נאוויד
 | |
| הלוויין נאוויד | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מפעיל | איראן |
| יצרן | Iran University of Science & Technology |
| תאריך שיגור | 3 בפברואר 2012 |
| משגר | סאפיר מדגם מתקדם |
| אתר שיגור |
מרכז החלל סמנאן  |
| משימה | |
| סוג משימה | לוויין חישה מרחוק ובחינת טכנולוגיות |
| לוויין של | כדור הארץ |
| מסלול | LEO |
| נטייה | 55 מעלות |
| אפואפסיד | 375 ק"מ |
| פריאפסיד | 250 ק"מ |
| משך המשימה הכולל |
3 בפברואר 2012 – הווה (12 שנים) |
| מידע טכני | |
| משקל בשיגור | 50 ק"ג |
| ערוצי תקשורת | UHF ו - VHF |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 38075 |
| מאגר המידע הלאומי | 2012-005A |
  | |
נאוויד (בפרסית: نويد, תעתיק מדויק: נויד, "נושא בשורות טובות"), הוא שמו של לוויין מפיתוח איראני עצמאי. הלוויין הוצג פומבית ביום תעשיות החלל של איראן, ב-3 בפברואר 2010. דוברים איראנים שונים התייחסו ללוויין כאל "לוויין סטודנטים", שמטרותיו הן חישה מרחוק של כדור הארץ למשימות מחקר. הלוויין שוגר לחלל ב - 3 בפברואר 2012, כחלק מהאירועים המציינים את "ימי השחר", החגיגות המאורגנות על ידי המשטר מדי שנה לציון המהפכה האיסלמית של 1979. הלוויין נשרף באטמוספירה של כדור הארץ ב-19 במרץ 2012.
מבנה הלוויין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוויין בנוי בצורת קובייה שאורך פאתה 50 ס"מ. הוא מזכיר בתצורתו את הלוויין האיראני הראשון מפיתוח עצמי, אומיד, אולם הוא גדול ממנו מעט ובניגוד אליו הוא מכוסה במשטחי תאים פוטו-וולטאיים לייצור חשמל.
יישומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הפרסומים האיראניים, הלוויין כולל מצלמה שנועדה לצלם את כדור הארץ לשם יישומים מחקריים שונים ובהם מיפוי כדור הארץ, מעקב אחר צמחייה ותהליכי מידבור, סיוע בעת רעידות אדמה (הערכת נזקים) וכן ניטור ימים. הרזולוציה המוצהרת של צילומים מלוויין זה היא 400 מטר והיא נעדרת ערך צבאי-מודיעיני.