצקוהו, אך/ תיצקו וזכרו/ למי ולמה/ ואל תאחרו לקדם פני אימה!/ ... ויהיה התותח - תותח פועלים!/ ואם,/ באחד הימים,/ יכפו על כולנו/ מלחמת לא לנו -/ תידבקו אח באח/ וכוונו התותח/ בדממה/ אל מול פני המלחמה/ ... קצצו את היד,/ אשר לגרונכם חונקת,/ והילחמו/ בעד/ הנגד!
השפעת הפואמה והתקבלותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חגית הלפרין, שכתבה את הביוגרפיה של פן מציינת שהשיר, על אף שנכתב בעברית בארץ ישראל, מתאר את חוויות הפועל האירופאי ששב ממלחמת העולם הראשונה ואת מסקנותיו. השיר היה פופולרי ביותר והוקרא בשעתו הן על ידי פן והן על ידי אחרים. חיים גורי תקף ב-1975 את האווירה שהנציח השיר ששיתקה את הפועלים במערב וריפתה את ידיהם במאבק הנדרש אל מול הפשיזם והתחמשות גרמניה הנאצית. אולם, על אף המלחמה בנאציזם היה השיר פופולרי גם לאורך שנות הארבעים והחמישים בקרב חוגי השמאל.
השורה "הוא היה אדם פשוט..." נחרתה על מצבתו של דוד חנין מתחת לסמל הפטיש והמגל, לפי בקשת חנין.
ב-2011 הלחין והקליט איתי בלטר את ארבעת הבתים הראשונים של הפואמה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חגית הלפרין, צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 116–119
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד אסף, אחד במאי 2013: הוא היה אדם פשוט...
- איתי בלטר שר את ארבעת הבתים הראשונים בפסטיבל בית היוצר של אקו"ם בצוותא, דצמבר 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ח-גי, משהו על אלכסנדר פן, דבר, 28 באפריל 1972