לדלג לתוכן

משתמש:Michalgil1/הפרעות התנגדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבחנה על פי ה- DSM האבחנה מתחלקת ל- 3 קבוצות של קריטריונים על פי ה- DSM. הפרעת התנגדות מאובחנת כאשר מתקיימים 4 מהקריטריונים ההתנהגותיים,ניטיביסטיים הבאים במשך שישה חודשים לפחות: מצב רוח רגזני או מתרגז בקלות: לעיתים קרובות מאבד סבלנות מתרגז ומתעצבן בקלות ולעיתים קרובות. כועס ומתרעם. נטייה למצב רוח כועס ורגזני. רגישות מוגברת ונטייה להיפגע בקלות. התנהגות וכחנית ומתריסה ויכוחים חוזרים עם מבוגרים. סירוב או התנגדות חוזרים לשיתוף פעולה עם חוקים שנקבעו על ידי מבוגרים. נקמנות הצקה מכוונת לאנשים אחרים. נטייה לאובדן שליטה עצמית. האשמת אחרים בטעויות או התנהגות לא נאותה שביצע האדם עצמו. נטייה לנקמנות. ההתנהגות מביאה לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, הלימודי או התעסוקתי. ההתנהגות אינה נגרמת כתוצאה ממצב פסיכוטי או הפרעת מצב רוח. ההתנהגות אינה עונה לקריטריונים של הפרעת התנהגות אם האדם בן למעלה מ-18 שנים.

שכיחות על פי 5 DSM שכיחות ההפרעה נעה בין 1%-11%. היקף ההפרעה משתנה, הממוצע הוא 3.3% ותלוי בגיל ובמין הילד. ניכר כי ההפרעה שכיחה יותר אצל גברים לפני גיל ההתבגרות (1.4:1) אך ההבדל אינו מובהק.