מתים לזה
מתים לזה (באנגלית: Crave) הוא מחזה פרי עטה של המחזאית והבמאית הבריטית שרה קיין.
ההפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה הופק בידי תיאטרון פיינס פלאו, שקיין הייתה אורחת שלו למשך שנה הצגת הבכורה שלו הייתה בתיאטרון טרוורס, אדינבורו, ב-13 באוגוסט 1998, במסגרת פסטיבל אדינבורו, שנערך אותה שנה, בבימויה של ויקי פיטרסטון. הבכורה באנגליה התקיימה בתיאטרון רויאל קורט בספטמבר 1998. בהמשך הוצג בדבלין, בברלין ואחר-כך ביתר העולם.
הוא הוצג בתחילה תחת שם העט מארי קאלוודון. קיין השתמשה בשם העט כדי שלא יקשרו אותו עם השם שיצא לה במחזותיה הקודמים כמי שמציגה אלימות על הבמה. "מתים לזה" הוא המחזה הרביעי שכתבה קיין, אותו הקדישה לסופר מארק ראוונהיל.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה שיקף שינוי סגנוני בגישתה של קיין מעבודותיה הקודמות, בכך שהוא השתמש בסגנון פואטי, לא-ליניארי. הוא בולט בהיעדר אלימות על הבמה, מה שהיה סימן ההיכר בעבודותיה הקודמות של קיין; היא המשיכה בסגנון זה בעבודתה האחרונה, "פסיכוזיס 4.48".
הדיאלוג הוא אינטרטקסטואלי, ולפעמים לא ברור למה מתייחסת כל שורה. הגישה לטקסט נופלת בעיקר על כתפיו של הבמאי. המחברת לא מספקת הקשר, הוראות במה או תיאורי דמויות. המין והמגדר של ארבע הדמויות (A, B, C ו-M) ניתן לזיהוי רק באמצעות ההקשר בתוך המחזה.
בסגנונו הוא מושפע מהמחזה Attempts on Her Life של מרטין קרימפ (1997), שמוותר לחלוטין על תפאורה וסיפר. קיין כתבה על הערצתה לעבודתו הקודמת של קרימפ. [1]
נושאים ורמיזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מתים לזה" ממשיך את עיסוקה של קיין בכאב האהבה, אותו חקרה במחזותיה הקודמים, אולם מבחינה סגנונית הוא שונה מהם. המחזה מכיל מספר נושאים אפלים, המוצגים כסוגיות הפוקדות את ארבע הדמויות – נושאים כמו אונס, גילוי עריות, פדופיליה, אנורקסיה, התמכרות לסמים, הפרעה נפשית, רצח והתאבדות.
קיין משלבת מספר רמיזות ספרותיו בטקסט המחזה, למשל ל"ארץ הישימון" של ת"ס אליוט. היא גם מתייחסת מספר פעמים לתנ"ך, במיוחד באמצעות דמותו של "A".
בעת כתיבתו קיין החשיבה את המחזה ל"חסר התקווה" ביותר מבין מחזותיה, שנכתב בתקופה שהיא איבדה את "האמונה באהבה". [2]
מארי קאלוודון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם העט "מארי קאלוודון" מבוסס על "מארי", שמה האמצעי ועל הכפר קאלוודון האטץ', באסקס, בו קיין גדלה. [3] קיין כללה בתוכניות המחזה את הפיסקה הביוגרפית הבדויה הזו:
"מארי קאלוודון היא בת עשרים ושתיים. היא גדלה בגרמניה במגורי הכוחות הבריטיים ושבה לבריטניה בהיותה בת שש עשרה על מנת להשלים את חוק לימודיה. היא נשלחה ללמוד בקולג' סנט הילדה, אוקספורד, לאחר השליש הראשון כצעד שלא ניתן להביעו במילים. דאדאיזם בחדר האוכל של הקולג'. סיפוריה הקצרים פורסמו במגוון כתבי עת ספרותיים אירופיים והיא פרסמה כרך של שירה Onzuiver (בהולנדית: 'לא טהורה') בבלגיה והולנד. הצגת הבכורה שלה בפסטיבל הפרינג' של אדינבורו הייתה ב-1996, מאורע ספונטני, בפני קהל של איש אחד. מאז שעזבה את הולווי, היא עבדה כנהגת מונית, נגנת בלהקת מאניק סטריט פריצ'רז וכמנחה ברשת הBBC. כיום היא מתגוררת בקיימברידג'שיר עם החתול שלה גרוטובסקי." [4]
המחזה בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילים "An Echo, A Stain" הזמרת האיסלנדית ביורק מתוך אלבומה Vespertine ב-2001, מבוססות על המחזה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אודות המחזה, באתר של איין פישר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ article Guardian 21 September 1998
- ^ quoted by Nils Tabert Playspotting: die Londoner Theaterszene der 90er 1998
- ^ Vicky Featherstone, quoted by Simon Hatteanstone, Guardian 1 July 2000
- ^ אודות שרה קיין, באתר של איין פישר
