משתמש:Yiftaa/טיוטה

	תמיד הערצתי את הוראתה [של מגי] בתור אותו שילוב נדיר ומדהים - ידע יוצא דופן בשילוב עם היכולת להביא את אותו ידע, שנמצא עמוק בתוך התלמיד, לחיים. היא הייתה ללא ספק ההשראה הכי גדולה עליי בקולג', וזרעי התובנות שזרעה, נשאו בפועל פרי פעמים רבות.
	אוונס מדבר על מורתו, גרטשן מגי.

ביל אוונס
**Bill Evans**
	אוונס ב-1961
לידה	16 באוגוסט 1929; ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	15 בספטמבר 1980 (בגיל 51); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	ג'ון ויליאם אוונס
שם במה	ביל אוונס
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1950–1980 (כ־30 שנה)
מקום לימודים	בית ספר מאנס למוזיקה
עיסוק	פסנתרן; מעבד; מלחין
סוגה	קול ג'אז, ג'אז מודאלי, הזרם השלישי
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	ורב רקורדס
שיתופי פעולה בולטים	מיילס דייוויס, ג'ורג' ראסל, קנונבול אדרלי, פילי ג'ו ג'ונס, צ'ט בייקר, פול מושן, סקוט לאפארו, מרטי מורל, אדי גומז, ג'ים הול
פרסים והוקרה	7 פרסי גראמי; היכל התהילה של DownBeat Jazz

ויליאם ג'ון אוונס (באנגלית: William John Evans; נולד ב-16 באוגוסט 1929 - 15 בספטמבר 1980) היה פסנתרן ומלחין ג'אז אמריקאי שפעל בעיקר במסגרת של מוביל טריו על הפסנתר^[1]. השימוש שלו בהרמוניה אימפרסיוניסטית, פרשנותו הייחודית לרפרטואר ג'אז מסורתי, הכתיבה המורכבת והמזוהה שלו והקווים המלודיים שכתב לשיריו היוו השראה לעשות מוזיקאים במשך דורות.

אוונס נולד בפליינפילד, ניו ג'רזי, ארצות הברית. לאחר סיום לימודיו למד מוזיקה קלאסית באוניברסיטת דרום מזרח לואיזיאנה וקומפוזיציה בבית ספר מאנס למוזיקה, בניו יורק. ב-1955 הוא עבר לניו יורק, שם עבד עם המוזיקאי ג'ורג' ראסל. ב-1958, אוונס הצטרף לסקסטט של מיילס דייוויס, שם היה הלבן היחיד, עמו הקליט ב-1959 את אלבום הג'אז המודאלי "Kind of Blue", אלבום הג'אז הנמכר ביותר אי פעם^[2].

בסוף 1959, עזב אוונס את להקתו של מיילס דייויס והחל את הקריירה שלו כסולן, עם הבסיסט סקוט לאפארו והמתופף פול מושן, קבוצה שנחשבת כיום כטריו ג'אז מודרני מכונן. ב-1961 הקליטו הטריו שני אלבומים בעת הופעות במועדון הג'אז "Village Vanguard" הניו יורקי, Sunday at the Village Vanguard ו-Waltz for Debby; עשרה ימים בלבד לאחר שפורסמו האלבומים, לאפארו נהרג בתאונת דרכים. עקב כך שקע אוונס לתקופה של מספר חודשים בהסתגרות ולא הופיע כלל, אך לאחר מכן חידש את ההרכב עם הבסיסט צ'אק ישראלס.

ב-1963 הקליט אוונס את Conversations with Myself, אלבום סולו ראשון מטעמו שבוצע על ידו בלבד. ב-1966 חידש את הטריו פעם נוספת, הפעם עם הבסיסט אדי גומז, במה שהפך לטריו המוכר של אוונס, עמו עבד במשך 11 שנה.

רבות מיצירותיו של אוונס, בהן "Waltz for Debby", "Israel" ואחרות, הפכו לסטנדרטים, ובוצעו להן גרסאות כיסוי רבות. אוונס היה מועמד ל-31 פרסי גראמי וזכה ב-7.

ביוגרפיה

ראשית חייו

אוונס נולד בשם ויליאם ג'ון אוונס, וגדל בנורת' פליינפילד, ניו ג'רזי, בנם של הארי ומרי אוונס. אביו היה ממוצא וולשי וניהל מסלול גולף; אמו הייתה ממוצא זקרפטי^[3], בת לשושלת של כורי פחם^[4]^[5]. נישואי ההורים היו סוערים וקשים, עקב התמכרותו של אביו לאלכוהול והימורים, ובעקבות כך גם התעללות מצדו כלפי אוונס ואמו^[6]. לביל היה אח, הארי (הרולד), המבוגר ממנו בשנתיים, והשניים היו קרובים מאוד^[5].

בהתחשב באופיו ההרסני של הארי אוונס האב, מרי עזבה לעתים קרובות את הבית עם בניה כדי לנסוע לעיירה סומרוויל הסמוכה, שם התארחו אצל אחותה ג'אסטין. בסומרוויל החל הארי הבן שיעורי פסנתר איפשהו בין גיל 5 ל-7 עם המורה המקומית הלן לילנד. ביל היה צעיר מדי עבור שיעורים, אך כשרונו יוצא הדופן פרץ ממנו כאשר החל לנגן על הפסנתר דברים ששמע מאחיו^[7]. ועד מהרה שניהם לקחו שיעורי פסנתר^[8].

אוונס זכר את לילנד לטובה, וציין לשבח את אי-היצמדותה לטכניקות נוקשות כמו סולמות מקובעים. הוא פיתח במהירות יכולת קריאת תווים שוטפת, אולם לילנד ראתה בהארי פסנתרן טוב יותר^[8]. בגיל שבע החל ביל בשיעורי כינור, ועד מהרה שלט גם בחליל ובפיקולו. הוא הפסיק לנגן על כלים אלה תוך זמן קצר, אך לא ביטל את השפעתם עליו וטען כי הם שיפרו את תפיסת המוזיקה שלו גם על הפסנתר. לימים הוא מנה את מוצרט, בטהובן ושוברט כמלחינים האהובים עליו בתקופה ההיא^[9].

במהלך שנות העשרה שלו, אוונס בא במגע עם מוזיקה מהמאה ה-20 עם יצירות כמו פטרושקה של סטרווינסקי, שאותה כינה "חוויה אדירה", וסוויטת פרובנסלה של דריוס מיו, ש"פתחה אותו לדברים חדשים". בערך באותו זמן הוא נחשף לראשונה לג'אז, כשבגיל 12 שמע את הלהקות של טומי דורסי והארי ג'יימס ברדיו. בגיל 13, כבר ניגן אוונס כפסנתרן מחליף בלהקתו של באדי ולנטינו^[10], יחד עם אחיו הארי שניגן על החצוצרה^[11]. תוך שנים אחדות הוא החל להופיע כנגן חתונות ברחבי ניו ג'רזי, כשהוא מנגן מוזיקה כמו בוגי ווגי ופולק תמורת דולר אחד לשעה^[12]. בתקופה זו פגש אוונס את הרב-נגן דון אליוט, עמו הקליט מאוחר יותר. הוא הושפע גם מהבסיסט ג'ורג' פלאט, שלימד את אוונס את תורת ההרמוניה^[13].

שנותיו בקולג' ובצבא

לאחר שסיים את התיכון, בספטמבר 1946, אוונס למד באוניברסיטת דרום-מזרח לואיזיאנה בזכות מילגה שקיבל על תקן נגן חליל^[15]^[16]. באוניברסיטה הוא למד פסנתר קלאסי אצל מוזיקאים מפורסמים שונים^[17]. דמות מפתח בהתפתחותו של אוונס הייתה גרטשן מגי, ששיטות ההוראה שלה הותירו חותם גדול על סגנון ההלחנה שלו.

בסביבות השנה השלישית שלו בקולג', אוונס הלחין את המנגינה הידועה הראשונה שלו, "Very Early"^[5]. ב-1950 ביצע במסגרת הרסיטל שלו את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 מאת בטהובן, וסיים תואר ראשון במוזיקה בפסנתר ותואר ראשון בהוראת מוזיקה. אוונס ציין את שלוש השנים האחרונות שלו בקולג' כשנים המאושרות בחייו^[18].

במהלך הקולג', אוונס פגש את הגיטריסט מנדל לואו, ולאחר שסיימו את לימודיהם, הם הקימו טריו עם הבסיסט רד מיטשל. השלושה עברו לעיר ניו יורק, אך הם לא הצליחו להתקדם שם ועברו לעיר קלומט, אילינוי^[19]. ביולי 1950, אוונס הצטרף ללהקתו של הרבי פילדס בשיקגו. במהלך הקיץ, הלהקה ערכה סיבוב הופעות בן שלושה חודשים בהפקת בילי הולידיי, כולל הופעות בתיאטרון אפולו בהארלם ומועדונים שונים בערים פילדלפיה, בולטימור, ווושינגטון. הלהקה כללה את החצוצרן ג'ימי נוטינגהאם, הטרומבוניסטן פרנק רוסולינו והבסיסט ג'ים אטון. עם שובה לשיקגו, אוונס ואטון עבדו כדואו במועדונים, ולעתים קרובות ליוו את הזמרת לורלן האנטר. זמן קצר לאחר מכן התגייס אוונס לצבא ארצות הברית כחלילן בלהקת ארמיית ארה"ב החמישית.

במהלך שלוש השנים שלו בצבא, מלבד נגינה בתזמורות הצבאיות השונות, הוא הנחה תוכנית ג'אז בתחנת הרדיו של המחנה ומדי פעם הופיע במועדוני שיקגו, שם פגש את הזמרת לוסי ריד, עמה התיידד ולימים השניים הקליטו יחד. אף על פי החוויות הטובות, אוונס ציין את שנותיו בצבא כטראומטיות, וכאלה שהותירו לו סיוטים בלילה. בתזמורת הצבאית הוא איבד לראשונה את הביטחון בתפיסה המוזיקלית שלו, כאשר מוזיקאים אחרים לעגו לו ולשיטת הנגינה שלו^[20]. בסביבות 1953, אוונס הלחין את הלחן הידוע ביותר שלו, "Waltz for Debby", אותו הקדיש לאחייניתו הצעירה, בת אחיו הארי^[21]. במהלך תקופה זו, הוא החל להשתמש בסמי פנאי, ובפרט לעשן מריחואנה^[22].

אוונס שוחרר מהצבא בינואר 1954, ונכנס לתקופת הסתגרות שנגרמה בעקבות הביקורת הקשה שספג. הוא לקח שנת שבתון וגר בבית הוריו, שם הקים אולפן הקלטות, רכש פסנתר כנף והחל לשכלל את הטכניקה שלו, מתוך אמונה שחסר היה לו השטף המוזיקלי של מוזיקאים אחרים. בעת ביקור אחיו בלואיזיאנה הוא התקבל לעבודה כמורה בקונסרבטוריון מקומי.

בחזרה לניו יורק

ביולי 1955 חזר אוונס לניו יורק ונרשם לבית ספר מאנס למוזיקה לתואר שני בקומפוזיציה. במקביל ללימודיו, ניגן אוונס כנגן אירועים במועדונים, אולמות אירועים, חתונות יהודיות, נקודות הפסקה וריקודים מעל גיל 40. בין היתר זכה בהזדמנויות טובות, כמו נגינה עם להקת הג'אז המודרני "בווילג' ואנגארד", שם ראה יום אחד את מיילס דייויס מקשיב לו, טרם השניים החלו לנגן זה עם זה.

עד מהרה החל אוונס להופיע במועדוני גריניץ' וילג' עם דון אליוט, טוני סקוט, מונדל לו וג'רי ולד. כמלווה של ולד הוא הקליט את האלבום Listen to the Music of Jerry Wald, יחד עם המתופף ג'ון מונטיאן, עמו יקים את הטריו המוכר לו זמן מה מאוחר יותר.

בתחילת 1955, הזמרת לוסי ריד עברה לניו יורק, ובאוגוסט היא הקליטה את האלבום The Singing Reed עם קוורטט שכלל גם את אוונס. בתקופה זו הוא פגש שניים מחבריה של ריד: המנהלת המוזיקלית הלן קין, שהפכה לסוכנת שלו שבע שנים מאוחר יותר, וג'ורג' ראסל, שעמו ניגן זןמ קצר לאחר מכן. באותה שנה, הוא הקליט עם הגיטריסט דיק גרסיה את האלבום A Message from Garcia.

הערות שוליים

^ Cook, Richard; Morton, Brian (2008). The Penguin Guide to Jazz Recordings 9th edition. Penguin. ISBN 978-0-14-103401-0.
^ The All-TIME 100 Albums, web.archive.org, ‏2006-11-17
^ Rusyn Names, www.carpatho-rusyn.org
^ Petrik, Hanns E. (1989). Bill Evans – Sein Leben, Seine Musik, Seine Schallplatten. OREOS Verlag. ISBN 978-3-923657-23-0
^ ¹ ² ³ Evans, Pat (2011). "The Two Brothers As I Knew Them: Harry and Bill Evans"
^ Wilson, John S. (1980-09-17). "Bill Evans, Jazz Pianist Praised For Lyricism and Structure, Dies; 'In Touch With His Feelings' Trouble With Scales". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-02-13.
^ פיטר פטינגר (2002) Bill Evans: How My Heart Sings. הוצאת אוניברסיטת ייל.
^ ¹ ² פטינגר (2002), עמ' 10
^ Bill Evans - The Creative Process and Self Teaching 2, נבדק ב-2022-02-13
^ פטינגר (2002), עמ' 11-12
^ All About Jazz, Bill Evans: 1929-1980 article @ All About Jazz, All About Jazz (באנגלית)
^ Bill Evans on Piano Jazz with Marian McPartland - Part 1, נבדק ב-2022-02-13
^ פטינגר (2002), עמ' 12-13
^ Petrik, Hanns E. (1989). Bill Evans – Sein Leben, Seine Musik, Seine Schallplatten. OREOS Verlag. ISBN 978-3-923657-23-0. The quotes extracted from this book have been re-translated into English from the German original.
^ Cramer, Alfred W. (May 2009). Musicians and Composers of the 20th Century-Volume 2. Salem Press. p. 423. ISBN 978-1-58765-514-2. Retrieved August 10, 2012.
^ DuBose-Smith, Darshell (June 1, 2005). African American Music Instruction Guide for Piano: Children, Beginners, Intermediate & Advanced Students. Amber Books Publishing. p. 99. ISBN 978-0-9749779-9-7. Retrieved August 10, 2012.
^ פטינגר (2002), עמ' 16
^ פטינגר (2002), עמ' 16-19
^ פטינגר (2002), עמ' 20
^ פטינגר (2002), עמ' 19-20
^ פטינגר (2002), עמ' 37
^ פטינגר (2002), עמ' 61

[1] Cook, Richard; Morton, Brian (2008). The Penguin Guide to Jazz Recordings 9th edition. Penguin. ISBN 978-0-14-103401-0.

[2] The All-TIME 100 Albums, web.archive.org, ‏2006-11-17

[3] Rusyn Names, www.carpatho-rusyn.org

[4] Petrik, Hanns E. (1989). Bill Evans – Sein Leben, Seine Musik, Seine Schallplatten. OREOS Verlag. ISBN 978-3-923657-23-0

[:0-5] ¹ ² ³ Evans, Pat (2011). "The Two Brothers As I Knew Them: Harry and Bill Evans"

[6] Wilson, John S. (1980-09-17). "Bill Evans, Jazz Pianist Praised For Lyricism and Structure, Dies; 'In Touch With His Feelings' Trouble With Scales". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-02-13.

[7] פיטר פטינגר (2002) Bill Evans: How My Heart Sings. הוצאת אוניברסיטת ייל.

[:1-8] ¹ ² פטינגר (2002), עמ' 10

[9] Bill Evans - The Creative Process and Self Teaching 2, נבדק ב-2022-02-13

[10] פטינגר (2002), עמ' 11-12

[11] All About Jazz, Bill Evans: 1929-1980 article @ All About Jazz, All About Jazz (באנגלית)

[12] Bill Evans on Piano Jazz with Marian McPartland - Part 1, נבדק ב-2022-02-13

[13] פטינגר (2002), עמ' 12-13

[14] Petrik, Hanns E. (1989). Bill Evans – Sein Leben, Seine Musik, Seine Schallplatten. OREOS Verlag. ISBN 978-3-923657-23-0. The quotes extracted from this book have been re-translated into English from the German original.

[15] Cramer, Alfred W. (May 2009). Musicians and Composers of the 20th Century-Volume 2. Salem Press. p. 423. ISBN 978-1-58765-514-2. Retrieved August 10, 2012.

[16] DuBose-Smith, Darshell (June 1, 2005). African American Music Instruction Guide for Piano: Children, Beginners, Intermediate & Advanced Students. Amber Books Publishing. p. 99. ISBN 978-0-9749779-9-7. Retrieved August 10, 2012.

[17] פטינגר (2002), עמ' 16

[18] פטינגר (2002), עמ' 16-19

[19] פטינגר (2002), עמ' 20

[20] פטינגר (2002), עמ' 19-20

[21] פטינגר (2002), עמ' 37

[22] פטינגר (2002), עמ' 61

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

	דף זה אינו ערך אנציקלופדי
	דף זה הוא טיוטה של Yiftaa.

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Yiftaa.