משתמש:Oferco/טיוטה
דלאטיץ (Delatycze)
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| שיחה | |
דלאטיץ היא עיירה הסמוכה ללובץ, שבנפת נובוגרודוק שבבלארוס (רוסיה הלבנה). העיירה שוכנת על שפת נהר ניימן, כ - 70 ק"מ מערבית למינסק, כ- 20 3"מ צפונית לנובוגרודוק.
קואורדינטות - 53°47' N, 25°59' E
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני המאה העשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה היהודית באיזור (בעבר בנסיכות ליטא) הייתה אחת הקהילות הוותיקות של יהודי ליטא, ונזכרת לראשונה בתעודות מתחילת המאה ה-16. לפי החלטת ועד ליטא מ-1623 הייתה נובוגרודק מסופחת לקהילת בריסק דליטא, ובמשך הזמן נעשתה לקהילה עצמאית. נוכחות יהודית בלובץ' ידועה מאז 1542.
דלטיצ'ה הייתה בעבר רכושה של משפחת ראדז'יוויל, מאוחר יותר היא הייתה שייכת למשפחות ויטגנשטיין והוהנלוהה. בשנת 1909 הם נמכרו בכוח לבעלים רוסים[3]. במאה ה-19 הם היו ממוקמים במחוז נובוגרודק של מחוז מינסק[4]. בבין מלחמות העולם, תחת הרפובליקה הפולנית השנייה, העיר הייתה שייכת למחוז נובוגרודק (קומונת לובץ')[5].
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרב על הניימן (1914) שאירע בעת מלחמת העולם הראשונה היווה נהר הניימן את קו החזית בין הצבא הרוסי לצבא הגרמני. לכן, התושבים פונו לעיירות מרוחקות. כאשר שבו, לאחר הנסיגה הגרמנית, מצאו את בעיירה מרושתת בחפירות והבתים פגועים קשות מהפגזות ארטילריות. השיקום לקח כמה שנים והקהילה נזקקה לתרומות מקרוביהן שנדדו למדינות אחרות.
בין מלחמות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישבו בלובצ'ה כ-500 יהודים – כמחצית תושביה. רובם עסקו במלאכה ובמסחר זעיר. הקהילות ניהלו חיים יהודיים עצמאיים וקיימו מוסדות ציבור של שרותי-דת, סעד, כלכלה ותרבות. בין המוסדות שהחזיקה קהילת נובוגרודק היו: בית חולים שנתן טיפול חינם לחסרי אמצעים, בית אבות שקלט זקנים ערירים ללא תשלום ובית יתומים שפעל בהשגחת ועד ציבורי. כמו-כן היה בעיר בנק יהודי (גמילת חסד), בית ספר עברי דתי של "מזרחי", בית ספר "תושיה", כמה ישיבות קטנות וחדרים פרטיים. בית ספר מקצועי "שוקדי מלאכה" הקנה מקצועות מלאכת כפיים לנערים יהודים ולנערות. אחרי מלחמת העולם הראשונה נפתח בית ספר עברי של רשת "תרבות" וספרייה שכללה ספרים בעברית, ביידיש ובפולנית. יצא לאור שבועון עברי והתארגנו תיאטרון חובבים ומקהלה.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשבועות הראשונים למלחמת העולם השנייה נהרו ללובצ'ה פליטים מאזורי פולין שנכבשו בידי הגרמנים, ומספר היהודים בה עלה לכ-1,500. הגרמנים כבשו את העיירות ב-23 ביוני 1941. נובוגרודק, עיירת המחוז, נפלה בידי הגרמנים ב-4 ביולי 1941. בעידודם של הגרמנים החלו מיד פרעות, ובמשך שלושה ימים שדדו תושבים מקומיים את רכוש היהודים. הרצח הראשון היה כעבור זמן קצר בנובוגרודוק, שם נורו למוות 51 יהודים (שבת 26.7.1941, ב' באב תש"א). היהודים חויבו לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, הוטלו עליהם תשלומי דמי כופר, וקצתם נחטפו לעבודת כפייה.[1]
הגרמנים הפכו את השכונה היהודית בלובצ'ה לגטו, והביאו גם יהודים מהעיירות הסמוכות, במיוחד מדלטיץ'. מספר תושבי הגטו הגיע לכ-1,750, פי 3.5 ממספר תושבי השכונה קודם לכן. הגטו גודר בתיל דוקרני ושמרו עליו שוטרים מקומיים. הגרמנים מינו יודנרט, ועיקר תפקידו היה גיוס יהודים לעבודת הכפייה. בראש היודנרט עמדו חיים ברוק (Bruck) ויענקל חיים לייבוביץ' מלובצ'ה בשיתוף עם ברל ינקלביץ' מדלטיץ'. בעיירה הוקם גם שירות סדר יהודי. הגרמנים אסרו על היהודים לשמור על מנהגי הדת. במרס 1942 נאסר על היהודים להחזיק בבעלותם בהמות. תושבי הגטו סבלו מהתעללות מתמדת של השוטרים המקומיים. בגטו התפשטו מגפות, ועקב התנאים ההיגייניים הירודים היה שיעור התמותה גבוה.
בתחילת אפריל 1942 החלו לשלח יהודים רבים מלובצ'ה לגטאות אחרים ולמחנות: בתחילת החודש שולחו לנובוגרודק 125 עובדי כפייה יהודים ואִתם נשותיהם וילדיהם; לאחר זמן מה שולחו יותר מ-600 יהודים למחנה עבודה בוורובּייוויצ'ה; קבוצה של 300 יהודים שולחה למחנה עבודה בדבוז'ץ; ועוד קבוצה של יהודים שולחה במאי 1942 לגטו נובוגרודק.
יהודי לובצ'ה שגורשו למחנות ולגטאות נרצחו בהם בין אוגוסט 1942 למאי 1943. היהודים שנשארו בגטו לובצ'ה, כ-150 בני אדם שרובם קשישים וחולים, נרצחו ב-24 באוגוסט 1942 מחוץ לעיירה.