משתמש:Ronyuval1/תגובת העולם המוסלמי למודרנה

תגובת העולם המוסלמי למודרנה מתייחסת למגוון התגובות החברתיות, הדתיות והפוליטיות שהתפתחו בעולם האסלאמי בתגובה להתפשטות ההשפעה המערבית, החל מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20. תגובות אלו כללו דחייה מוחלטת של ערכי המערב מחד, ואימוץ סלקטיבי של רעיונות מודרניים מאידך.

רקע היסטורי

במהלך המאות ה-18 וה-19 התפתחו מספר תנועות תחייה אסלאמיות משמעותיות, בהן התנועה המהדיסטית בסודאן (1848-1885), התנועה הסנוסית בלוב (1787-1859) והתנועה הווהאבית בחצי האי ערב (1703-1792). תנועות אלו ביקשו להשיב את האסלאם למקורותיו, תוך חיקוי דרכו של הנביא מוחמד.

מאפייני תנועות התחייה המוקדמות

התוכנית האידיאולוגית של תנועות התחייה המוקדמות התבססה על ארבעה עקרונות מרכזיים:

• האסלאם כפתרון כולל לבעיות החברה
• חזרה למודל של הנביא מוחמד כפי שמשתקף בקוראן ובסונה
• החלת השריעה (החוק האסלאמי) על החברה
• התנגדות לכל מי שנתפס כאויב האסלאם, מוסלמי או לא-מוסלמי

דרכי התגובה העיקריות

דחייה מוחלטת

גישה זו, שאומצה על ידי חלק מהמנהיגים הדתיים, דגלה בהימנעות מוחלטת ממגע עם התרבות המערבית. תומכיה ראו באירופאים כופרים ואויבי האסלאם, והטיפו להתבדלות או להתנגדות אקטיבית.

מודרניזציה חילונית

זרם זה הכיר בעליונות הטכנולוגית והמדעית של המערב, ותמך באימוץ שיטותיו. השלטונות במדינות שונות ייבאו מערכות חינוך מערביות, מה שהוביל להיווצרות אליטה משכילה בעלת אוריינטציה מערבית. עם זאת, השפעת המודרניזציה נותרה מוגבלת לרוב לשכבות העליונות של החברה.

מודרניזם אסלאמי

הזרם המודרניסטי-אסלאמי פיתח גישה מורכבת כלפי המערב, המשלבת הערכה להישגיו המדעיים והטכנולוגיים עם דחיית האימפריאליזם המערבי. הוגי דעות מזרם זה טענו כי האסלאם מתיישב עם המדע המודרני, וקראו לסינתזה מבוקרת בין ערכי האסלאם לבין הישגי המודרנה.

דמויות מפתח במודרניזם האסלאמי

ג'מאל אל-דין אל-אפגאני

אל-אפגאני (1838-1897) היה הוגה דעות ופעיל פוליטי שנודד ברחבי העולם המוסלמי. הוא קרא לרפורמה באסלאם ולאחדות מוסלמית כאמצעי להשגת עצמאות פוליטית ותרבותית. אפגאני טען כי האסלאם הוא דת רציונלית המעודדת מדע וקדמה.

מוחמד עבדו

מוחמד עבדו (1849-1905), תלמידו של אל-אפגאני, שימש כמופתי של מצרים והתמקד ברפורמות חינוכיות ודתיות. הוא פעל להתאמת ההלכה האסלאמית לתנאי החיים המודרניים, תוך התנגדות לחיקוי בלתי מבוקר של המערב.

התפתחויות במאה ה-20

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 הוקמו שני ארגונים משפיעים:

• תנועת האחים המוסלמים במצרים
• החברה האסלאמית (גַ'מַעאת-א-אסלאמי) בתת-היבשת ההודית

ארגונים אלו פיתחו גישה ביקורתית יותר כלפי המערב והציעו את האסלאם כאלטרנטיבה הן למודלים המערביים והן למודלים המזרחיים. השפעתם חרגה מגבולות מדינות המוצא שלהם, וכתביהם של מנהיגיהם, כמו חסן אל-בנא וסייד קוטב, השפיעו על תנועות אסלאמיות ברחבי העולם.

השפעה על הלאומיות

האסלאם מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות התנועות הלאומיות במדינות מוסלמיות שונות, אם כי במידה משתנה באזורים שונים. בצפון אפריקה, איראן ודרום אסיה שימש האסלאם כמרכיב מרכזי בזהות הלאומית, בעוד שבמקומות אחרים, כמו מצרים, התפתחה לאומיות חילונית יותר.

מקורות

* Esposito, John L., The Islamic threat, (Oxford, 1992), pp. 47-76