משתמש:Ziad.a/אומנה ותפיסה בדת אסלאם

שם הדת אסלאם (إسلام בערבית: התמסרות, כניעוּת כלפי האל) היא [דת] מונותיאיסטית. נוסדה במאה השביעית בחצי האי ערב על-ידי מוחמד, בן לשבט קוריש, לאחר שקיבל עליו את השליחות להפיצה בשנת 610. שליחות זו הוטלה עליו בהתגלות המלאך גבריאל, המכונה בפי הערבים ג'בריל. מוחמד נחשב בעיני המאמינים ל"חותם הנבואה" - כלומר, הנביא האחרון בשורה של נביאים שהחלה במשה, המשיכה בישו והסתיימה במוחמד. הדת מבוססת על חמש מצוות מרכזיות.

עיקרי האמונה המוסלמי חייב להאמין בשישה עיקרי אמונה, המופיעים בחדית':

העדות האני מאמין' של המוסלמי הוא ה'עדות' שבו המוסלמי מצהיר על אמונתו באומרו פעמים רבות את המשפט: "לא אלאה אלא (אל)לה ומוחמד עשוי (אל)לה" ופירושו: אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד שליחו.

מונותיאיזם תפיסת האלוהות מופיעה בקוראן ב'סורת אל-אח'לאס', שאומרת: "האל אחד, האל נצחי, לא נולד ולא הוליד ואין דומה לו". זוהי תפיסה מונותיאיסטית מופשטת שעל-פיה יש ישות אלוהית אחת שאינה מוגבלת בזמן, במקום או בגוף, ואינה נחלקת.

שכר ועונש יש באסלאם אמונה בשכר ובעונש, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

העולם הבא הגישה הרווחת לתיאור גן עדן היא באמצעות תיאורים פיזיים של המאכלים, המשתה והנשים הבתולות המזומנות למאמינים בעולם הבא.

גיהינום מתואר לעיתים כחיתוכו של בשר הגוף לחתיכות ושריפתו. עם זאת, יש מגמות באסלאם השוללות תיאורים פיזיים של המתרחש לאחר המוות, בטענה שהנפש פטורה מהנאות הגוף וייסוריו אחרי המוות.

"שהיד" המשמעות המילולית של המילה היא "עֵד", ויש חוקרים הסבורים שזהו תרגום של המילה היוונית "מרטיר", שמשמעותה זהה. שהיד הוא מוסלמי, שמת למען הדת או תוך קיום אחת ממצוותיה. מוות תוך כדי תפילה, בזמן המסע למכה, תוך כדי שליחות דתית וכדומה, מעניק למנוח את התואר "שהיד". גם מי שנהרג בג'יהאד מכונה "שהיד". בארצות ערב מקובל להשתמש בתואר "שהיד" גם לגבי חיילים, שנהרגו במלחמה.

מצוות הדת האסלאם הגדיר חמש מצוות, המופיעות כולן בקוראן,כמצוות יסוד. מצוות אלו נקראו "חמשת עמודי התווך של האסלאם", והן מסוכמות בחדית': "על חמישה דברים נבנה האסלאם":

העדות "כי אין אל מלבד אללה, וכי מֻחמד שליח אללה".

תפילה המוסלמי חייב בחמש תפילות ביום, בכל מקום שירצה. התפילה כוללת את ה'עדות' והפרק הראשון בקוראן.

צדקה המוסלמי נדרש לתרום צדקה מכספו. בדרך כלל לנזקקים, ובעת מלחמה לפדיון שבויים.

צום המוסלמי צם בימי חודש הרמאדן מזריחת השמש ועד שקיעתה. צום הרמאדן מציין את תחילת ההורדה של הקוראן מן השמיים אל מוחמד.

עלייה לרגל למֶכָּה (החג') גברים ונשים מוסלמים, מבוגרים ובריאים, חייבים לקיים מצווה זו לפחות פעם בחייהם, ולעלות לרגל אל העיר מכה – העיר הקדושה ביותר באסלאם שלפי המסורת המוסלמית היא עיר הולדתו של הנביא מוחמד.

ג'יהאד יש זרמים באסלאם, שמונים מצווה נוספת כמצווה עיקרית שישית. זוהי מלחמה בשם הדת. מלכתחילה נקראו מלחמות מוחמד ותומכיו בעובדי האלילים הערבים "ג'יהאד", והמתים המוסלמים במלחמות אלה נחשבו כמי שזוכים לגמול מיוחד בעולם הבא (סורת אל-עמראן, 188). כיום הפרשנות למצווה זו נרחבת מאוד.

מאכלים אסורים האיסור הוא על אכילת בשר חזיר או סוס, איסור על שתיית יין (יש המרחיבים איסור זה על משקאות אלכוהוליים בכלל), מצווה על שחיטת בהמה או עוף למאכל, ואיסור על המתתם בדרך אחרת (בשר כזה מכונה "חלאל"). מעניין לציין שבשר שנשחט שחיטה יהודית כשרה נחשב "חלאל" בעיני המוסלמים.

חובת קיום המצוות לא מקובל לגנות מוסלמי שאינו מקיים את המצוות באופן סדיר, אלא אם הוא מתריס כנגד הדת. אדם שנולד מוסלמי וחוזר בו מדת האסלאם נקרא מרתד (murtadd) ודינו מוות.

הלכות הדת האסלאם הוא בעיקרו דת אורתופרקטית, כלומר דת-הלכה שמבוססת על מצוות מעשיות, בדומה ליהדות. ההלכה המוסלמית מכונה "שריעה" ("דרך הישר"). בדומה להלכה היהודית היא מכוונת את צעדיו של המאמין בכל מקום ובכל זמן, למן הלכות הנישואין ועד להלכות ההתנהגות בשירותים. אין הפרדה בין הדת לבין החיים.

לבוש אדם דתי המוסלמי הדתי לבוש בצניעות. הוא מכסה את ראשו ולובש שמלות ארוכות ומכנסיים תחתן. האישה המוסלמית גם היא לובשת שמלות ארוכות ורחבות על מנת שאיבריה לא יבלטו, ומכסה את ראשה. ישנן מדינות הלכה מוסלמיות שם האישה מכסה גם את פיה ואפה, כך שרק העיניים גלויות.

היום המקודש באסלאם נדחה הרעיון שהאל נזקק למנוחה, כביכול, בתום ששת ימי הבריאה - בגלל הדימוי האנושי שדבק באל בשל כך. בסביבה החברתית בה פעל מוחמד - סביבה של סוחרים ונודדים - לא היה מקום ליום-מנוחה שבועי. הנודדים לא נזקקו לו. הסוחרים לא יכלו להרשות זאת לעצמם. "יום אל-ג'ומעה" הוא יום ההתכנסות, יום ו'. הוא אינו יום שבתון או יום מנוחה. אין איסור על מלאכה ביום הזה, אולם מתקיימות תפילות המוניות במסגדים הכוללות דרשה.