משתמש:Tatyana Shmatlay/דראדי ביירמוב

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

תבנית:מחפש מקורות הוסבה ואין להשתמש בה יותר! נא להשתמש בתבנית:מקורות.

תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

דראדי ביירמוב (רוסית Дурды Байрамов‏, 14 באפריל 1938 - 14 בפברואר 2014) היה אקדמאי ואמן סובייטי טורקמינסטני שזכה בתואר הכבוד הגבוה ביותר בארצו: "אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של טורקמניסטן". בשפתו הטורקמנית, שמו של דראדי בייירמוב הוא "דראדי ביירם" (ללא הסיומת הסלאבי "OV" אשר נוספה בשמות משפחה בתקופה הסובייטית). השם "ביירם" פירושו "חגיגה" בשפות טורקיות.

קריירה

1960s

בסיום לימודיו להשכלה גבוהה בשנת 1965, ביירמוב הצטרף לאיגוד האומנים של ברית המועצות והחל את הקריירה שלו כאומן מקצועי. ז'אנר ציורי הנוף היה הראשון שמשך את דורדי ביירמוב. רבות מעבודות הנוף הראשונות שלו (חלקן נעשו עוד בשנים שהיה סטודנט) הרוויחו שבחים רבים ממבקרי האומנות שלו. העבודה המהוללת שלו "ארץ שלווה" (1969) נחשב לדוגמא קלאסית של ציור נוף טורקמני. בשנת 1966, ביירמוב נשא לאישה את המוזה האהובה שלו, דוניגוזל "גוזל" אלייסובה, שלעתיד היוותה לדמות המרכזית בציוריו והמשיכה להיות השראה לעבודות האמונות שלו במשך חייו. ביירמוב הקדיש לאישתו סידרת עבודות על נייר תחת הכותרת "גוזל", שכוללת 53 דיוקנים של גוזל ו-4 ציורי פרחים המוקדשים לה. בין השנים 1965-1968, ביירמוב לימד אומנות במוסד "שוטה רוסטבלי הקולג' לאומנות של הרפובליקה הטורקמנית באשגבת".

1970s

הצטיינותו הראשונה של בייראמוב הגיע כאשר הוא זכה בפרס הטורקמני, SSR Lenin Komsomol ב-1970, ובפרס USSR ב-1972. ב-1971 הוא השלים את דיוקנו, שהוא הדיוקן העצמי הטורקמני הראשון, יצירה שהוחזקה בעבר באוספי אגודת האמנים של ברית המועצות, במוסקבה. במהלך תקופה זו, בייראמוב פיתח את מלחמת העולם השנייה כנושא בין ציירים טורקמנים. ציורו ״Frontline Assistance" תיאר את הפטריוטיזם העמוק של נשים טורקמניות פשוטות, המוכנות להקריב את רכושן היקר ביותר בכדי לסייע לחיילים. נושא נוסף שפותח על ידי בייראמוב בתקופה זו היה התהליך של יצירת שטיחים טורקמניים. נושא זה מוצג בעבודתו המפורסמת בשם ״Turkmen Carpet Makers" 1971, אשר מתארת נשים העובדות במפעל לשטיחים. יצירת מופת זו של האומנות הטורקמנית בתקופה הסובייטית, הוצגה לראשונה במוזיאון הממלכתי לאומנות המזרחית במוסקבה בשנת 1971, ונרכשה מאוחר יותר על ידי הגלרייה המכובדת של מוסקבה, Tretyakov Gallery בשנת 1979.

1980s

בשנת 1980 ביירמוב הוכתר כעובד אומנות מכובד של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית, ובשנת 1984 הוענק פרס של מקום שני ותואר ראשון בתחרות לזכר יום ה-60 שנה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית. במהלך שנות השמונים ביירמוב המשיך להיות פעיל ביותר למרות הקשיים האישיים שנגרמו על ידי הפרסטורייקה (1985-1991), אשר גרמו לחוסר של מוצרי בית וחיי יום-יום בסיסיים. ביירמוב שרד ועבד ללא הפסקה, בעוד הוא מנסה לאבד עצמו בתוך אומונתו. הוא המשיך להרחיב את הרפרטואר האומנותי שלו, ובעיקר התרכז בפורטרטים ובעצמים דוממים, במיוחד פרחים. בשנת 1985, ביירמוב החל לעבוד על היצירה שכיום מפורסמת בשל הרכבה התמאטי – עבודת ההוקרה המונומנטלית שלו עבור גדולי האמנים של ספרד, הנקראת בשם ערפל זהב. יצירה זו הושלמה רק בשנת 2001. במהלך שנות השמונים, אהדת הציבור כלפי ביירמוב והמוניטין שלו גדלו כשתוצאה מתצוגות ותערוכות סולו רבות, כולל אלו שנערכו במוסקבה שברוסיה (1980, 1984), ברלין שהייתה בגרמניה המזרחית (1981), אוליאנובסק שברוסיה (1984), אשגבאט שבטורקמניסטאן (שתי תערוכות בשנת 1986), ובבודבשט שבהונגריה (1986).(

1990s

בהמשך להצלחה בבית ובחול, ב1991 באירמוב זכה בתואר אמנותי הגבוה ביותר בארצו: אמן של העם טורקמניסטן. ב1998 באירמוב היה מונה לאקדמאי באקדמיה הלאומית לאומניות של קירגיסטן יחד עם עמיתיו סוכרוב קורבנוב, טכיר סלחוב, טורגינבאי סדוקוב וארבולט טולבאי. במסגרת קבלת פרס, באירמוב תרם עבודתיו לתערוכה הבינלאומית של אמריקאים קירגיסטנים באקדמיה לאומנות בבישקק.

2000s

לאורך שנות ה2000, בייראמוב המשיך לטייל ולעבוד בהרחבה גם בטורקמניסטן וגם ברחבי העולם. דבר זה כלל טיולים לאוקראינה, ששם הוא החזיק תערוכה אישית, במוזאון הלאומי לאומנות רוסית של קייב בשנת 2000, ברוסיה בשנת 2003, בתאילנד בשנת 2004, טורקיה בשנים 2002 ו-2004, באיים המלדביים בשנת 2004, באיחוד האמיריות הערביות (שם ביקר מספר פעמים בין 2003 ל2007), הולנד בשנת 2008, איטליה בשנת 2009, בלגיה בשנת 2010 וצרפת בשנת 2010. בשנת 2008 ביירמוב חגג את יום הולדתו ה-70, ואת אבן הדרך שלו כאומן במשך 50 שנים עם שתי תערוכות רטרוספקטיביות של עבודתו באשגבת, טורקמניסטן. בהתבסס על הישגי חייו כאומן, ותרומתו לתרבות טורקמניסטן, בשנת 2008 ביירמוב קיבל את המדליה "למען אהבת המולדת" , אשר הוענקה לו על ידי נשיא טורקמניסטן.

2010

ביירמוב המשיך את תוצרתו האומנותית הפורה אל תוך שנות ה2010, בהן יצר יותר מ90 ציורי שמן בין 2010 ל2014. ב2012, ביירמוב בילה שישה חודשים בקנדה. שם הוא יצר את סדרת ציורי הנוף המפורסמת שלו, "סתיו קנדי". ב2014, ציוריו של בריימוב הוצגו בטורונטו, אונטריו, קנדה. אירוע זה הווה את תערוכתו הראשונה בצפון אמריקה. תערוכת הבכורה של התצלומים של בריימוב התקיימה בטורונטו ב2015. תחת הכותרת "דרך העיניים של דרדי ביירמוב: חיי כפר טורקמנים, 1960-80" , בתערוכה הוצגו תצלומים בשחור ובלבן. תערוכתו של ביירמוב זכתה להיות תערוכה נבחרת בפסטיבל הצילום של סקושיאבנק. הקטלוג המקביל פורסם על ידי קרן דרדי ביירמוב לאמנות בשיתוף עם תוכנית ההיסטוריה התרבותית האסייתית של המכון הסמיתסוני. בשנת 2015 התקיימה תערוכת יחיד של יצירותיו של דרדי ביירמוב בתכנית האמנות של הבנק העולמי בוושינגטון, בתמיכת שגרירות טורקמניסטן בארה"ב. הפתיחה של תערוכה זו עלתה בקנה אחד עם חגיגות ה24 שנים לעצמאות ו -20 שנה לנייטרליות של טורקמניסטן.

סגנון אמנותי

דראדי בייירמוב יצר יותר מ -5,000 יצירות אמנות במהלך הקריירה שלו פורה, כולל ציורי שמן ועובד על נייר. הוא גם היה צלם נלהב, אם כי הוא ראה בפעילות זו חלק מתהליך האמנות שלו ומעולם לא ניסה להציג את תצלומיו. מסיבה זו עבודתו הצילום הרב לא תוצג אלא לאחר מותוx[19] למרות שבראימוב התפרסם בזכות הדיוקנאות שלו הוא עבד באופן נרחב על ארבעה ז׳אנרים- דיוקנאות, חפצים דוממים, נופים וקומפוזציות. כבר ב1975 צוין כי ״למרות שהוא מצייר תמונות בעלי ז׳אנרים מסויימים ונופים, ניתן לומר כי דיוקנאות תופסים את צומת לבו״. בין אנשי תקופתו נחשב ״אומן הדיוקנאות הבלתי מעורר״. בראימוב חדר עמוק לתוך אופיים וחייהם האישיים של המושאים שלו כדי לשקף את האישיויות השונות על הקנבאס, תוך כדי הדגשת התכונות המגוונות שלהם. בראימוב אמר כי עשה זאת ״על ידי מציאת הניצוץ המיוחד אשר קיים בכל אדם״. הוא ביקש ליצור הרמוניה בין התגליות של האמפרסיוניזם, תשומת הלב לפרטים של הריאליזם הקלאסי והמסורות האומנותיות העשירות של טורקמינסטן. בראימוב מצא השראה באנשים מכל שכבות החיים, ללא קשר לרקע החברתי, הכלכלי או האתני שלהם. המושאים שלו כוללים מגוון רחב של דמויות, החל מכפריים ועד מדענים, זרים לקרובי משפחה, ילדים עד מבוגרים. אופיו האמפטי של בריאמוב וקשריו ההדוקים עם המושאים שלו עזרו להסביר את הצלחתו בז'אנר זה. בהמשך להצלחה בבית ובחול, ב1991 באירמוב זכה בתואר אמנותי הגבוה ביותר בארצו: אמן של העם טורקמניסטן. ב1998 באירמוב היה מונה לאקדמאי באקדמיה הלאומית לאומניות של קירגיסטן יחד עם עמיתיו סוכרוב קורבנוב, טכיר סלחוב, טורגינבאי סדוקוב וארבולט טולבאי. במסגרת קבלת פרס, באירמוב תרם עבודתיו לתערוכה הבינלאומית של אמריקאים קירגיסטנים באקדמיה לאומנות בבישקק.

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמש:Tatyana Shmatlay/דראדי ביירמוב".