משתמש:Shuki tal/Strategic planning
תכנון אסטרטגי הוא תהליך של הגדרת אסטרטגיה וקבלת החלטות לצורך הגשמתה בהסתמך על המשאבים העומדים לרשות הארגון[1]. התכנון האסטרטגי יכול להיעשות בצורה רחבה ולכלול גם מנגנוני בקרה והדרכה ליישום האסטרטגיה שהוגדרה בו.
התכנון האסטרטגי קנה לעצמו שביתה בקרב תאגידים בשנות ה 60 של המאה 20 וחשיבותו כאחד הרבדים של ניהול אסטרטגי, עומדת בעינה עד היום. בתהליך מעורבים גורמים רבים וכן, נעשה מושקעים משאבים ונעשה שימוש במחקר לשם ניתוח הארגון והממשק שלו עם הסביבה בה הוא פועל או מתחרה.[2]
בעל המקצוע שמבצע תכנון אסטרטגי מכונה "אסטרטג" או "מתכנן אסטרטגיה".
ישנן הגדרות רבות לאסטרטגיה, בדרך כלל, אסטרטגיה מוגדרת כקביעת יעדים, קביעת דרכי פעולה להשגתם וכן היערכות (ובמידת הצורך גיוס) משאבים לצורך יישום דרכי הפעולה שנקבעו.
התווית האסטרטגיה היא בד"כ מנת חלקה של הנהגת הארגון הבכירה (ע"פ רב, דירקטוריון). אסטרטגיה ניתן לתכנן (אסטרטגיה ייעודית) או שהיא עשויה להשתקף בדפוסי פעילות של הארגון בשינויים שהוא עובר ובהתאמתו את עצמו לסביבה העסקית (אסטרטגיה מתהווה)
אסטרטגיה כוללת שני רבדים: גיבוש ויישום; תכנון אסטרטגי מסייע לממשק את שניהם. עם זאת, תכנון אסטרטגי הוא אנליטי בטבעו (הוא עוסק ב איתור "נקודות") ואילו גיבוש האסטרטגיה עצמה היא למעשה "חיבור" אותן הנקודות באמצעות חשיבה אסטרטגית. תכנון אסטרטגי עוסק בגיבוש אסטרטגיית הפעולה.
סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תכנון אסטרטגי הוא תהליך. ככזה וכמו כל תהליך אחר, הוא מורכב מתשומות, פעולות, תפוקות ותוצאות ונתון תחת אילוצים מסוימים. תהליך התכנון כולל מגוון פעולות. חלקן יכולות להתבצע בצורה רציפה, אחרים עשויים להתבצע בצורה בדידה, כפרויקטים עצמאיים עם נקודת התחלה וסיום משלהם. התכנון האסטרטגי מזין ומספק חומר גלם לתהליך החשיבה האסטרטגית, אשר מעצבת ומתווה את גיבוש האסטרטגיה בפועל. התוצאה הסופית של התהליך היא האסטרטגיה הארגונית הטומנת בחובה היבטים של הסביבה העסקית, רמת התחרותיות, קווי מדיניות ביחס להישגים אותם בכוונת הארגון להשיג ויוזמות מפתח או תכניות פעולה להגשמת קווי המדיניות ויישומם. [3]
מייקל פורטר, כתב ב-1980 כי גיבוש אסטרטגיה תחרותית כולל ארבעה מרכיבים עיקריים:
- חוזקות וחולשות של החברה
- ערכיהם האישיים של המיישמים הראשיים (כלומר, של חברי הדריקטוריון);
- הזדמנויות (ואיומים) עסקיים;
- ציפיות חברותיות מורחבות.[4]
שני האלמנטים הראשונים עוסקים בגורמים פנימיים של החברה (כלומר, את הסביבה הפנימית), ואילו שני האחרונים עוסקים בגורמים חיצוניים לחברה (כלומר, בסביבה החיצונית). האלמנטים הללו נלקחים בחשבון לאורך כל תהליך התכנון האסטרטגי.
תשומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות המידע לתחילת התהליך הם רבים ומגווונים: שיחות עם מנהלים וגורמי מפתח בארגון, סקירת פרסומים ומסמכים על השוק, מידע ממקור ראשון (ביקורים ותצפיות על מתחרים לדוגמא), מחקרים תעשייתיים וכו'.איוסף המידע יכול להיעשות גם כחלק מתכנית ריגול עסקית (גם ריגול תעשייתי). המידע שנאסף משמש להבנת הסביבה הכלכלית בה פועל הארגון, את ההזדמנויות ואת הסיכונים שגלומים בה. שימוש נוסף במיע נעשה להבנת הערכים של בעלי עניין מרכזיים בחברה (כגון ההנהלה, בעלי המניות וכו'). על ערכים אלה להיות שזורים בחזון הארגוני ובהצהרת הכוונות של הארגון.
פעילויות [עריכת קוד מקור | עריכה]
מהותו של תהליך גיבוש אסטרטגיה תחרותית הוא התאמת החברה לסביבתה.מישל פורטרתכנון אסטרטגי הפעילויות כוללות פגישות, תקשורת אחרים בין ראשי הארגון, ואנשי לפתח הבנה משותפת לגבי הסביבה התחרותית ואת מה הארגון תגובת הסביבה (האסטרטגיה שלה) צריכה להיות. מגוון רחב של תכנון אסטרטגי כלים (המתואר בסעיף להלן) עשוי להסתיים במסגרת של תכנון אסטרטגי פעילויות.
להנהגת הארגון עשויות להיות שאלות שהיא מצפה למצוא את התשובות להן באאסטרגיה המגובשת, לדוגמא:
- מה הוא האינטרס העסקי של הארגון?
- מה נחשב ל'ערך' בעיני הלקוח?
- אילו מוצרים ושירותים צריכה להכלל או להגרע מתיק ההשקעות של החברה?
- מה התחום הגיאוגרפי בו פעול הארגון?
- במה נבדל הארגון ממתחריו בעיני הלקוחות (בידול עסקי)?
- אילו מיומנויות ומשאבים צריך לפתח בארגון?[5]
תפוקות / תוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצרי התכנון האסטרטגי כוללים תיאור (במסמכים או ויזואלית) של האסטרטגיה הארגונית וכיצד יש ליישם אותה. מסמך זה זוכה לעתים להתייחסות כ"תכנית אסטרטגית".האסטרטגיה עשויה לכלול אבחנה לגבי מצבי תחרות, קווי מדיניות מנחים להגשמת מטרות ארגוניות ופעולות ספציפיות שאותן יש לבצע. תכנית אסטרטגית עשויה לחלוש על תקופה ארוכה של שנים רבות וכן נתין לעדכנה מעת לעת.
הארגון יכול להשתמש במגוןו שיטות למדידת ובקרת תהליך ההתקדמות לעבר המטרות שנקבעו בתכנית.חברות גם עשויות לתכנן את התחזיות הפיננסיות שלהן (מאזן, תזרים מזומנים וכו') למשך מספר שנים כשהן מפתחות תכנית אסטרגטית כחלק מפעילות הגדרת מטרות.
המלצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bryson, J.M., 2018. Strategic planning for public and nonprofit organizations: A guide to strengthening and sustaining organizational achievement. John Wiley & Sons.
- ^ Mintzberg, Henry; Quinn, James B. (1996). The Strategy Process: Concepts, Contexts, Cases. Prentice Hall. ISBN 978-0-132-340304.
- ^ Rumelt, Richard P. (2011). Good Strategy / Bad Strategy. Crown Business. ISBN 978-0-307-88623-1.
- ^ Porter, Michael E. (1980). Competitive Strategy. Free Press. ISBN 0-684-84148-7.
- ^ Drucker, Peter (1954). The Practice of Management. Harper & Row. ISBN 0-06-091316-9.
[[קטגוריה:אסטרטגיה עסקית]] [[קטגוריה:אסטרטגיה]]