משתמש:Reut ben/מזלית חצרוני טביב
מזלית חצרוני טביב, ציירת. רקדנית ואומנית רב תחומית ברישום צבע.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בישראל, 1952. גרה בקרני שומרון. הוריה ממקימי קרני שומרון[2]למדה בבית הספר הגבוהה לציור ע"ש מרגולשינסקי (קלישר), במכללת תלפיות ת"א, "סטודיו" רעננה והמדרשה בית ברל. עוסקת בהוראת האומנות הטכנולוגיה והמחול. מזלית חצרוני טביב חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל. חברה בעמותת האמנים של נתניה ואמני כפר סבא. הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות ובתערוכות יחיד חשובות ורבות בארץ: 'אחרי האינתיפדה' בגלריה 'יפת 28', 'הבית' אוספת רגעים…' בגלריה אריאל, 'אלו-הים' בבית האמנים אלחריזי ת"א, 'שמע ישראל' ב'צוותא' ת"א, 'הבית' בהיכל התרבות נשר, 'אני והפוליטי' בדניה חיפה, 'תהודת/תעודת זהות' בית האמנים חיפה, 'מחול שדים' בבית האמנים חיפה, 'מחול=חיים' היכל התרבות פתח תקווה, 'מחוללות' בגלריה על הצוק בנתניה, תערוכת פרס ראש העיר לאמן המצטיין [3] , 'מעגלים' בהיכל התרבות כרמיאל, 'אבא' בגלריה ARTמבט בכפר סבא שהביא להכנת הכתבה בסרטון 'ניגוניך אבי' על ידי הטלוויזיה הקהילתית בכ"ס. בימים אלו מציגה תערוכה במוזיאון גוש קטיף.[4]
אמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנית ורקדנית. חיה ויוצרת בקרני שומרון. עוסקת בזהותה, יהודייה, ישראלית, בת, אישה, רעיה, אם, מורה, דתית, רקדנית, אומנית, סבתא, מתנחלת, בת לעדה התימנית. אמנות "מזרחית", העוסקת בשורשי המשפחה העולה מתימן אל ארץ ישראל. הדפס מפת השבת עם פני האם שנישאה בגיל 12 כדי שלא תלך לתרבות קלוקלת בבית הספר של הקיבוצים, ולוח עץ מתקלף עם דמות האב המאבד את זיכרונו לצד דמות הרצל.[5] יוצרת את נופי הארץ, משתמשת במפות טופוגרפיות, בסמלים רבים כמו: מגן דוד, סולם, גדר, מבוך, כף יד. משתמשת בחומרים שונים: בריסטול, קרטון, עץ, ספוג, בדים, בגדים, מזרנים, מכסים מפלסטיק, קופסאות אריזה מקרטון. היא מציגה ביצירותיה נושאים כמו אלוקים ואדמה, ארץ ישראל והעם, העדה התימנית וכן מחול.[6]
חצרוני-טביב מערבת טכניקות. לרוב עבודותיה גדולות (למעלה ממטר על מטר), ונעשות בדרך של הדפסים מסוגים שונים, על מצעים שונים, ובשלבים. כתוצאה מכך יכול המתבונן להעמיק ולגלות רובד ועוד רובד בעבודותיה ובדרך כלל למצוא בהן משמעויות נוספות, שלא רק מספקות תשובות אלא בעיקר מעוררות שאלות. עבודות אחרות של חצרוני-טביב עוסקות בארץ ובעם, בשבר ההתנתקות ובכאב הפיגועים, וכדי להביע את שאלותיה היא מרבה להשתמש בסמלי היהדות והלאום.[7] אומנותה מתיילדת, בהשפעת לביא, גרשוני ואחרים; בכלים של 'דלות החומר'[8]
חצרוני טביב מציגה את הדאגה ל"בית הפרטי" ו"הבית הלאומי" וזיכרון ההתנתקות, הכאב והפחד מהרס "הבית" שזורים בעבודותיה. חצרוני טביב מקבילה את ה"גירוש" מגוש קטיף ל "גירוש מגן העדן" ועוסקת בשאלות פוליטיות ולאומיות. היא משתמשת בדימויים רבים ביניהם הסולם שהוא מוטיב חוזר בעבודותיה, מסמל את עתיד "הבית הלאומי" שמסמל עבורה ביטחון, דאגה לזולת, בסיס לקיום אנושי, מעין "סולם התקווה". טכניקת ההדפס מאפשרת לאמנית לשתול את דמותו בכמה עבודות בו זמנית, בהרמוניה ובאיזון המתבקשים, כשמסבבו 'נשתלים' על ידה אף סמלים, מילים ואלמנטים הנחוצים להשלמת התוצאה הרצויה. העבודות אקספרסיביות. הצבעוניות עזה ונעה בין שחור חום וצבעים כהים אחרים, ההדפסים מלווים מדי פעם במשיכות מכחול חזקות והחלטיות. אמונתה שורשית ומתבטאת בלבטים רציניים לגבי היותנו כאן ובו זמנית היא משתמשת באמצעים פלסטיים עשירים כדי לבטא זאת. יצירותיה הצבעוניות מלאות תחושה של תנועה. אמנית המציבה סולם לשמיים בחיפוש אחר התיקון, הגאולה והתקווה. הבדים שהם בסיס ליצירותיה הם גדולי ממדים מעובדים שכבות שכבות של דימויים וצבעים. כל רובד מוסיף לכוח ולהבעה. צבעוניות עשירה ליד חומריות, דימויים על גבי דימויים בתנועה מתמדת, משחררת, כל זה מבטא את קשריה לעם ולאדמת הארץ הזאת. [9]
לדברי אריק שניידר - יו"ר עמותת אמני נתניה:" מזלית חצרוני טביב עומדת בשורה אחת עם אמניות כמיכל רובנר וסיגלית לנדאו שמבטאות בעבודותיהן ביטוי אישי כנשים המתפקדות בעולם גברי, ושואלות שאלות רלוונטיות לחיינו ועם רצון לחולל תיקון." (מחוללות,2010)
עבודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחול-חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכת ציורים של חצרוני- טביב, שהוצגה בהיכל התרבות, פתח תקווה (2010). חצרוני-טביב, שהיא רקדנית ומורה למחול, מביאה לידי ביטוי את החיבור שלה לתחום הזה, ומקשרת אותו לישראליות. למשל בעבודה 'עדר/ היסחפות' (הדפס אקריליק על בד) היא מתארת סיטואציית מחול שנראית כמו הליכה של עדר או להקה, בכיוון אחד, ללא זהות אישית של הדמויות שנראות כמו ציפורים. עבודה שהיא מעין ביקורת על העדריות הישראלית, המוחקת כל ייחודיות בלי לשאול שאלות ובלי יוצאים מן הכלל. בעבודה אחרת, מצויר ה'עדר' סביב דמות אחת, המרקידה, המתזמנת את הרוקדים-הציפורים. במרכז יש כאוס, אך בסופו של דבר כל אחת מוצאת את מקומה.[7]
מחולל | מזוודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודת מיצב של מזוודה שהיא מעין קופסת עץ כחולה, שהמכסה שלה פתוח ומגלה תוכן של חלוקי נחל, עליהם כתובים שמות יישובים. חלק מהשמות הם של יישובים בגוש קטיף, אחרים עוד עומדים איתן כמו עפרה או קרני שומרון, מקום מגוריה של האמנית. היא נוגעת גם במרכיב נוסף בזהות שלה: אישה ובת לעדה התימנית והללת את נשות משפחתה, אותן היא מעריצה באמצעות מזמור 'אשת חיל האלמותי' ועוד. המזוודה משמשת לחצרוני טביב כאזכור לארעיות שלנו על כדור הארץ כבני אדם. ה"יהודי הנודד" עדיין נשאר כדימוי מוכר באיקונוגרפיה האמנותית הישראלית, אמנים כמאיר פיצ'חדזה השתמשו במזוודה כסמל הזמניות וההגירה. נושא הפינוי שזור ביצירה גם כאשר הוא מרומז ומתומצת, ארוז בתוך מזוודת ה"מחולל". המחוללות שלה הם הכוח הנשי שמחולל שינויים, שומר על הזיכרון הקולקטיבי, מחזק את המשפחה ומתפקד כמו מחולל (generator), שמניע סביבו כוחות נסתרים אשר באדם. האמנות של חצרוני טביב היא ביטוי אישי ומטבעה משקפת את הזיקה בין זהות למקום, זהות לזיכרון והתווך שבין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי. המחול בציוריה מתבטא בצבע ודינמיות. המחול הופך לטקס פולחני, לתחינה, לתפילה ולתקווה שאפשר לחולל שינוי. המעגל של הרוקדים הופך למנוע עצום המייצר ואוצר בתוכו כוח, ככל שהוא מסתובב יותר. שילוב הידיים בשרשרת הרקדנים מעניק ביטחון ברגעי פחד. המחוללות של מזלית הינן נשים בתנועה, הטבועות בהיסטוריה האמנותית, החל בציורי המערות של האדם הקדמון, דרך פסלי הדמויות מהעידן הקלאסי והרקדניות של דגה, ובעיקר מתחברת למחוללות של מטיס שבמעגל הדמויות בהירות השזורות יד ביד על רקע ירוק יצר את שפת שדות הצבע. המחוללות של מזלית אוחזות יד ביד, יד על כתף. בניגוד למטיס הינן כהות על רקע בהיר. קווי המתאר הסכמתי שלהן מרמזים על הקשר למחולל המכני (דינמו) כיוצר אנרגיה מעצם תנועת מגנט סביב סליל נחושת. העוצמה באה לידי ביטוי גם בבחירת מצע של בדים רחבי יריעה עליהם מוטמעות העבודות של מזלית, אשר הפכו זה מכבר לסימן ההיכר שלה כאמנית.[10]
אבא | "נגוניך אבי..."
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה זו מסכמת סיפור של תקופה של תרבות עשירה, סיפור משפחתי של חצרוני טביב בת לקהילת יהודי תימן. גיבור הסיפור הוא אביה שדמותו הינה המוטיב המרכזי המופיע ברוב העבודות. יוסף יהודה טביב ז"ל. איש רב פעלים, שומר מצוות ובעל משפחה. חצרוני טביב הבת הבכורה, מורה ואמנית, מקדישה תערוכה זו לזכרו בנוסף לספר שהפיקה במלאת שנה לפטירתו. העבודות נוצרו עוד בחייו, במקביל לעבודות בנושא האישה/האם/הרעיה במשפחה התימנית, עליהם עבדה מספר שנים. בעבודות ניתן לראות את האב בכל תקופות חייו כצעיר נמרץ העולה לארץ המובטחת, רוכב על אופניו הנצחיים, ועד לתקופה הכאובה בה חלה במחלת האלצהיימר. חצרוני טביב משתמשת במוטיבים של עץ המשפחה, עץ ושורשים, שהם גם סמל לעצים המיוחדים שאביה דאג לשתול בגינת הבית, שהיו לסמל לאהבתו את הארץ. העבודות רוויות בטקסטים שאביה נהג לומר מדי יום מתהילים: "לדוד ה' אורי וישעי..." ומהתפילה: "שמע ישראל...".טקסטים קדושים שהם ניגונים מבית אבא. המילה האחרונה שנשארה בפיו, שם השם,(אדו- ני) כשכבר הפסיק לתקשר עם הסביבה ומילה זו שהייתה תמצית חייו. מילה זו נמצאת בעבודות גם כשיקוף של המציאות, גם כתפילה, וגם כבקשה. חצרוני טביב אף יוצרת עבודות 'ריידי מייד' מחומרים מבית אבא והמכילות את חפציו. טכניקה עכשוויות ונוסטלגית.[11]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1984–1985 אמנות, בית הספר הגבוה לציור ע"ש מרגולשינסקי
1986–1987 לימודים להוראת אמנות, מכללת תלפיות, תל אביב
1993–1998 אמנות, מכללת 'סטודיו', רעננה
1997–1999 ב"א, מנהל וחינוך, אוניברסיטת בר-אילן
1999–2004 המדרשה למורים לאמנות, בית ברל
הוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1980- 2000 טכנולוגיה, אמנות ומחול בבתי ספר
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]2009 פרס ראש העיר נתניה
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תה(ע)ודת זהות, מזלית חצרוני טביב, בית האמנים ע''ש שאגאל, חיפה, 1 ינואר, 2004 - 21 ינואר, 2004
- ''אני והפוליטי'', מזלית חצרוני, גלריה דניה לאמנות, חיפה, 1 דצמבר, 2004 - 17 דצמבר, 2001
- שמע, מוזיאון בית התנ''ך, תל אביב, 27 דצמבר, 2006 - 12 ינואר, 2007
- מחוללות, הגלריה על הצוק, נתניה, 3 ספטמבר, 2010 - 3 אוקטובר, 2010
תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמניות בוגרות הסטודיו 1998, בית יד לבנים, הגלריה העירונית רעננה, רעננה, 1998.
- אמניות בוגרות הסטודיו, תשנ''ח, הסטודיו - מכללה ללימודי אמנות, רעננה, 1998.
- תערוכת אורחים, בית האמנים ע''ש שאגאל, חיפה, 1999.
- גבולות: ציור, צילום, מיצב ופיסול, אגודת הציירים והפסלים בישראל חיפה והצפון, 2001.
- אור וחושך, אגודת הציירים והפסלים בישראל חיפה והצפון, 2002.
- חפש את האישה, אגודת הציירים והפסלים בישראל חיפה והצפון, 2002.
- בראשית, סטודיו אמן, בי"ס וגלריה לאומנויות, חדרה, מוזיאון בית התנ''ך, תל אביב,2002
- במעגל השנה, אגודת הציירים והפסלים בישראל חיפה והצפון, 2002.
- אשת חייל מי ימצא, אגודת הציירים והפסלים בישראל חיפה והצפון, 2003.
- מחווה אמנים לעיר כפר סבא ותושביה, היכל התרבות, כפר סבא,2003.
- התערוכה השנתית 2007, אגודת הציירים והפסלים בישראל חיפה והצפון, 2007.
- ''אמנות התנ''ך'', גן לאומי תל מגידו, 2014.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקס, עפרה, 2010, "סוגרים מעגלים", בשבע - בני ברק, עברית, 25 פברואר, 2010
- ידיעות נתניה, עברית, 9 מרץ, 2010
- נטאלי, 2010, קול הכפר, עברית, 9 מרץ
- http://www.mazalit-art.com
- להקת הנח''ל על הצוק, חדשות נתניה, עברית, 22 ספטמבר, 2010 [12]
- גלריית גאולה https://uzg-jlm.org/gallery-geula/
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מזלית חצרוני טביב, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, נדלה בתאריך 28.10.2024 מ: https://museum.imj.org.il/artcenter/newsite/he/?artist=%D7%97%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99,%20%D7%9E%D7%96%D7%9C%D7%99%D7%AA&list=%D7%97
- ^ גלריית גאולה, בית אורי צבי, ירושלים נדלה מ: https://uzg-jlm.org/gallery-geula/
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים עמותת אמני נתניה, [1] - ^ ישראל לנצ'נר, המומלצים [2]
- ^ גלריית גאולה, בית אורי צבי
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים בבא קמא, [3] - ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כתובת ] חסרים לקס, עפרה, [ סוגרת מעגלים], באתר בשבע - בני ברק, עברית, 2010, 25 לפברואר - ^ בית אורי צבי, גלריית גאולה.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים artbeat, [4] - ^ לקס, עופרה 2010, שם
- ^ artbeat, שם.
- ^ מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, שם.