לדלג לתוכן

משתמש:Zussman1/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יעקב בליימן (8 בספטמבר 1947 - 15 יוני 2004) היה שחמטאי ישראלי ומומחה לטילים ברפא"ל.

יעקב בליימן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 ספטמבר 1947
פטירה 15 יוני 2004 (בגיל 56)
הישג בולט אמן בינלאומי בשחמט, 1971. פרס ביטחון ישראל, 2008.
הדרגה הגבוהה ביותר אמן בינלאומי
מד כושר מרבי 2405, (1980)
מקצוע נוסף מהנדס אלקטרוניקה
מדינה פולין, ישראל
פרסים והוקרה

פרס בטחון ישראל, 2008. פרס רפאל , 1999, 2003. מקום חמישי באליפות העולם לנוער. תואר "אמן" ישראלי בגיל 17. חבר משלחת שזכתה במדליית כסף באולימפיאדת הסטודנטים בסינאייה, 1965.

אמן בינלאומי ב1971.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה של ווילנה

יעקב בליימן נולד בווילנה, ליטא בשנה 1947. הוא התחיל לשחק שחמט כשהיה בן שבע עם אביו, לובה, שהיה אלוף פועלי העיר בשחמט. משפחתו עברה לפולין ב-1957 ושנתיים מאוחר יותר הם עלו לישראל והתישבו בקרית חיים שליד חיפה. שם, בליימן הצעיר הצטרף למועדון "לסקר" לשחמט, וכשהגיע לגיל 16, כבר היה אלוף הנוער הישראלי פעמיים (1963, 1964) ונקרא על ידי התקשורת "הגאון מווילנה". בתום לימודיו התיכוניים הצטרף לעתודה האקדמית של צה"ל, ולמד הנדסת חשמל בטכניון

ב-1965 הוביל בליימן את הנבחרת הישראלית באולימפיאדת הסטודנטים בשחמט בסינאיה, רומניה, לנצחון של מקום שני נגד הנבחרת הסובייטית. ב-1978 הגיע למקום חמישי באולימפיאדת גברים בבואנוס איירס, שם ניצח בין השאר את בוריס גולקו מנבחרת ברית המועצות. במשך שנים רבות שיחק בהצלחה על לוח ראשון של נבחרת הטכניון. הוא גם השתתף מספר פעמים באליפות ישראל והוכתר כאלוף תחרות "הבזק" ב-1976. בשנת 1971 זכה בתואר אמן בינלאומי. הוא המשיך להיות מעורב בשחמט כל חייו, אולם עיסוקיו הבטחוניים ברפא"ל מנוע ממנו אפשרות להגיע להשגים עולמיים. מעולם לא נטש את משחק השחמט ויצג את ישראל בשורה של ארועים בינלאומיים כולל כקפטן נבחרת ישראל בשלוש אולימפיאדות. 

רפא"ל וחיים מאוחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979, הצטרף לחטיבת הטילים של רפא"ל, שם עסק בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות והיה מבכירי הטילאים בישראל. הוא האיש שחשב על הרעיון להפוך את הפצצות "הטפשות" של חיל האוויר לפצצות "חכמות". על הפיתוח החדשני וניהול המצטיין זכה פעמיים בפרס רפא"ל בשנים 1999 ו-2003.  

יעקב בליימן נפטר ביוני 2004 לאחר מחלה קשה.