לדלג לתוכן

משתמש:MironGerstmann/הרמן לאופולדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח זיכרון להרמן לאופולדי (וינה-מיידלינג, שנברונר שטראסה (דרך שנברון) 219)

הרמן לאופולדיגרמנית: Hermann Leopoldi;‏ 15 באוגוסט 1888 - 28 ביוני 1959) היה מלחין, אמן קברט וקומיקאי אוסטרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו לאופולד קון (שם המשפחה שונה רשמית לליאופולדי ב-1911[1]) היה מוזיקאי ולימד את בניו פרדיננד (1886–1944) והרמן לנגן בפסנתר. הוא גם פעל כאמרגן עבור השניים; בשנת 1904 הועסק הרמן לראשונה כפסנתרן מלווה, מאוחר יותר הוא הפך למוביל הלהקה, פסנתרן בר ועד מהרה לקומיקאי מזמר ומלחין.

ב-1911 נישא לאוֹיגֶנִי קראוּס (1894–1982), ולזוג נולדו שני ילדים, נורברט (1912–1992) וגרטרוד (1915–1992). בתחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לאופולדי ובמהרה שובץ כקומיקאי מזמר ומנצח בווֹדוִויל בחזית. בשנת 1916 הופיע לראשונה באירוע גדול בתיאטרון הוינאי רונכר. לאחר מלחמת העולם הראשונה, גדל הביקוש לבידור, והאחים לאופולדי היו אפוא אמנים עסוקים. ב-1922, הקימו השניים יחד עם המנחה פריץ ויזנטל, את הקברט "לאופולדי-ויזנטל", שכונה בר"ת: "LW", ברחוב רוטגאסה 5 במרכז וינה. עד מהרה יצאה תהילתו של המועדון ברחבי הארץ. בנוסף ללאופולדי-ויזנטל, הופיעו שם תדיר שרלוט וולדו, פרנצי רסל, ארמין ברג, הנס מוסר, סֶקֶה סָקַאל, מקס האנסן, פריץ גרינבאום, קרל ולנטין, ראול אסלן ואוטו טרסלר. עם זאת, בשנת 1925 הם נאלצו לסגור את המקום מסיבות כלכליות עקב חוסר ניסיונם העסקי. לאחר הסגירה התארחו השלושה בהופעות בברלין, בשווייץ ויצאו לסיבובי הופעות.

הרמן לאופולדי הפך אט אט לאחד ממלחיני השירים והמבצעים הפופולריים ביותר. הוא חיבר את המוזיקה לשירים ושאנסונים וינאים, טקסטים של פיטר הרץ, רודולף סקוטאיאן, "סלפטר", תיאודור ולדאו, רוברט קאצ'ר, פריץ לונר-בדה, פריץ רוטר ו-הנס האלר. שותפתו לבמה משנת 1929 הייתה בטיה מילסקאיה, שנולדה בסביבות 1907 באודסה בשם באסיה מיילטרייגר. הם הופיעו יחד בברלין, פריז, בודפשט, בוקרשט, פראג, קרלסבאד וכמובן וינה.

לוח זיכרון ב-Marxergasse 25 בווינה-Landstrasse
מכתב מהרמן לאופולדי ממחנה הריכוז בוכנוולד לאוֹיגֶנִי לאופולדי (ינואר 1939)

על מנת להימנע מהשלכות האנשלוס (סיפוח אוסטריה בידי הנאצים) שבפתח, נמלטו לאופולדי ומילסקאיה בליל ה-11 לברנו להופעה שנועדה מראש להתקיים שם ב-12 בחודש. הרכבת, העמוסה בפליטים, בה היה גם הקברטיסט פריץ גרונבאום, נעצרה בגבול צ'כיה. אדווַרד בנש סגר את הגבול לפליטים, וכך נשלחו כולם חזרה. ב-26 באפריל 1938, בעוד ליאופולדי עומד לצאת עם אשתו לארצות הברית, הוא נלקח מדירתו לתחנת המשטרה לחקירה, ומשם הועבר למעצר בכלא בקאראיאנגאסה[2] ולאחר מכן למחנה הריכוז דכאו, שם נכלא יחד עם פריץ גרונבאום, פאול מורגן ופריץ לונר-בדה. בספטמבר 1938 הם גורשו למחנה הריכוז בוכנוולד. שם חובר המנון בוכנוואלד, הבוכנוולדליד, אותו הלחין לאופולדי למילים של לוהנר-בדה. לפי גרסתו של פטר דים, הלחן לשיר המכונה Dollfußlied (שיר הצעירים) יוחס ללאופולדי אולם היה למעשה של אלואיס דוֹסטאל (1878 – 1953). הכותב והמלחין הופיע תחת השם הבדוי Austriacus. הנאצים העריכו שמדובר בהרמן לאופולדי, שהוחזק במחנה הריכוז, עד שהסופר רודולף הנץ העיד שאין ללאופולדי כל קשר לשיר המדובר.

בינתיים, אשתו של לאופולדי והוריו, שכבר הצליחו להגר לארצות הברית, "קנו" את חירותו של לאופולדי ושלחו תצהיר שאיפשר ללאופולדי להגר. הוא יצא מהמבורג לניו יורק, שם ציפו לו בני משפחה וכתבים. ברגע שכף רגלו דרכה על אדמת אמריקה, הוא נישק אותה, תמונה שהופצה ברחבי העולם. התחלה זו עזרה לו להיכנס לעסקי הבידור האמריקאיים. עד מהרה הוא ביצע את שיריו הווינאיים ב-"Eberhardt's Café Grinzing" בניו יורק ושם פגש את הלי מוסליין, בהמשך בת זוגו לבמה ולחיים. הרפרטואר של ליאופולדי הותאם לשפה החדשה עם טקסטים של רוברט גילברט, קורט רוביצ'ק, ארתור ברגר והלי מוסליין. עם השירים: I Am a Quiet Drinker או: A Little Café Down the Street, יכלו שניהם להעלות במהרה הופעות משלהם בהצלחה רבה ב - "וינה הישנה" או "פנס וינאי", בתי קפה של גולים דוברי גרמנית בניו יורק. כמו כן, הופיעו השניים גם בערים אחרות בארצות הברית.

לאחר תום המלחמה ובהזמנת שר החינוך דאז, הוּרדֶס, וחבר מועצת התרבות של וינה, מטֶייקָה, חזרו לאופולדי ומוסליין לווינה ב-1947. ליאופולדי הצליח להמשיך מהנקודה בה הפסיק ב-1938. הוא היה מבוקש ביותר בבארים, מועדונים ומקומות בילוי אחרים. הוא הופיע בהם עם מוסליין וכן יצא לסיורים באוסטריה, גרמניה ושווייץ. בנם של הזוג, רונלד, נולד בשנת 1955.

לאופולדי נפטר ב-28 ביוני 1959 בווינה. הוא נקבר בקבר מכובדים בבית העלמין המרכזי של וינה, שם קבורה גם בת זוגו לחיים הלי מוסליין, שמתה ב-1998.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1937: מדליית הכסף האוסטרית להצטיינות
  • 1958: מדליית הזהב האוסטרית להצטיינות

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של ליאופולדי כוללת מאות שאנסונים ולהיטים. הנה מבחר קטן:

  • In einem kleinen Café in Hernals, בבית קפה קטן בהֶרְנַאלְס (מילים: פטר הרץ)
  • Am besten hat’s ein Fixangestellter, עדיף שיהיה לו עובד קבוע (מילים: פטר הרץ)
  • Der Krankenkassenpatient, הפציינט של קופת החולים (טקסט: הנס האלֶר)
  • I bin a stiller Zecher, אני שתיין שקט (מילים: 'סאלפטר')
  • Beim Hauer in der Anschicht (מילים: רודולף סקוטאיאן)
  • Schnucki, ach Schnucki (מילים: רודולף סקוטאיאן)
  • A guater Tropfen, so dreimal täglich, טיפה טובה, שלוש פעמים ביום (מילים: 'סאלפטר')
  • I bin a unverbesserlicher Optimist, אני אופטימיסט חסר תקנה (מלים: רוברט קאצ'ר וארווין וו. שפאן; לחן משותף עם רוברט קאצ'ר)
  • Die Novaks aus Prag, ה-'נובאק'-ים מפראג (מילים: קורט רוֹביצֶ'ק)
  • Schön ist so ein Ringelspiel. קרוסלה כה יפה (מילים: פטר הרץ)
  • Powidltatschkerln, כופתאות פובידל (מילים: רודולף סקוטאיאן)
  • 32 Groschen... שלושים ושניים גרוש... (מילים: ארווין שפאן)
  • Jedlersee (מילים: 'סאלפטר')

אִזְכּוּרִּים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כשאני נזכר בהרמן לאופולדי והלי מוסליין, אני חושב קודם כל על ניו יורק בזמן המלחמה, שם הכיר לי אותם רוברט שטולץ.
עבור כולנו, ליאופולדי היה איכשהו יצור מכוכב אחר, שכן הוא שרד בנס את זוועות מחנות הריכוז בוכנוולד ודכאו.
הוא שמר על אמונתו בטוב שבאנשים ונותר אופטימי, ובכך נתן לרבים אומץ וביטחון בזמנים קשים. [...]
הרמן לאופולדי היה פסנתרן בעל שם בינלאומי שהצליח להוציא מהפסנתר את הצלילים הנפלאים ביותר, והלי מוסליין הרשימה כזמרת לירית.
שניהם השלימו זה את זה באמנות שלהם והיו מקצועיים ביותר. היה להם פוטנציאל לקריירה נהדרת באמריקה. אבל, כמו אצל רוברט שטולץ, הגעגועים הביתה היו חזקים יותר, והחזרה לווינה, למולדת האהובה עליה חלמו כל כך הרבה זמן, הייתה חשובה להם יותר מאשר תהילה והצלחה בחו"ל. הרוח הווינאית הטובה והכנה חיה בשיריו".
(איינצי שטולץ)[3]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיאון רובע מיידלינג מכיל בארכיון הרמן לאופולדי את אחד האוספים הנרחבים ביותר על חייו ויצירתו של הרמן לאופולדי.[4]
  • . הוצאה מקוונת: בווינה-מיידלינג (ארנדטשטראסה/מנדלגאסה) קרוי פארק הרמן-לאופולדי בשמו. מאז[5] 2002 נושאת גם דרך הרמן-לאופולדי את שמו. (השביל השכן שעובר במקביל נקרא Helly Möslein-Weg)

בַּסִפְרוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנס וייס, רונלד לאופולדי (עורך) : הרמן לאופולדי והלי מוסליין. "בבית קפה קטן בהרנלס...". ביוגרפיה בתמונות. Edition Trend S, Vienna or J. (1992), ISBN 3-7015-1001-6.
  • Felix Czeike - לקסיקון היסטורי של וינה, כרך 4, Kremayr & Scheriau, Wien 1995, ISBN 3-218-00546-9, S.
  • כריסטיאן קלוש, רגינה תומסר: "מווינה". קברט גלות בניו יורק 1938 עד 1950. Picus, Wien 2002, [[:de:Special:BookSources/3854524633|ISBN 3-85452-463-3]], S. 31f.
  • Monika Kornberger: הרמן לאופולדי ב - לקסיקון מוזיקלי אוסטרי. גרסה מקוונת: ISBN 3-7001-3077-5
  • פרנציסקה ארנסט: הרמן לאופולדי: ביוגרפיה של בדרן ומלחין יהודי-אוסטרי. עבודת דיפלומה בפקולטה ללימודים היסטוריים ותרבותיים באוניברסיטת וינה, 2010 (גרסה מקוונת)
  • רונלד לאופולדי (עורך) : לאופולדיאנה. אסופת יצירות מאת הרמן לאופולדי ו-11 שירים מאת פרדיננד לאופולדי בשני כרכים. דובלינגר, וינה 2011, ISBN 978-3-902667-23-6 (תרומות למוזיקה של וינה, כרך 2, בהוצאת Wiener Volksliedwerk).
  • גיאורג טראסקה, כריסטוף לינד: הרמן לאופולדי, הרש קון. ביוגרפיה. Mandelbaum Verlag, Vienna 2012, ISBN 978-3-85476-383-3.
  • אליזבת לאופולדי: הרמן לאופולדי. מלחין - הומוריסט ופסנתרן וינאי - אופטימיסט חסר תקנה. Henrich & Hentrich Verlag, ברלין לייפציג, 2019, ISBN 978-3-95565-318-7.
  • ריינהרד וולנר (עורך) : פסנתרני בר בווינה[6] מוזיקה לארוחת ערב ובר קוקטיילים. (מכיל את העבודות הבאות של ליאופולדי: עדיף שיהיה עובד קבוע, בבית קפה קטן בהרנלס, Schnucki oh Schnucki, קרוסלה כזו נחמדה) Barmusik Records Trumau 2013, ISBN 978-3-200-03143-2.

קישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Laut Eintrag bei Czeike, Historisches Lexikon Wien, Band 4. S. 32 f.
    Im 1919 ausgestellten Mitgliedsausweis der Internationalen Artisten-Organisation steht „Hermann Leopoldi“, siehe Weiss/Leopoldi: „In einem kleinen Café in Hernals“. S. 14.
    Andere Autoren geben 1921 als Jahr der Namensänderung an.
  2. ^ siehe: In der Schule in der Brigittenau hatte die Gestapo im Keller das Gefängnis eingerichtet, in dem neben vielen anderen Prominenten auch Leopoldi inhaftiert war.
  3. ^ aus: Hermann Leopoldi und Helly Möslein. „In einem kleinen Café in Hernals ...“. Wien 1992; leicht gekürzt.
  4. ^ Vladimira Bousska (Red.): Hermann Leopoldi-Archiv. In: bezirksmuseum.at, abgerufen am 16. Februar 2019.
  5. ^ Hermann Leopoldi-Park Rathauskorrespondenz vom 11. November 2002 (abgerufen am 31. Mai 2010)
  6. ^ http://regiowiki.at/index.php?title=Wiener_Bar_Pianisten


קטגוריה:נפטרים ב-1959 קטגוריה:ילידי 1888 קטגוריה:אוסטרים קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז דכאו קטגוריה:אסירים במחנה הריכוז בוכנוואלד קטגוריה:מהגרים מאוסטריה לארצות הברית קטגוריה:פסנתרנים קטגוריה:מלחינים אוסטרים