משתמש:ראובן מ./טיוטה/את (מילת יחס)

"את" היא מילת יחס בעברית, המצטרפת למושא ישיר במשפט כאשר הוא מיודע.

"אֶת" בהוראת "עִם"

במקרא משמשת המילת "את" בתפקיד נוסף, כחלופה למילת היחס "עם": "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר..." (בראשית לז ב) ועוד. בהוראה זו המילים זהות רק בצורת היסוד, ושאר מערכת הנטיות שונה לחלוטין: אוֹתוֹ, אוֹתָהּ וכו' לעומת אִתּוֹ, אִתָּהּ בהוראת "עם".

בעברית החדשה, משמשות נטיות המילה "את" בהוראה זו לצד נטיות המילה "עם" במשלב הספרותי, ואילו במשלב הדיבורי קיימת סופלציה מלאה, כאשר "עם" משמשת בצורת היסוד, ובנטיות הבסיס הוא "את". צורת היסוד אינה משמשת כלל, להוציא חריג אחד: מקובל להשתמש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות, בהוראת "וגם" או "יחד עם" (למשל: "כהן את לוי"). שימוש זה נובע מהשפעתן של שפות לועזיות שבהן משמשת המילה et בהוראות אלה.

אטימולוגיה

קרוב לוודאי שאין כל קשר אטימולוגי בין שתי מילות היחס שנזכרו לעיל, ושהן הזדהו במקרה בצורת היסוד כתוצאה מהתפתחויות פונטיות היסטוריות.

"את" כסמן המושא התפתחה כמשוער מן הצורה הקדומה *'iyyāt. תנועת ה-a הארוכה נתקצרה כאשר היא באה בהברה סגורה, אך עקבותיה ניכרים בנטיות אוֹתוֹ, אוֹתָה וכו', שבהן משקף החולם המלא תנועת ā שנעתקה ל-ō בעקבות המעתק הכנעני.