משתמש:Noawa

בפסיכולוגיה של האישיות, הדיון בשאלת אדם מול מצב עוסק במחלוקת איזה מבין שני הרכיבים הוא בעל השפעה רבה יותר על התנהגותם של בני אדם: האדם עצמו, כלומר תכונות האישיות שלו, או הסיטואציות (מצבים) בהם הוא נוכח. אסכולת פסיכולוגיית התכונות טוענת כי מבנה האישיות הוא יציב ועקבי, והוא שמנחה את התנהגותם של אנשים. אסכולת הסיטואציוניזם (מַצָּבַנוּת) טוענת כי התנהגותם של אנשים משתנה בסיטואציות שונות, ונקבעת בהתאם אליהן, ואיננה עקבית עם תכונות אישיות קבועות.

רקע

הוויכוח בדבר איזה גורם הוא בעל משמעות רבה יותר להבנת התנהגות – אישיות האדם או הסיטואציה בה הוא נוכח – החל להתפתח בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. בדומה לדיונים מכוננים אחרים, כגון הוויכוח בדבר יחסי הגומלין בין תורשה וסביבה, מאחורי כל עמדה מצויה אסכולה המצדדת בעמדתה, ורואה במושא המחקר שלה רכיב מרכזי להבנת התנהגות אנושית.

אדם

בצד אחד של הדיון הזה מצויים תומכי אסכולת פסיכולוגית התכונות וחקר האישיות, המצדדים בתפיסה שהתנהגות קשורה קשר הדוק יותר לאישיות מאשר לסיטואציות. למחקרי אישיות יש עדיפות על פני פסיכולוגיה חברתית, מכיוון שהם ותיקים ומאורגנים יותר, וישנן תכונות אישיות ספציפיות שניתן לבדוק ולהעלותן (לעומת העמימות שציינו אשר קיימת בחקר סיטואציות). ישנו קונצנזוס רחב למדי בנוגע לקבוצה קטנה של חמש תכונות מפתח המשפיעות על האישיות והאדם, בעוד המשתנים המגדירים סיטואציות ומשפיעים עליהם אינם מאורגנים באופן שיספק תובנות לגבי היבטים של סיטואציות שהם חשובים לניבוי ההתנהגויות, או כיצד הם עושים זאת.

מגבלות וביקורת

1. בשנת 1968 פרסם וולטר מישל ספר בשם ״אישיות והערכה״, בו הוא טען שההנחה לפיה התנהגותו של אדם עקבית במצבים משתנים (תפיסה שרווחה עד אז) אינה נכונה, וכי התנהגות כלל איננה עקביות דיו כדי להיות מסווגת עם תכונות אישיות.
2. נמצאו מתאמים נמוכים בין מדדי התנהגות ואישיות. המתאם בין האישיות וההתנהגות, לעומת ההתנהגות על פני מצבים, אינו משמעותי דיו.
3. התנהגות אינה עקבית בין סיטואציות, וכל יציבות ניתן לייחס לעקביות של הסיטואציה, ולא של האדם.

מצב

תומכי העמדה הסיטואציוניסטית רואים בסיטואציות ומצבים שונים גורם משמעותי בניבוי התנהגות, לעומת תכונות אופי ואישיות. לטענתם, התנהגות הפרט איננה נקבעת על-פי אופיו, אלא על-פי המצב בו הוא נמצא.

חוקרים מרכזיים בתחום, כגון וולטר מישל  וריצ'רד ניסבט יצאו בביקורת כלפי לימודי אישיות וביקרו את המתאם הנמוך שנמצא בין תכונות אישיות ויכולת ניבוי התנהגות. כמה תאוריות ומחקרים קלאסיים תומכים בתפיסה זו. מוכרים במיוחד הם מחקרו של סטנלי מילגרם, אשר הראה כי אנשים מפגינים ציות רב יותר לסמכות ונכונות לפגוע בקורבן חף מפשע אם דמות הסמכות נמצאת בקרבת מקום או אם הקורבן נמצא רחוק; תאוריית אפקט לוציפר שפיתח פיליפ זימברדו על בסיס מחקריו השונים, בהם ניסוי הכלא של סטנפורד, שטען כי  אין אנשים טובים או רעים, אלא כוחות סביבתיים שמשפיעים על התנהגותם של אנשים, לטוב ולרע, ואפקט הצופה מן הצד, שהראה כי אנשים נוטים פחות לעצור ולעזור לאנשים הזקוקים לעזרה כאשר הם ממהרים או כאשר ישנם צופים נוספים.

מחקרים אלה הראו כי ללא קשר לאישיות, התנהגויות ניתנות לחיזוי לפי הסיטואציות בהן הן מתרחשות.  

מגבלות וביקורת

1. המתאמים שנמצאו במחקרים שעסקו בחקר סיטואציות, במטרה לנבא התנהגות, אינם טובים יותר מאלה של מחקרי האישיות.
2. חסרה בתחום טקסונומיה מעמיקה דיה של סיטואציות שונות. שדה מחקר זה טרם גיבש הגדרה ברורה של מה היא סיטואציה, ממה היא מושפעת ואיך ניתן להשוות בין סיטואציות באופן שיטתי. מספר חוקרים אפיינו גורמים המשפיעים על סיטואציות; צמצמו סיטואציות לכעשרים אשכולות מובנים היררכית, הקשורים כולם לתחום השגת מטרות; וטענו כי התנהגות נעשית דומה יותר בסיטואציות שונות כאשר הן דורשות יכולות או כישורים דומים. למרות זאת, חקר הסיטואציה עדיין פחות מוגדר מאשר חקר האישיות.

כיוונים נוכחיים במחקר

עמדה מחקרית רווחת כיום היא כי תאוריות הסיטואציה ותאוריות האישיות אינן מתחרות זו בזו, אלא מצויות באינטראקציה. מטרה מרכזית של מחקרים בתחום זה היא בחינה של סיטואציות והערכתן, כמו גם הבנת התכונות הפסיכולוגיות החשובות של סיטואציות שונות. השדה נע לעבר סינתזה של שתי התאוריות, מתוך הנחה שהאופנים בהם אנשים מפרשים וחווים סיטואציות שונות הם בעלי משמעות רבה בקביעת האופן שבו הם מתנהגים. ושני הגורמים – אדם וסיטואציה – מזינים זה את זה.