משתמש:WikiJunkie/בחזרה לעתיד 2

צוות השחקנים הראשי

• מייקל ג'יי פוקס בתפקיד מרטי מקפליי, מרטי מקפליי ג'וניור, ומרלן מקפליי
• כריסטופר לויד בתפקיד ד"ר אמט בראון
• ליאה תומפסון בתפקיד לוריין ביינס-מקפליי
• תומאס פ. וילסון בתפקיד ביף טאנן, גריף וגרטרוד טאנן (קול בלבד)

שחקני משנה

• אליזבת שו החליפה בסרט קלאודיה וולס בתפקיד ג'ניפר פרקר.
• ג'פרי וייסמן החליף את קריספין גלובר בתפקיד ג'ורג' מקפליי, למרות שגלובר כן נכלל בקטע ששולב בסרט מהצילומים של הסרט הראשון.
• ג'יימס טולקאן גילם בסרט שוב את המנהל הקשוח מר סטריקלנד.
• בילי זיין, קייסי סימאשקו וג'יי.ג'יי. כהן גילמו שוב בסרט את החבורה של ביף טאנן בשנת 1955.
• ריקי דין לוגן, דרלין פוגל וג'ייסון סקוט לי גילמו בסרט את החבורה של גריף בשנת 2015.
• מרי אלן טריינור, אשתו דאז של זמקיס, גילמה בסרט את השוטרת ריס, אשר לוקחת את ג'ניפר לביתה בשנת 2015 יחד עם שוטרת נוספת.
• פלי, אשר מוכר בעיקר כגיטריסט של להקת רד הוט צ'ילי פפרס, שיחק בסרט את דאגלס ג'יי נידלס, עמיתו לעבודה של מרטי ב-2015.
• דונלד פולילוב, אשר גילם את ראש העיר גולדי וילסון בסרט הראשון, מופיע בסרט כנכדו, גולדי וילסון השלישי, אשר בסרט זה הינו מוכר של מכוניות מרחפות ב-2015.
• אלייז'ה ווד הצעיר גילם בסרט אחד משני הילדים בהם מרטי נתקל ב-2915 ואשר אותם הוא מלמד לשחק במשחק הארקייד Wild Gunman.

יתר צוות השחקנים

בחזרה לעתיד 2 הוא סרט מדע בדיוני אמריקאי משנת 1989 בבימויו של רוברט זמקיס. התסריט של הסרט נכתב על ידי בוב גייל ורוברט זמקיס. זהו סרט ההמשך לסרט "בחזרה לעתיד" משנת 1985 והסרט השני בזיכיון "בחזרה לעתיד". בסרט מככבים מייקל ג'יי פוקס, כריסטופר לויד, לאה תומפסון ותומאס פ. וילסון. אליזבת שו (מחליפת קלאודיה וולס), וג'פרי וייסמן (מחליף את קריספין גלובר) בתפקידי משנה בולטים בסרטים. עלילת הסרט מתמקדת בהרפתקאותיהם של מרטי מקפליי (פוקס) וחברו ד"ר אמט "דוק" בראון (לויד) אשר נוסעים בזמן מ-1985 לשנת 2015 במטרה למנוע מבנו של מרטי להרוס את כל העתיד של משפחת מקפליי. לאחר שהאויב המושבע שלהם ביף טאנן (וילסון) גונב את מכונת הזמן של דוק ומשתמש בה על מנת לשנות את ההיסטוריה לטובתו, מרטי ודוק נאלצים לחזור ל-1955 על מנת לוודא שהמצב יחזור לקדמותו.

Back to the Future Part II שוחרר על ידי Universal Pictures ב-22 בנובמבר 1989. למרות שהסרט זכה בעיקר לביקורות חיוביות, הוא נחשב נחות מקודמו על ידי המבקרים בזמן יציאתו לאקרנים. בשנים שחלפו מאז, הסרט זכה להערכה מחדש וכיום נחשב לאחד מסרטי ההמשך הטובים בכל הזמנים. הסרט הכניס למעלה מ-332 מיליון דולר ברחבי העולם בהרצה הראשונית שלו, מה שהפך אותו לסרט השלישי עם הרווחים של 1989 . חלק שלישי הגיע לאחר מכן ב-25 במאי 1990, וסיים את הטרילוגיה.

צוות השחקנים

צוות השחקנים בסרט כלל את מייקל ג'יי פוקס, כריסטופר לויד, לאה תומפסון, תומס פ. וילסון, אליזבת שו וג'פרי וייסמן

 

פיתוח

הבמאי רוברט זמקיס חשף בעבר שכאשר הסרט המקורי הופק הם לא תכננו ליצור עבור סרט המשך, אך ההצלחה המסחרית העצומה לה זכה הסרט המקורי של בחזרה לעתיד הובילה לדיונים על האפשרות של הפקת סרט המשך. זמקיס הסכים לביים את סרט ההמשך בתנאי שמייקל ג'יי פוקס וכריסטופר לויד ישחקו גם בסרט ההמשך. לאחר שפוקס ולויד אישרו שהם ישתתפו, זמקיס ובוב גייל החלו לעבוד על התסריט של סרט ההמשך.

זמקיס וגייל התחרטו על כך שבסצנת הסיום של הסרט המקורי הם בחרו להכניס את דמותה של ג'ניפר לתוך הדלוריאן יחד עם מרטי ודוק בראון, מכיוון שהדבר אילץ אותם לשלב אותה בעלילה, במקום שיהיה להם את החופש להתמקד בהרפתקה חדשה לגמרי.

גייל כתב את רוב הטיוטה של סרט ההמשך בעצמו בעת שזמקיס היה עסוק באותה התקופה בבימוי הסרט "מי הפליל את רוג'ר רביט".

לפי התכנון המקורי החלק השלישי של הסרט היה אמור להתרחש בשנת 1967, כאשר לוריין היתה אמורה להיות היפית אשר מוחה נגד מלחמת ויטנאם ושג'ורג' מקפליי היה אמור להיות פרופסור בקולג', עם זאת, זמקיס ציין שלבסוף הוחלט במקום זאת שמרטי יחזור לשנת 1955 ויחזה באירועים מסוימים שהתרחשו בסרט המקורי.

בעוד שרוב צוות השחקנים המקורי הסכים להשתתף בסרט, בעיה מהותית התגלתה לאחר שקריספין גלובר, שגילם את ג'ורג' מקפליי בסרט הראשון, לא הגיע להסכמה על תנאי החוזה, ובעקבות כך הוחלט בסוף שהוא לא ישתתף בסרט. בעקבות כך התסריט שוכתב באופן בו מרטי מגלה ב-1985 האלטרנטיבית שג'ורג' נרצח.

האתגר הגדול ביותר בסרט היה להציג בסרט את עיר הולדתו של מרטי ב-2015 באופן בו היא תיראה עתידנית. ריק קרטר, אשר היה האחראי על העיצוב, הפך יחד עם צוותו במשך מספר חודשים את היל ואלי לעיר עתידנית. ג'ון בל אשר היה אחראי על האפקטים החזותיים ציין שלא היה להם אפילו תסריט לעבוד איתו, רק נאמר להם שהתפאורה חייבת להתרחש 30 שנה לאחר הסרט המקורי ותהיה סצנה עם "הוברבורד".

זמקיס ציין שהוא חשש במידה מסוימת מהצגת העתיד בסרט ההמשך בשל הסיכון שהתחזיות שלו בסרט יתבררו בעתיד כרחוקות מהמציאות. לטענת גייל, הם ניסו לוודא שהעתיד יוצג כמקום נחמד, "בו הבעיות נובעות מאנשים מסויימים שחיים בעתיד ולא מהטכנולוגיה", בניגוד לעתיד הדיסטופי והפסימי שמוצג ברוב סרטי המדע בדיוני שמתרחשים בעתיד. גייל הודה בעבר שדמותו של ביץ ב-1985 האלטרנטיבית נוצרה בהשראה חלקית מדונלד טראמפ.

על מנת לשמור על עלויות הפקה נמוכות ולנצל את ההפוגה הממושכת שהייתה למייקל ג'יי פוקס מצילומי הסיטקום "קשרי משפחה", הסרט השני צולם יחד עם הסרט השלישי.

בתחילה, הסרט השלישי נועד להתרחש ב-1967, עם לוריין כהיפית המוחה על מלחמת וייטנאם וג'ורג' מקפליי כפרופסור בקולג' בברקלי. עם זאת, זמקיס וגאל החליטו מאוחר יותר לחזור לשנת 1955, ואפשרו למרטי לחזות באירועי מפתח מהסרט הראשון מנקודת מבט אחרת.

אתגר גדול התעורר כאשר קריספין גלובר, שגילם את ג'ורג' מקפליי בסרט הראשון, לא הצליח להסכים על תנאי החזרה. היעדרותו הובילה לשינויים בתסריט שהסבירו את מותו של ג'ורג' ב-1985 החלופית.

הפקה

בסך הכל נדרשו שנתיים לבניית כל התפאורות של הסרט ולכתיבת התסריט. הפיכת השחקנים בסט הצילומים למבוגרים היה כרוך בטכניקות איפור מתקדמות. פוקס ציין בעבר שתהליך הוספת האיפור לקח בדרך כלל מעל לארבע שעות. שלב הצילומים החל ב-20 בפברואר 1989. בשלב הזה פוקס שיחק הן בעונה האחרונה של הסדרה "קשרי משפחה" והן בסרט בחזרה לעתיד 2. במשך תקופה של שלושה שבועות סמוך לתום הצילומים, צוות הצילום ההתפצל, כאשר רובם התמקדו בצילום הסרט בחזרה לעתיד 3, והיתר התמקדו בסיום הצילום של בחזרה לעתיד 2. באותה התקופה זמקיס עצמו ישן רק שעות ספורות כל יום בעוד שהוא פיקח על ההפקה של שני הסרטים, אשר צולמו בברבנק, ובמיקומים שונים בקליפורניה.

הסרט נחשב לאחד מהפרויקטים פורצי הדרך של חברת אינדסטריאל לייט אנד מג'יק. זה היה אחד מפרויקטים הראשונים של החברה בה הם עסקו בקומפוזיציה דיגיטלית, והשתמשו במערכת בקרת התנועה VistaGlide אשר אפשרה להם לצלם את אחד סצנה מורכבת במיוחד בה פוקס גילם שלוש דמויות נפרדות (מרטי האב, מרטי ג'וניור, ומרלן) אשר קיימו אינטראקציה זו עם זו באותה הסצנה. למרות שסצנות מהסוג הזה לא היו חדשות, טכנולוגיית ה-VistaGlide אפשרה לראשונה ליצור סצנה דינמית לחלוטין בה ניתן סוף סוף לשלב את גם תנועת מצלמה. נעשה בסרט גם שימוש בטכניקה בסצנות בהן פוקס, תומאס פ. וילסון, כריסטופר לויד ואליזבת שו נתקלים ומדברים עם עצמם בעתיד ו/או בציר זמן חלופי. הסרט כלל גם סצנה קצרה בה הוצג כריש הולוגרפי שנוצר באמצות גרפיקה ממוחשבת בסצנה בה הוא מנסה לגרום לעוברים ושבים לרצות לראות את הסרט הבדיוני מלתעות 19.

ווס טקאהאשי, אשר היה אחראי על האנימציה בסרט, והיה ראש מחלקת האנימציה של ILM, עבד רבות על סצנות המסע בזמן של הסרט - דבר אותו הוא עשה גם בסרט המקורי ובסרט השלישי של בחזרה לעתיד. לקראת מועד ההפצה של הסרט צולמו מספיק סצנות מהסרט השלישי אשר אפשרו להוסיף בסוף הסרט השני קדימון קצר לסרט הבא בטרילוגיה.

החלפתו של קריספין גלובר והתביעה מצד גלובר

קריספין גלובר (בתמונה ב-2012) לא חזר לגלם את ג'ורג' מקפליי בסרט בחזרה לעתיד 2. הוא הוחלף על ידי ג'פרי וייסמן.

צוות ההפקה פנה לקריספין גלובר בבקשה שיגלם בסרט את ג'ורג' מקפליי. על אף שהוא הביע עניין בכך, הוא לא הצליח להגיע להסכמה עם המפיקים לגבי שכרו. הוא הצהיר בראיון ב-1992 בתוכנית של הווארד סטרן שההצעה הגבוהה ביותר של המפיקים הייתה 125,000 דולרים, ושזה היה פחות ממחצית מהשכר שהוצע ליתר השחקנים מהסרט הראשון שחזרו לגלם את אותם התפקידים בסרט השני. גייל טען לאורך השנים שהדרישות של גלובר היו מוגזמות לשחקן במעמד המקצועי שלו באותה התקופה. בראיון לתוכנית "Opie and Anthony" מ-2013 גלובר ציין שהסיבה העיקרית שבגללה הוא לא שיחק בסרט הייתה מחלוקת לגבי המסר של הסרט - גלובר הרגיש שבסיפור הדמויות הראשיות מתוגמלות ברווח כספי כתוצאה מהשינויים שמרטי ביצע כאשר הוא חזר בזמן, כמו הטנדר של מרטי, במקום שהתגמול של הדמויות יהיה אהבה.

במקום למחוק לחלוטין את דמותו של ג'ורג' מהסרט, זמקיס בחר להשתמש בקטעי שצולמו עבור הסרט המקורי בהשתתפותו של גלובר, וכן בקטעים חדשים שצולמו עם השחקן ג'פרי וייסמן, עליו שמו סנטר מלאכותי, אף מלאכותי ועצמות לחיים מלאכותיות על מנת שהוא יהיה דומה ככל הניתן לגלובר. כמו כן נעשה, בסצנות בהן וייסמן השתתף נעשה שימוש בטכניקות שונות על מנת שהצופים יתקשו לראות שלא מדובר בגלובר, כמו לדוגמה על ידי הצבתו ברקע במקום בחזית, על ידי כך ששמו עליו משקפי שמש, ועל ידי כך שהוא היה תלוי במהופך. גלובר גילה בהמשך משיחה עם וייסמן שצוות ההפקה בחר להשתמש בתותבות שנוצרו על בסיס הפנים של גלובר עבור ג'ורג' מקפליי המבוגר בשביל הסרט המקורי של בחזרה לעתיד שוב בסרט ההמשך על מנת לגרום לוייסמן להיראות דומה ככל הניתן לגלובר. בשל כך גלובר תבע את מפיקי הסרט בטענה שאין להם בעלות על המראה שלו ואין להם את הרשות לעשות שימוש מהסוג הזה במראה שלו בסרט. כתוצאה מהתביעה חסרת התקדים גילדת שחקני המסך נאלצו להוסיף בחוזים עם השחקנים סעיפים אשר קובעים שהמפיקים אינם רשאים להשתמש בשיטות מהסוג הזה על מנת לגרום לשחקנים אחרים להידמות אליהם.

החלפתה של קלאודיה וולס

השחקנית קלאודיה וולס תכננה בתחילה לגלם בסרט שוב את חברתו של מרטי, ג'ניפר פרקר, אך לבסוף, משום שאימה חלתה בסרטן, היא בחרה לסייע באותה התקופה לאימה במקום להשתתף בסרט. בעקבות כך המפיקים ליהקו את אליזבת שו שתגלם את ג'ניפר פרקר במקומה, ובחרו לצלם מחדש את סצנות הסיום של הסרט הראשון אשר הוקרנו בתחילת סרט ההמשך.

וולס חזרה לגלם את התפקיד של ג'ניפר פרקר בסרט העצמאי "Still Waters Burn" משנת 2008. וולס היתה מהשחקנים הבודדים שלקחו חלק בטרילוגיית הסרטים אשר לא השתתפו בהפקה של תכני הבונוס במארז ה-DVD של הטרילוגייה שיצא לשווקים ב-2002. עם זאת, היא כן התראיינה לחלק "Tales from the Future" שנכחח במארז ה-בלו-ריי של הטרילוגייה שיצא לשווקים ב-2010. וולס תגלם שוב את דמותה של ג'ניפר פרקר גם במשחק הוידאו "Back to the Future: The Game" של Telltale Games אשר יצא לשווקים בשנת 2011.

מתיחת ההוברבורד

במהלך צילומי חלק מאחורי הקלעים של הסרט השני זמקיס ציין שההוברבורד (הסקייטבורד המרחף), בו הם השתמשו בסרט, היה למעשה אמיתי, אף הוחלט שלא להפוך את הטכנולוגיה זמינה לציבור הרחב בעקבות תלונות של הורים על כך שהוא מסוכן. אזכורים לכך שההוברבורד מהסרט הוא אמיתי נכלל גם בתכנים הנוספים אשר במהדורת ה-DVD של הטרילוגיה. בעקבות המתיחה היו אנשים שחשבו בטעות שחברת מאטל אכן פיתחה הוברבורד ועל כן ניסו לרכוש הוברבורדים בחנויות הצעצועים. בראיון עם תומאס פ. וילסון הוא ציין בעבר שאחת השאלות הנפוצות ביותר אותן הוא נשאל היא האם ההוברבורד הוא אמיתי.

תיאור העתיד בסרט

למרות שבעת הכנת הסרט יוצרי הסרט חקרו תחזיות שונות של מדענים מסוף שנות ה-80 לגבי מה הם סבורים שצפוי להתרחש עד שנת 2015, זמקיס ציין שהסרט לא נועד להיות ניסיון רציני לחזות את העתיד. ב-2010 זמקיס ציין: "בשבילי, צילום הסצנות של הסרט שמתרחשות בעתיד היו הכי פחות מהנות בתהליך יצירת הטרילוגיה כולה, משום שאני לא במיוחד אוהב סרטים שמנסים לחזות את העתיד. הסרטים היחידים מהסוג הזה מהם באמת נהנתי היו אלה שנוצרו על ידי סטנלי קובריק, ואפילו הוא לא הצליח לחזות את המחשב האישי כאשר הוא יצר את תפוז מכני, לכן במקום לנסות ליצור תחזית מדוייקת מבחינה מדעית אשר כנראה לא תהיה נכונה בכל מקרה, חשבנו, בואו פשוט נגרום לסצנות הללו להיות מצחיקות". באופן דומה, גייל ציין: "ידענו שלא יהיו קיימות מכוניות מעופפות עד שנת 2015, אך היינו חייבים לשלב אותם בסרט שלנו".

עם זאת, הסרט הצליח לחזות מספר שינויים טכנולוגיים וחברתיים שהתרחשו עד 2015, בהם שמצלמות יהיו קיימות כמעט בכל מקום, שימוש בכטב"מים לצילום דיווחי חדשות, טלוויזיות עם מסך שטוח המותקנות על קירות עם האפשרות לצפות בערוצים מרובים, טכנולוגיית בית חכם, מערכות וידאו צ'ט, משחקי וידאו בהם אין צורך להשתמש בידיים, שלטי חוצות מונפשים מדברים, טכנולוגיה לבישה, טאבלטים המסוגלים לסרוק טביעות אצבעות, ומכשירי תצוגה אשר מולבשים על הראש. בסרט מוצגת גם טכנולוגיית תשלום באמצעות מכשיר נייד אישי. על אף שתשלומים באמצעות טביעות אצבע לא הפך לצורה הכי נפוצה לתשלום, סורקי טביעות אצבע נמצאים בשימוש נרחב לצורכי אבטחה בנמלי תעופה, ותשלום אלקטרוני באמצעות סריקת טביעת אצבע הפכה לפיצ'ר אשר זמין עבור שירות התשלומים Apple Pay.

היבטים אחרים של האופן בו תואר העתיד בסרט אומנם לא התממשו עד שנת 2015 במציאות, אך חברות שונות ניסו לאורך השנים להפוך טכנולוגיות אלו להיות קיימות במציאות.   בסרט מרטי נועל נעלי "נייקי מאג" עם שרוכים שנשרכים באופן אוטומטי. ביולי 2008 חברת מכרה לראשונה נעליים בעלות מראה דומה לנעליים העתידניות של מרטי מקפליי אשר נקראו "Hyperdunk Supreme". אותם הנעליים זכו גם לכינוי "Air McFly". באפריל 2009 נייקי ביצעה רישום לפטנט על נעלים שנשרכות באופן אוטומטי עם עיצוב דומה לנעליים של מרטי מקפליי בסרט. בשנת 2010 מעריץ בשם בלייק בווין יצר בעצמו נעליים עם שנשרכות באופן אוטומטי וזכה לפרסום כאשר פרסם את הסרטון של הנעליים באינטרנט. למרות שנייקי ייצרה כמות מוגבלת מאוד של נעלי נייקי מאג עם שרוכים שנשרכים באופן אוטומטי בסגנון של הנעליים מהסרט, הם הצהירו בספטמבר 2011 שקו נעלי הנייקי מאג לא יכיל את השרוכים שנשרכים באופן אוטומטי. במרץ 2016 חשפה נייקי את דגם הנעליים "HyperAdapt 1.0" אשר כלל את טכנולוגיית שריכת השרוכים האוטומטית אשר שולבה בכמות המוגבלת של נעלי הנייקי מאג שהכילו את אותו הפיצ'ר. אותן הנעליים נמכרו גם בכמויות מוגבלות לקראת סוף שנת 2016.

בסרט נכללה גם מונית מעופפת עתידנית אשר הייתה מבוססת על מכונית סיטרואן DS.

הקונספט של ההוברבורד - סקייטבורד שמסוגל לרחף מעל פני הקרקע - הינו קונספט שגורמים שונים ניסו לפתח לאורך השנים בהשראת הסרט. אחת מאותן הטכנולוגיות היתה דומה במיוחד לטכנולוגיה של סירות מרחפות, אשר מרחפות באוויר באמצעות משאבות אוויר חזקות אשר יוצרות "כרית" אוויר בין הסירה לבין פני המים. אותו המכשיר הצליח להגיע למרחק מקסימלי של 275 מטרים נכון לשנת 2021. טכנולוגייה אחרת היא ה-MagBoard, אשר פותחה על ידי חוקרים מאוניברסיטת Paris Diderot, משתמשת במוליך-על בתחתית אשר מקוררת באמצעות חנקן נוזלי על מנת לגרום לאפקט מייסנר אשר מאפשר לסקייטבורד לרחף באוויר כל עוד שעושים זאת על מסלול מיוחד. סקייטבורד מהסוג הזה מסוגל לשאת משקל של אדם, אף על פי כן, משום שחייבים להפעיל את מוליך-על בטמפרטורות גבוהות, הדבר מקשה במיוחד על הפיכתה של הטכנולוגיה הזו למעשית. במרץ 2014, חברה בשם HUVr Tech פיתחה לכאורה סקייטבורד מרחף ובהדגמה של הטכנולוגייה שפורסמה בסרטון באינטרנט השתתפו מספר ידוענים כולל כריסטופר לויד, אם כי לבסוף נחשף שזו היתה מתיחה שנוצרה על ידי האתר Funny or Die. כלי רכיבה דו-גלגליים ניידים המכונים "הוברבורדים" אשר ממונעים באמצעות סוללות הפכו פופולריים בשנת 2015, למרות שבפועל לא מדובר במכשיר שמסוגל לרחף מעל פני הקרקע.

בנוסף, בסצנה המתרחשת בסרט בשנת 2015 מצויין שקבוצת הבייסבול המקצוענית שיקגו קאבס ניצחה בטורניר הוורלד סיריס ב- 2015 נגד קבוצת הבייסבול הבידיונית הגייטורס. אזכור זה נועד להיות הלצה המתייחסת לכך שבמשך תקופה ארוכה במיוחד השיקגו קאבס לא הצליחה לזכות בטורניר. אף על פי כן, במציאות, בעונת הבייסבול של שנת 2015 קבוצת הבייסבול שיקגו הקאבס הצליחה להעפיל לגמר של הטורניר, לראשונה משנת 2008, אך הפסידו את באליפות הליגה הלאומית (לא בוורלד סיריס) לקבוצת הניו יורק מטס ב-21 באוקטובר. למרות ההפסד, שנה אחת לאחר מכן שיקגו קאבס הצליח לזכות בטורניר הוורלד סיריס של שנת 2016 נגד קבוצת הבייסבול קליבלנד אינדיאנס. בעקבות כך בחשבון הטוויטר הרשמי זיכיון בחזרה לעתיד צוייץ בצחוק שהמסע בזמן של מרטי ודוק גרם להפרעה ברצף המרחב-זמן אשר גרם לכך שלבסוף הזכייה התרחשה שנה אחת לאחר השנה בה הזכייה הופיעה בסרט. ספורט נוסף אשר מוזכר בקצרה בסרט הוא הספורט SlamBall, אשר הפך לספורט אמיתי בשנת 2002.

פסקול

הפסקול של הסרט יצא לשווקים ב-22 בנובמבר 1989. בניגוד לפסקול של הסרט הקודם הפסקול של הסרט השני מכיל רק קומפוזיציות מאת המלחין אלן סילבסטרי. ב-12 באוקטובר 2015 חברת Intrada Records הוציאה לשווקים את הפסקול המלא של בחזרה לעתיד 2 אשר כלל שני תקליטורים. [[קטגוריה:סרטי מדע בדיוני מ-1989]] [[קטגוריה:סרטי רוברט זמקיס]] [[קטגוריה:סרטי אולפני יוניברסל]] [[קטגוריה:סרטי מסע בזמן]] [[קטגוריה:סרטים דיסטופיים]] [[קטגוריה:שיקגו קאבס]] [[קטגוריה:זוכי פרס באפט"א: סרטים]] [[קטגוריה:סרטי בחזרה לעתיד]] [[קטגוריה:סרטי המשך אמריקאיים]] [[קטגוריה:סרטי קומדיה מדע בדיוני משנות ה-1980]] [[קטגוריה:סרטי 1989]]